ממשיכים הלאה
רשמים מהאיטי: בלילה ישנה חשיכה מוחלטת וקולות שירה, כי גם אחרי אסון נורא שכזה החיים נמשכים. אנו מנסים לשפר במעט. למענם, למעננו
-תרמתם כבר באמצעות קואליציית נתן ו-nrg חברה?
כך אנחנו ממשיכים עד הכניסה הראשית לפורט או פרינס שם נוחתים עלינו ממדי האסון. בכל שטח פנוי יש מחנה אוהלים. מאחורי כל גדר מחנה סיוע של כוחות זרים, והריסות. ומתחת להריסות קבורים בני אדם.
הנהג שלנו מספר על הנסיעה לכאן יומיים אחרי האסון. 'עשרות אלפי גופות ברחובות', הוא מספר בהתרגשות. 'כמעט ולא יכולנו לנסוע ברחובות מרוב גופות'. עכשיו הגופות מוטלות בקברי אחים רחוק מהעיר, אלו שלא הובערו בימים הראשונים אחרי האסון כדי לנסות ולמנוע מגיפות.
החיים לא עוצרים בהאיטי, למרות מימדי האסון הבלתי נתפסים, העיר חיה. בכל פינה מוקמים דוכנים, מכל קרן רחוב נשמעת מוסיקה קריאולית והג'יפים הממוזגים של עובדי הסיוע דוהרים בין מאות אלפי חסרי בית שמצאו מחסה תחת יריעות ניילון או פיסות פח ועץ בניסיון כמעט בלתי אפשרי לדאוג למים, אוכל, תרופות.
קשה למתבונן מהצד להבין או לתפוס את גודל מבצע הסיוע הבינלאומי כאן אבל ברור שכמות הסיוע עדיין רחוקה מלהספיק באיזה שהוא אופן.
הדירה ששכרנו למשלחות הסיוע של נתן ממוקמת בחצר של מלון שקרס ברובו. בחצר הבניין בריכה ריקה, וממול מחנה פליטים ענקי שמשתרע מעבר לגבול הראיה. עשרות אלפי אנשים מנסים לשרוד במה שנותר מהחיים הקודמים שלהם שנחרבו ברגע, עשרות אלפי ילדים ברחובות, ובלילה חשיכה מוחלטת
משלחת הסיוע שלנו אימצה ומסייעת לתפעל בית ספר ל-450 ילדים במחנה הפליטים רו-דה-בטימה. מתנדבי הארגון הקימו קבוצות סיוע למורים ולבעלי תפקידים אחרים במחנה ומסייעים גם בתפעול מרפאה ובית ספר בכנסיה בעיר שהפכה למחנה פליטים ענקי, כ-6000 אנשים על צלע ההר עליו מוקמת כנסית סנט מרי מחכים למשהו, להתחלה חדשה. לנס כמעט.
בכל מחנה עשרות מתנדבים, תושבים מקומיים חסרי כל שהתנדבו לסייע בחינוך, בניקיון, בתרגום עבור ארגוני הסיוע, ללא תשלום, רק על מנת לנסות ולבנות איזה עתיד לילדים שלהם בין אלפי הפחונים והביוב הזורם.
איש כאן כמעט ולא מדבר על חייו הקודמים, רק לפעמים זוג נעליים טובות לשעבר או שמלה חגיגית על גופה של ילדה מספרים משהו על מה שהיה כאן קודם. חלק מהילדים זוכה למנת מזון יומית מארגון המזון הבינלאומי, 1300 קלוריות דחוסות בדייסה, מספר לי יורגן הנורבגי שאחראי על המטבח.
1300 קלוריות וזו בדרך כלל הארוחה היחידה ביום. וגם זה המון, חלק גדול מהילדים לא זוכה גם למנה הזו ובחלק מהמחנות עדיין לא החלו בסיוע תזונתי.
והנה אנחנו בינם, עם המשלחת הישראלית החמישית ברצף בהאיטי בלי משאבים כמעט, חמושים ברצון טוב בעיקר, מנסים לעשות משהו קטן, טיפה בים ענק למענם, למעננו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם