הכל בדולר: חלב על הזמן
הפרסומת של מועצת החלב היא מוווופרכת, אלי אוחנה מחלטר בשל מסורת הרטרו והמשביר לצרכן (וגם רמזור) מעצבנים את רחלי רוטנר
פרסומת למועצת החלב צילומסך
לא ברור מדוע נותנים לנערה שמזוהה כל כך עם סלוגן ה"מוווי כיף" מילה שמצלצלת כל כך דומה ומוגשת באותו חיוך. הרי אם פרידר אכן נאבקת להתפתח כשחקנית ולהשתחרר מהטייפקאסט הנצחי של "ההיא עם השמפו, וגם משהו משהו ‘נולד לרקוד’", עליה להימלט מהשכפול של הקאץ' פרייז הזה כמו מאש שמייבשת את השיער.
ישנה גם האפשרות שאנשי המועצה דווקא לא התכוונו לקרוץ למוי של כיף, אלא סתם חשבו ש"מווושלם" היא בדיחה מצוינת מאוד לסיים איתה את הפרסומת. שזה אפילו קצת יותר עצוב, כי הרי כולם יודעים שאת כרטיסי הברכה הזולים עם הציור של הפרה שאומרת "שיהיה לך יום הולדת מוווושלם" אף אחד לא קונה מפאת הפדיחה הכרוכה בהלצה השחוקה הזאת, אז שנשתה את זה? כבר עדיף לשתות גלון קונדישנר.
צהוב עולה
אם הייתי אוהבת את “רמזור”, הייתי אוהבת את הפרסומת החדשה למשביר לצרכן של מקאן אריקסון. נשפכת הייתי למראה איצקו המרגל, מכוסה אובר-אקטינג להסוואה, אחר אשתו הביצ’ית, מועד לתוך בובת מדידה ולופת לה את החזה באופן כה היתולי (פחחח, בדיוק כשאיזו גברת קשישה מסתכלת עליו),
ולבסוף מושך את הסיר מהמדף – ונופל!
אויש, איזה לוזר האיצקו הזה, ואילו תובנות שנונות יש כאן על זוגיות, וגברים: מצחיק שאנחנו אוהבות אותם – את כל זאת הייתי ממלמלת לעצמי בחיבה ונועצת את הפרסומת בפסגת מקבץ הפרסומות השוות שמשמאל, אם הייתי אוהבת את “רמזור”.
אבל אני לא אוהבת את “רמזור”. זו פאשלה שלי, אני יודעת, הייתי צריכה להיוולד גבר בינוני בן 35 שמתעלף לשמע בדיחות “קחו את אשתי לדוגמה, קחו אותה בבקשה” או ערבי סטנדאפ של “שמתם לב שנשים אוהבות נעליים”. כך שזה לא לחלוטין הוגן מצדי להתאכזב מהפרסומת הזאת בפומבי.
יעל שרוני בפרסומת למשביר לצרכן צילומסך
כך גם במקרה של פרסומת המיועדת למגזר החשוד הזה שמתקרא “מעריצי ‘רמזור’”. לא אתחֵב לתוך מפגשי המעריצים שלהם ואקלקל את המורל בתהיות “אבל הפאנצ’ים לא צפויים מדי?”. וכיוון שכך, לא אוכל גם לצקצק על הפרסומת. אומר רק שהיא חדה ומצחיקה ועשויה היטב, אם אתם אוהבים את “רמזור”. אני, וזה במאמר מוסגר כי אני ממש לא דוגמה, חושבת שזה מטומטם.
שייתנו לנו את הנבחרת וזהו
אלי אוחנה צילום: עודד קרני
לי דווקא לא אכפת, זו לא הנוסטלגיה שלי, אבל הם ביקשו שאמסור לכם שתפסיקו. די. צחקנו, נהנינו, אמרנו “שייא אללה איך שכחתי את זה”, מחינו דמעה. בפעם הבאה שיתחשק לכם לנבור לכו לטיפול. אוחנה, אני מדברת אליך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם