העליון: סקס בין עו"ד ללקוח - עבירה אתית
השופטים קבעו כי על לשכת עורכי הדין מוטלת חובה להגן על הציבור והלקוחות ולפעול על מנת לשמור על המקצוע – מבחינה מוסרית וציבורית

השופטים אשר גרוניס, עדנה ארבל ויורם דנציגר קבעו זאת בעת שדחו את ערעורה של אישה על החלטת ביהמ"ש לעניינים מנהליים בת"א, שסירב להורות למוסדות לשכת עורכי הדין להגיש קובלנה נגד פרקליט שלטענתה קיים עמה יחסי מין במשרדו בעת שהיו ביניהם יחסי עורך דין לקוח, וגבה ממנה שכר טרחה במזומן וללא קבלה.
הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין טען בבית המשפט העליון כי "אין בעצם קיום יחסי מין בין לקוח לעורכת דינו או בין לקוחה לעורך דינה, כאשר היחסים מתקיימים בהסכמה הדדית, מרצון חופשי, ללא יחסי תלות וללא כל אילוץ או כפיה משום עבירה אתית".
אולם השופט דנציגר ציין כי אינו יכול להתעלם מעמדה זו ופסק כי "נוכח דברים אלו סבורני כי טוב תעשה הלשכה אם תשקול שינוי עמדתה ואם תבהיר באופן מפורש כי קיום יחסי מין בין עורכי דין ללקוחותיהם, ובפרט אם אלו נעשים במסגרת פגישות הייעוץ במשרדו של עורך הדין, אכן מהווים עבירה אתית. דברים אלו נכונים ביתר שאת למקרים בהם מדובר בעורכי דין המייצגים לקוחות בתחום דיני משפחה, תחום בו התלות הרגשית בעורך דין עלולה להיות מוגברת".
ועד מחוז ת"א והמרכז של לשכת עורכי הדין החליט לגנוז את תלונתה של האישה, והיא בתגובה ערערה על קביעת מוסדות הלשכה וטענה כי החלטתם שלא להעמיד את עורך הדין לדין משמעתי היא בלתי סבירה באופן קיצוני.
עוה"ד הכחיש כי קיים יחסי מין עם המתלוננת בעת שמילא את תפקידו. לדבריו, לא ניתן היה לראותו כ"בא כוחה", שכן השירות שניתן לה על ידו הסתכם במתן ייעוץ משפטי במסגרת מספר פגישות בחודש נובמבר 2003 , ולפיכך גם לא ניתן לטעון כי הייתה לו השפעה עליה או שהיא הייתה תלויה בו.
בנוסף, הדגיש עורך הדין כי הוא שלח למערערת, כשנה וחצי אחר כך, המחאה על סך 20 אלף שקל כהחזר שכר הטרחה שגבה ממנה, וכי היא החזירה לו את ההמחאה. לטענתו הוא עשה זאת מתוך רצון לסיים את הפרשה ואין לראות בכך הודאה כלשהי
בית המשפט דחה את בקשת האישה וקבע כי לא הצליחה להוכיח שמוסדות הלשכה פעלו משיקולים פסולים או שנפלה טעות בהחלטה. הוא גם לא השתכנע מתמליל קלטת שהציגה, לפיו הודה עורך הדין במעשים המיוחסים לו. בית המשפט הוסיף כי עורך הדין הכחיש קיום יחסי מין עמה "במהלך דיון או פגישה מקצועית", ולא ניתן לקבוע שעבר עבירה אתית.
השופט דנציגר דחה את ערעור האישה, וקבע אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט לעניינים מנהליים. עם זאת, התייחס השופט לעמדת הוועד המרכזי בסוגיית יחסי המין בין לקוח לעורך דין, וציין כי על הלשכה מוטלת החובה להגן על הציבור בכלל ועל לקוחות עורכי הדין בפרט, ביחסיהם עם חברי הלשכה הפועלים במילוי תפקידם המקצועי ולשקוד על רמת המקצוע מבחינה מוסרית וציבורית.