מחיר השקט ביו"ש הוא אובדן מנופי לחץ בעתיד
בצה"ל מודאגים מכך שמסירת אחריות ביטחונית לפלסטינים, שהביאה שקט לגזרה, תשאיר את ישראל בלי נכסים לקראת משא ומתן עתידי. שטח צבאי
תשתיות הטרור בגדה התמוטטו לגמרי. הגנרל האמריקאי קית' דייטון עמל רבות כדי שחבורת הצעירים הפלסטינים שקיבל להכשרה יהפכו לכוח ביטחוני מגובש שייקרא גדוד. ביולי 2008, כשנכנס יחד עם הגדוד הראשון, שחזר מאימוני הקמה בירדן, הם התקבלו ביריות מכל עבר במחנה הפליטים בג'נין.
כיום הגזרה נחשבת לאחת הרגועות באיו"ש. כבר בשנת 2008 הפך זכריה זביידי, אחד מפעילי התנזים הבולטים ביותר, למנהל תיאטרון בובות שזנח את הרובה ועבר לאחוז בנרגילה. גורמים במערכת הביטחון טוענים חד משמעית כי הוא אינו עוסק בטרור.
כל המומחים לייצור מטעני חבלה מתקדמים והמפקדים המנוסים בהפעלת חוליות טרור נכלאו או חוסלו. מנגנוני הרשות הפלסטינית סייעו בכך. החשש שהזרוע הצבאית של חמאס תעתיק את מודל עזה ותבצע הפיכה גם באיו"ש, דרבנה את מנגנוני הביטחון הפלסטיניים לעצור את אנשי הארגון, ולפרק את תשתיות האגודות האיסלאמיות שמסייעות לאוכלוסיות חלשות.
התוצאות היו מיידיות: שקט ברחובות. חמושים כבר לא נראו משוטטים באין מפריע, קניון חדש נבנה בכניסה לג'נין וסביבו טופחו בהקפדה גינות ירוקות, סניפי בנק שונים וכספומטים שאף אחד לא העז לפרוץ. אפילו השלטים ועמודי המתכת מסביב לעיר לא נגנבו.
סימוני הכבישים הזוהרים מסמלים עבור מפקדי צה"ל בגזרה את העידן החדש. עם האוכל בא התיאבון, ושוטרי הרשות הפלסטינית עברו לבצע מבצעי אכיפת חוקי תנועה כדי לאתר נהגים פלסטינים שנוהגים ללא חגורת בטיחות.
"משחטות" כלי הרכב של הפלסטינים
השוטרים הפלסטינים קיבלו אישרו מצה"ל להתפזר ביותר מ-100 נקודות משטרה, סביבן הם אוכפים את החוק והסדר לכל אורך היום. משך זמן זה מוגדר כ"ממלכת היום". בחצות, מתחילה לבעבע "ממלכת הלילה", וכוחות צה"ל נכנסים לפעולה ומבצעים מעצרים.
פעילות צה"ל נעשית לרוב בתיאום עם כוחות השיטור הפלסטיניים, במטרה למנוע חיכוך. השוטרים הפלסטינים כבר לא מפנים נשקים לעבר חיילי צה"ל כמו בעבר, אך לעיתים מפרים תיאומים בדרגי השטח.
השקט היחסי מאפשר לצה"ל לחדול מסיורי נוכחות, וכניסה לאזורים המאוכלסים מתבססת רק על מידע מודיעיני מדויק. המצב המיוחד מגביר את כאבי הראש שאמורים לשמור על מתח מבצעי לאורך כל התעסוקה.
גדר ההפרדה גורפת שבחים. יש ניסיונות לחפור מעברי מים כדי לעבור מצדה האחד לשני ובעבר כבר ניסו לדלג מעליה עם סולם, אך בפועל מדובר בהצלחה. נתוני האבטלה בגזרת ג'נין עומדים על 21.8%: בעבר המצב היה גרוע יותר. צומת 9 בפאתי ג'נין הוגדר עד לפני כשנתיים כמוקד חיכוך - כיום המקום פורח וכולל מרכז מכירה לכלי רכב, חנויות בשר, ואפילו פיצוציות.
בשנת 2009 לא היו ניסיונות לדקור את חיילי צה"ל בגזרת החטיבה המרחבית מנשה. האירוע החריג ביותר שהיה באיזור הוא איבוד תת-מקלע מסוג נגב. מנגד, התבצעו 168 מעצרים בגזרה.
אבל המציאות לא תמיד כל כך ורודה. יש מבוקשים שעדיין מסתתרים ובמערכת הביטחון פשוט ממתינים שיעשו טעות אחת קטנה, כדי להניח עליהם את היד. מצד שני, אין מחסומים מג'נין ועד השומרון והפלסטינים יכולים לנוע בשטח בקלות.
באירופה הבינו כי נדרשת כאן דחיפה משמעותית, אחרת השיפור שחל ידעך. לאחרונה צצו פרויקטים שכוללים מכוני טיהור שפכים, ואפילו תחנות למחזור פסולת במימון ממשלת גרמניה. כל פרויקט סייע גם בשיפור תשתיות הכבישים.
ותיקי חטיבת הצנחנים שהיו רצים מסביב לבסיס האימונים החטיבתי בפאתי כפר שנור לפני שהועתק לדרום הר חברון, יופתעו מהשקט השורר בגזרה. החשש והאיומים התחלפו בשדות, מטעים, כבישים נקיים ותחושה שהשלום נמצא במרחק יריקה.
אבל גם מאחורי התיאורים הפסטורליים מסתתרת דאגה גדולה: מדינת ישראל הולכת ומאבדת את הנכסים שלה לקראת המיקוח במשא ומתן עתידי מול הרשות הפלסטינית. זה נכון ששקט בצד הפלסטיני משרת את האינטרסים הביטחוניים של ישראל, אבל בבוא היום נמצא את עצמנו מתקשים להפעיל מנופי לחץ על הממשלה הפלסטינית.
ה"גזרים" הולכים ומתמעטים עם כל מחסום שמוסר ושטחים שמועברים לשליטת מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, גם אם מדובר באחריות זמנית וחלקית בלבד. זהו אם כן הקונפליקט העיקרי כיום של מקבלי ההחלטות: כיצד ניתן לשמור על מרקם חיים פלסטיני כדי לקדם שקט מחד, ולא לאבד את הנכסים מאידך.
הבקשה לקבל אחריות על עיר נוספת בגדה המערבית כבר מונחת על שולחנו של אלוף פיקוד מרכז אבי מזרחי. אבדן הנכסים האלה ללא הסכם משמעותי צריך להדאיג את מדינת ישראל. למרות שהאחריות הביטחונית נותרה בידי ישראל, יהיה קשה לקבל אותה בחזרה מערים כמו ג'נין, כשהאירופאים והאמריקאים מתבוננים בנו תחת זכוכית מגדלת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם