עם הספר: חלקי ספר תורה עתיק התאחדו
לקראת חג הפסח מוזיאון המקרא שבירושלים איחד שני שרידים של אותו ספר תורה עתיק בן 1,400 שנים, שהיו פזורים בעולם
עמוד מספר התורה של אוני' דיוק - מימין, ומספר התורה של אוסף לבנטל צילום: באדיבות מוזיאון ישראל - ירושלים
שרידי כתבי היד העתיקים, הם שני גווילים מאותו ספר תורה שנכתב בזמן תקופה שכונתה בשם "תקופת הדממה", ממנה שרדו רק כתבי יד ספורים של התנ"ך בעברית. לכן, גילויהם של הגווילים הוא אירוע נדיר, שנשמע כמו סיפור בלשי: לפני כשש שנים, נודע על קיומו של שריד עתיק של ספר תורה שהיה ידוע כ"כתב יד אשקר-גילסון" והיה שייך לאוסף של אוניברסיטת דיוק שבארצות הברית. בין דפיו (ספר שמות, יג:יט - טז:א) נכללה "שירת הים". כעבור שנה הושאל כתב היד למוזיאון ישראל ובשנת 2007 הוצג לראשונה בהיכל הספר.
כתב היד הנדיר משך את תשומת לבם של שני חוקרים ישראלים, ד"ר מרדכי מישור מהאקדמיה ללשון העברית וד"ר עדנה אנגל מהמכון לפליאוגרפיה בספרייה הלאומית, שלאחר מחקר מקיף הגיעו למסקנה ש"כתב יד אשקר-גילסון" אינו אלא המשך של כתב יד אחר, אף הוא מספר שמות, שנמצא בכלל בניו יורק".
שניים שהם אחד
החוקרים גילו כי שני כתבי היד היו בעבר חלק מאותה מגילה ומאותו ספר תורה. וכך לרגל האיחוד ההיסטורי, גם כתב היד מניו יורק, הנקרא "כתב יד לונדון" מאוסף סטפן לבנטל, הושאל למוזיאון ישראל והוא מוצג עתה לצדו של כתב היד מאוניברסיטת דיוק.
בתצוגה המוקדשת לעדויות הקדומות בעולם של "שירת הים", מוצגים לצד שני כתבי היד קטע נוסף מספר שמות מהמאה ה-1 לפניה"ס
שנמצא בקומראן וקטע נוסף מן המאה ה-10 לספירה.
המכנה המשותף לכתבי היד הוא שירת הים, אותה שרו משה ובני ישראל לאחר קריעת ים סוף, ביום השביעי ליציאת מצרים. כידוע - שירת הים נקראת בבתי הכנסת בכל "שביעי של פסח".
ג'יימס סניידר, מנכ"ל מוזיאון ישראל, הסביר כי הצגת כתבי היד לקהל בהיכל הספר ממשיכה מגמה של חשיפת החשובים שבכתבי היד העבריים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם