ראשי » חדשות » יהדותגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

הביצה שהתחפשה: על הקשר בין פומפיי לפסח

הלם במטבח הדתי: קליפות ביצים שהתגלו בעיר פומפיי מלמדות שאת מצוות אכילת מצה אפשר לקיים עם הרבה פחות גלוטן ובעיות עיכול

קליפות ביצי תרנגולת, שנמצאו בחפירות הארכיאולוגיות בשרידי העיר הרומית פומפיי, איטליה, עוררו לאחרונה תשומת-לב גדולה בקרב מדענים בעולם. הסיבה: הן השתמרו להפליא למרות כמויות-אדירות של אפר וולקני חם שכיסה את פומפיי בהתפרצות הר הגעש ווזוב, לפני 1931 שנים,  ב-79 לספירה.
 
אלא שחוקרים באוניברסיטת בר-אילן  גילו עניין אחר בתגלית. היא סיפקה ראייה ראשונה מסוגה בדבר טעות המושרשת מאות בשנים, במיוחד בקהילה החרדית וקשורה במנהג ב"סדר" פסח ובמנהגים אחרים ביהדות התלויים במידות נפח וגדלים.

בחינה מדוקדקת של תצלומי קליפות הביצים, שפורסמו באתר הבי.בי.סי, העלתה, שגודלן ונפחן של ביצי התרנגולת בפומפיי - שבה התנהלו חיים תוססים עד תשע שנים בלבד לאחר חורבן הבית השני בירושלים - זהים לאלו של תרנגולות ימינו. כלומר: בניגוד גמור לדעת כמה מגדולי הרבנים ופוסקי-הדור בעבר, שהתנצחו ביניהם עד אמצע המאה ה-20 כשטענו שהביצים בתקופה הקדומה, כשנוסחו מצוות החובה וקובעו מנהגים ל"סדר" פסח, היו גדולות פי שניים מגודל בימינו.

בעקבות כך נקבע למשל, שכאשר בהגדה של פסח נאמר כי בעת אכילת המרור נוטלים "כזית מהמצה התחתונה וכורכים בכזית מרור". מידה זאת  - "כזית" (כגודל הזית) – משמעותה, על-פי הרבנים, כגודל חצי ביצה. ומאחר שהביצים בעידן הקדום היו גדולות פי שניים משל ימינו, הרי שהמידה "כזית" משמעותה "כגודל הביצה בת זמננו".

את הפירוש הזה במחלוקת הפוסקים קבע הרב יחזקאל לנדא (1793-1713), רבה הראשי של פראג. קהילות החרדים האשכנזים ברחבי אירופה אימצו את קביעתו. ברבות מהן נוהגים כך עד היום.

הרב לנדא גם בדק את דיני ההלכה הקשורים להכנת חלה לקידוש בערב שבת. כמות הקמח הנדרשת בכלי האפייה, צריכה להיות לפחות בנפח של קצת יותר מ-43 ביצים.

כש"גייס" הרב, על פי דין אחר לקביעת גודל כלי הקמח, את רוחב האגודל בכף היד, כמידה בסיסית להמחשה והכפיל את מידת האגודל שלוש פעמים, התגלתה אי התאמה במידות. כדי להתגבר על הבעיה, קבע הרב לנדא שהביצים בתקופתו (או בתקופתנו) קטנו פי שניים מהביצים בתקופה הרומית (תקופת התנאים ובית שני) אך לא האגודל בכף היד.

אלא שפרופסור מרדכי כסלו וד"ר אורית שמחוני מהמחלקה לבוטניקה ארכיאולוגית העוסקים במחקרי החקלאות הקדומה ובתקופה הרומית, מצא שגודל הביצים אז ועתה לא השתנה. לעומת זאת, כשמשוויים רוחב-אגודל – כמידת הנפח הבסיסית לקמח הנדרש להפרשת החלה לקידוש, אזי היא בערך 1.90 ס"מ, או זהה למידת האינץ' שהייתה נהוגה, לפחות עד המאה ה-12. אחר-כן, האינץ' הוא שהשתנה ל-2.54 ס"מ, כנהוג היום. 

ועוד בהקשר ל"סדר": לפי שיטת הרב לנדא נפסק  גם מה גודל המצה מעשה ידי מכונה, שנדרש כל יהודי בסדר "כדי לצאת ידי חובת אכילת מצה". מדובר, קבע הרב, במצה אחת. גם כאן נוסחה מידה הקשורה בגודל הביצים הנדרשות לאפייתה (כל ביצה בעבר שווה ל-2 בימינו).

פרופסור כסלו: "היו פוסקים שקבעו כי "בית הבליעה של אדם מסוגל להחזיק נפח של שני זיתים בלבד השווה לתוכן ביצה אחת לא מבושלת. גם כאן המידה שכרכה ביצה עם זית, הייתה לא מדויקת".
על-פי מנהגי יהודים ספרדים, כשמדובר בגודל הזהה לזית, הכוונה באמת לגודל פרי עץ הזית הארץ-ישראלי ולא לגודל הביצים הקדומות.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...