קצת יהדות? רק בשידור הציבורי!
במהלך הוויכוח על נחיצות השידור הציבורי אף אחד לא טרח להזכיר כי רשות השידור היא הגוף הטלוויזיוני שדואג לקצת יידישקייט על המסך
ואז, ממש באותו יום ישודר בטלוויזיה טקס חלוקת פרסי ישראל, שוב - בשידור הציבורי. והטוקבקיסטים לא ייכנעו: "לסגור,לסגור את הערוץ הזה, רק בני 80 מראים שם, פרופסורים כאלה שאנחנו לא מבינים בכלל על מה הם מדברים"!
ואנחנו, אנשי השידור הציבורי,נספר להם שבזכות הפרופסורים והזקנים,והמדענים, והסופרים, והרבנים ואנשי הרוח האלה, יש לנו חינוך ותרבות, הייטק ומדע, רפואה מתקדמת וצבא חזק.
תרבות יהודית ואהבת הארץ – לא תמיד מצטלמים טוב, לא תמיד יש 20 או 30 אחוזי רייטינג. אבל גם לבית הספר, לשיעורי התנ"ך וההיסטוריה, הספרות והלשון העברית, אין רייטינג מי יודע מה,ואף אחד לא חשב לוותר עליהם !
רק בשידור הציבורי תוכלו למצוא תכנית כמו "הבית היהודי" שעוסקת בזרמים השונים ביהדות, בסוגיית הגיור, ההפלות, בשאלות של יהדות וזהות מינית, יהדות ואיכות הסביבה, מהפכת הפמיניזם האורתודוכסי וזכויות האישה החרדית, היהדות המתבוללת בתפוצות והמקורות היהודיים שמחלחלים יותר ויותר לתרבות שלנו: למוסיקה,לתיאטרון ולקולנוע.
רק בשידור הציבורי יש משבצות שידור לשיחה על פרשת השבוע בזווית הראייה של אנשי רוח דתיים וחילוניים. רק
רק בשידור הציבורי, בפינת "יש לך מושג"- על מושגים ביהדות, אנחנו לומדים ומגלים שגדל פה דור שאין לו מושג. רק בשידור הציבורי לא מפחדים לשדר פסטיבל שירים בלאדינו, תכניות וחזנות ביידיש ושירת הבקשות בנוסח ספרדי-ירושלמי. בשידור הציבורי משתדלים לדבר בעברית נכונה בלי "כזה" ו"כאילו".
רק בשידור הציבורי, בחג פורים האחרון יכול היה יהודי אחד, ניצול שואה, לצפות בקריאת מגילת אסתר בטלוויזיה. הטוקבקיסטים ישאלו שוב : "נו, בשביל סבא אחד צריך ערוץ ציבורי? מי צופה בשטויות האלה בזמן שיש תכניות איכות מושקעות בערוצים המסחריים?"
והנכד של אותו סבא ישיב להם: "טוקבקיסטים יקרים, סבא שלי סיכן את חייו במחנות ריכוז כדי לשמוע קריאת מגילה במסתור, הוא היה מוכן למות בשביל זה! והיום, כשהוא כבר לא מסוגל ללכת לבית הכנסת לשמוע קריאת מגילה, הוא צופה בטלוויזיה וזה עושה לו טוב על הלב.
תתפלאו - הנכד הזה לא לבד. כמוהו יש עשרות רבבות צופים בכל הגילאים ומכל שכבות הציבור שמעוניינים ב"סחורה" הזו. כי את "הסחורה" הזו - יהדות שמה, הם לא ימצאו בשום מקום אחר!
ובעצם, בסופו של דבר, רובנו מעדיפים לראות את שימי תבורי שר "אל תשליכני לעת זקנה" מאשר לצפות בו מוצץ אצבע מול מצלמות "האח הגדול"!
* הכותב הוא מנהל המחלקה למורשת ישראל בערוץ הראשון ועורך ומגיש התכנית "הבית היהודי"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם