חותך בבשר החי: אביב לביא בדרך הבטוחה לצמחונות
מכל כיוון שבוחנים את הסוגיה - מוסרי, סביבתי, בריאותי - אכילת בשר נראית לי יותר ויותר כמו הדבר הלא נכון. כמו טעות בניווט של הציביליזציה האנושית. וגם: האם קמפיין שבילי האופניים של עיריית ת"א יועיל?
אין לי סטטיסטיקה מדויקת. אני מניח שאם הייתי עוקב אחרי מינוני הבשר של עצמי כמו שנגמלים מעישון סופרים סיגריות, הייתי מגלה שאני אוכל בשר - כמעט תמיד מדובר בגרסה כזו או אחרת של עוף - פעם בשבוע. אולי פעם בעשרה ימים.
אלמלא הילדים - כשיש בשר בבית זה מפני שהוא הוכן עבורם - גם המעט הזה לא היה. הבשר פשוט היה מתאייד מחיי. די מוזר, בהתחשב בעובדה שפעם ארוחת צהריים לא הייתה עוברת אצלי בלי נתח הגון של שניצל או לפחות שווארמה.
קשה להצביע על סיבה אחת שבגללה זה קורה. קשה להצביע על אחת משום שזו הצטברות של המון סיבות ביחד. מכל כיוון שאני בוחן את הסוגיה - מוסרי, סביבתי, בריאותי - אכילת בשר נראית לי יותר ויותר כמו הדבר הלא נכון. כמו טעות בניווט של הציביליזציה האנושית. תעשיית הבשר היא הדוגמה הקיצונית ביותר לנתק הרגשי והתודעתי המוחלט ששורר בינינו ובין מה שמונח בצלחתנו. אנשים רבים לא היו מסוגלים לקחת ביס אחד של סטייק אם היו יודעים באילו תנאים בעלי החיים שהם אוכלים גודלו, נטבחו ועובדו. המקצוע שלי, במקרה או לא, מחייב אותי לדעת. וככל שאני יודע יותר על דרכו של הבשר אל הצלחת שלי, פחות מתחשק לי לאכול אותו.
אין לי דעה מוחלטת בנוגע ללגיטימיות המוסרית
תעשיית הבשר המודרנית ותוצריה הם מוטציות מעוותות שנוצרו בתוך תרבות שמבוססת על ציניות וניצול, ועל ההנחה שנוכל לבזוז את הטבע ומשאביו ולעולם לא לשלם את המחיר. אם הבשר היה סתם אוכל, אולי לא הייתה לי בעיה לאכול אותו, אבל מוטציות לא עושות לי את זה.
ההתרחקות מהבשר לא התחוללה אצלי בבת אחת. זה תהליך הדרגתי, דרך ארוכה שבמהלכה נצברים מחשבות, רשמים, תחושות, מידע, שכולם מובילים לכיוון אחד. השבוע, כשסוכם שהסדר ייחגג בביתנו בהרכב אינטימי במיוחד, אשתי העלתה רעיון - לנצל את ההזדמנות שהעניינים בשליטתנו ולעשות סדר צמחוני. חשבתי שכבר מזמן לא היה לה רעיון מוצלח כל כך.
השבוע, תוך כדי דיווש בשדרה, כמעט התנגשתי בשני בחורים שניסו להניף שלט ענקי עם לוגו של העירייה. כשהצליחו לפרוס אותו, התברר שכתוב עליו: "יש דברים שלא מתערבבים - שבילי האופניים הם לרוכבים בלבד". תודו שלא בכל יום נתקלים בשלט עם מסר ארוך כל כך. רוב רוכבי האופניים שאני מכיר יתרסקו על גזע העץ הסמוך אם ינסו לקרוא את השלט - והם ינסו - תוך כדי רכיבה.
החדשות הטובות הן שהעירייה יוצאת בקמפיין הסברתי כדי להזכיר לתל-אביבים ששבילי האופניים מיועדים לרוכבים, והמדרכה - להולכי הרגל. החדשות הרעות הן ששבילי האופניים והמדרכה הם במקרים רבים בדיוק אותו דבר. החדשות המצחיקות הן שלפני כמה שבועות כתבתי כאן על שלוש חברות שיצאו לשדרות רוטשילד ופתחו באופן עצמאי לגמרי ממש באותו קמפיין. הסגנון שלהן אגב היה חינני הרבה יותר.
באיחור מסוים הגיעו גם בעירייה למסקנה שיותר מדי תל-אביבים אינם מודעים לעצם קיומם של מסלולי האופניים. הרכיבה בשדרות - שאמורה להיות פסגת החוויה של המדווש העירוני - היא סיוט שנע במעגלי סלאלום בין אימהות עם עגלות לבעלי כלבים שהרצועה שלהם נמתחת על פני כל רוחב השביל. נותר רק לחכות ולראות אם הקמפיין הזה יקבל את הבולטות הראויה ואם הוא יהיה חד ויעיל מספיק בהעברת המסר.
קשה לומר שהכניסה הראשונה לאתר הקמפיין השאירה אותי אופטימי: המסר על הפרדת השבילים טובע שם בתוך שלל הוראות בטיחות מייגעות לרוכבי האופניים, הולכי הרגל והנהגים. כאילו מישהו בעירייה החליט להעביר לתושבי תל אביב סדנה קולקטיבית להתנהגות זהירה בדרכים. בשלב הבא יצטרף רון חולדאי למשמרות הזה"ב וייצא להרביץ תורה בעוברים ושבים.
נדמה לי שאת התפקיד החינוכי הזה כדאי שהעירייה תשאיר למשרד התחבורה, למשטרה, לכל מי שתפקידו במדינת ישראל לעסוק במניעת תאונות. מהעירייה אנחנו מצפים שתתמקד בהעברת מסר על הקמתה של חומת הפרדה בין הולכי הרגל לרוכבי האופניים, ורצוי שתעשה את זה בעזרת משפטים שאינם מתקרבים לכמות דו-ספרתית של מילים.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם