רם עמנואל נתפס כאבי הכישלון של אובמה
לפני כשנה נחשב ראש הסגל בבית הלבן לקוסם פוליטי. היום, נתפס האיש החזק בוושינגטון כאדריכל הכישלון של הממשל. איך זה קרה?
בדרכו החוצה מבית הנבחרים האמריקאי יצא מסה במתקפה חריפה נגד הבית הלבן ובעיקר נגד ראש הסגל, עמנואל, "זרע השטן", כפי שהוא מכונה על ידו, בטענה כי נפל קורבן לקונספירציה פוליטית שנועדה לדחוף אותו החוצה בשל התנגדותו לרפורמה במערכת הבריאות.
"אני יושב שם, מתקלח, עירום כביום היוולדי", תיאר מסה את אחד ממפגשיו האחרונים עם עמנואל במקלחות חדר הכושר של הקונגרס. "ואז מגיע עמנואל, בלי מגבת סביב הישבן, תוקע את האצבע שלו בחזה שלי ומתחיל לצרוח. אתה יודע כמה זה מוזר לנהל ויכוח פוליטי עם מישהו עירום?".
הבחירה בעמנואל לא הייתה מקרית, וגם לא המקום הבולט אשר זכו לו דבריו של מסה בכלי התקשורת. בשבועות האחרונים הפך ראש הסגל, היהודי, לשק החבטות של הפוליטיקה האמריקאית. רק לפני שנה, כשנבחר לתפקיד, היה מתקבל סיפור מהסוג שסיפר השבוע מסה בחצי קריצה. הוכחה נוספת לקשיחותו של הפוליטיקאי מאילינוי, שלא בוחל בשום אמצעי בדרכו לסגור עסקה פוליטית.
החלטתו של עמנואל להתנדב לצה"ל במהלך מלחמת המפרץ הראשונה השתלבה אז היטב עם אותו דימוי של לוחם ללא חת, משל היה איש סיירת ולא מתנדב ביחידת אספקה עורפית. "יום האם הוא חג בעייתי עבור רם עמנואל", התלוצץ הנשיא אובמה בארוחת הערב המסורתית לכלי התקשורת, שנערכה בוושינגטון בחודש מאי האחרון. "הוא לא רגיל להגיד את המילה יום אחרי המילה אמא" (Mother 's day, ולא כפי שעמנואל רגיל לקלל Fucker Mother, צ"י).
"רם היה עוזר צעיר של בעלי, אדם שיכולת לסמוך עליו שיעשה כל מה שצריך ולא יגיד לך דבר על איך זה נעשה", תיארה בהומור גם שרת החוץ הילארי קלינטון, בארוחת ערב מיוחדת שנערכה ב-2005 ושהוקדשה כולה לבדיחות על עמנואל - אז עדיין חבר קונגרס מאילינוי. "אני חייבת להגיד", הוסיפה, "שלא מקובל שסנאטורים מגיעים לארוחות ערב שמוקדשות לחברי קונגרס. אבל במקרה של רם, כולנו הגענו - הבה נודה באמת - מאחר שאנחנו רועדים מפחד ממנו".
קלינטון לא הייתה היחידה. בזה אחר זה עלו לבמה חברי קונגרס, סנאטורים ויועצים פוליטיים שכינו את עמנואל "רמבו" ותיארו בהומור את מזגו החם, את לשונו החדה, את התפרצויות הזעם הבלתי נשלטות ואת הקללות, שהפכו לחלק בלתי נפרד מסגנון דיבורו.
מאז חלפו חמש שנים, ומה שהיה מצחיק כשעמנואל היה בגדר "קוסם פוליטי" ב-2005, ועורר הערצה כשהיה אדריכל ניצחון המפלגה הדמוקרטית בבחירות לקונגרס בשנת 2006, הפך בחודשים האחרונים לבריונות פוליטית ורבים תולים בו את האשם לנשיאותו המדשדשת של ברק אובמה. "רם הוא אדם שימכור את אמא שלו ויקשור את ילדיו לפני קטר רכבת בשביל להשיג קול", המשיך מסה. השבוע, כאמור, אף אחד כבר לא צחק.
"נשיא יקר", כתב באותו יום שבו פורסמו דבריו של מסה הבמאי הליברלי, מייקל מור, במאמר מיוחד שפורסם ב"הפינגטון פוסט", אתר האינטרנט הפוליטי מהמשפיעים ביותר באמריקה. "אני מבין שאתה מחפש מחליף לרם והייתי רוצה להציע את עצמי לתפקיד", הוסיף. בהמשך, בדומה לקלינטון ב-2005, מונה מור את מעלותיו של עמנואל, שאותו הוא מתאר כאיש הנכון במקום הנכון, בזמן הנכון. שוב - נכון ל-2006.
"עמנואל היה מה שהיינו צריכים במשך זמן רב. פוליטיקאי שלא לוקח שבויים. מכונת מלחמה שלא מפחד ללכלך את הידיים, האיש שניצח את הבריונים
בלי להפריז בחשיבותם של מסה ומור, הרי שדבריהם נפלו על קרקע פורייה. זר, לו פתח עיתון בימים האחרונים, היה נוטה לחשוב שעמנואל, ולא אובמה, הוא נשיא ארצות הברית, האיש שאחראי לסדרת הכישלונות שגרמו לאמריקאים לא מעטים להיזכר בערגה בימי נשיאותו של ג'ורג' בוש והפכו את הנשיא המכהן לברווז פוליטי צולע עם שיעורי תמיכה מהנמוכים שידע נשיא אמריקאי בתום שנה לכהונתו (כ-47 אחוז).
"עמנואל הוא אחד הפוליטיקאים הקשוחים והאכזריים ביותר שפגשתי" אומר השבוע ל"מעריב" היינק שיינקוף, יועצו לשעבר של ביל קלינטון ופרשן פוליטי ברשת סי-אן-אן. "אבל זה בדיוק מה שצריך בפוליטיקה". שיינקוף , שמכיר את עמנואל מקרוב, שמע גם הוא בימים האחרונים את הדיבורים על הדחה אפשרית, אותם הוא פוטר כבלתי רלוונטיים.
"אני חושב שהוא צריך להישאר, והוא יישאר", הוא פוסק. "הוא מגייס כספים מדהים, שמבין את הקונגרס טוב יותר מכל אחד אחר וזוכה לאמון מלא של הנשיא אובמה. מדובר בלוחם, האיש שיכול לנצח במלחמה עבור אובמה, וזה בדיוק מה שהוא צריך כדי להעביר את הרפורמה במערכת הבריאות ולנצח בבחירות הקרובות לקונגרס".
את האשמה בכישלון העברת הרפורמה בשנה הראשונה, ככל הנראה הכתם הגדול ביותר על נשיאותו של אובמה עד כה, מסרב שיינקוף לטפול על עמנואל. "הסיבה שהנשיא נכשל עד כה היא שאין לו מנהיגים חזקים בשני בתי הנבחרים", הסביר. "הבעיה הכי גדולה שלו היא שננסי פלוסי (יושבת ראש בית הנבחרים) והארי ריד (מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט) לא מצליחים לשלוט על בתי הנבחרים שבראשם הם עומדים". ואיך עמנואל יוצא מכל הסיפור? "אין ספק שהשנה האחרונה לא עשתה טוב לאף אחד בממשל אובמה", מסכם שיינקוף.
אם אף אחד לא יוצא טוב, צריך לשאול מדוע עמנואל הוא היחיד שסופג את עיקר האש. כי הוא בדיוק האיש שהיה אמור למנוע את כל המצב הזה מלכתחילה. "נווט מושלם וקשוח בנבכי הפוליטיקה של וושינגטון, שמציע לנשיא אינסטינקטים מולדים לגבי אופי העבודה בבית הלבן, כמו גם קשר חזק עם מנהיגי המפלגה הדמוקרטית בקונגרס" - השתפך ה"ניו יורק טיימס" ביום שבו הסכים עמנואל לקבל על עצמו את תפקיד ראש הסגל, יומיים בלבד לאחר ניצחונו של ברק אובמה בבחירות.
ההתחלה, כאמור, דווקא הייתה טובה. שבעה חודשים לאחר כניסתו של אובמה לבית הלבן תיאר ה"ניו יורק טיימס" את עמנואל בכתבת פרופיל מיוחדת כ"מי שצמח להיות אחד מראשי הסגל המשפיעים ביותר שהיו בבית הלבן בדור האחרון". בהמשך, מתארים כותבי המאמר פיטר בייקר וג'פ זלני את סוד כוחו של עמנואל כמי ש"לעתים נראה כמו ראש הסגל, היועץ הפוליטי, היועץ החוקתי והדובר - הכל בבן אדם אחד. האיש שידו בכל, החל ממי יקבל הזמנה לאירוע חברתי בבית הלבן ועד לעיצוב מדיניות בנושאי חוץ וכלכלה".
חודשיים לאחר מכן היה זה מגזין הגברים "GQ" שבחר בעמנואל לאיש החזק ביותר בוושינגטון. "פרגמטי חסר רחמים, שיודע מה ניתן להשיג ואיך ומתי לכופף ידיים כשצריך", הסביר אז המגזין את בחירתו. אלא שהכוח הגדול, כפי שהיה ברור לכולם, טמן בכוחו גם סיכון לא קטן.
אז, שמונה חודשים לאחר חילופי השלטון, לאיש עדיין לא היה ברור מה שהיום כמעט כולם בוושינגטון מסכימים עליו, והוא, שהנשיא שנבחר לבית הלבן בשם ההבטחה לשינוי ניסה לשנות יותר מדי ומהר מדי, עד שגם עם חצי תאוותו בידו לא הצליח להישאר.
על אף הרוב המוחלט של 60 חברי סנאט דמוקרטיים, שממנו נהנה אובמה בשנתו הראשונה, הוא כשל בניסיונו להעביר את הרפורמה במערכת הבריאות. שעריו של מתקן המעצר גואנטנמו עדיין פתוחים, על אף הבטחתו לסגור אותם בתום שנה לכהונתו; שיעור האבטלה נושק לעשרה אחוזים והתקווה לשלום במזרח התיכון התחלפה בקיפאון מדיני ובשיחות קרבה שאיש לא תולה בהם יותר מדי תקוות.
במצב כזה, קל להבין מדוע עיקר האשמה מופנית לעבר האיש שכונה עד לא מזמן "המוציא לפועל". עכשיו רק נותר לקבוע במה בדיוק עמנואל אשם. האם, כפי שסבורים חברי הפלג השמאלי של המפלגה הדמוקרטית, בכך שלחץ על הנשיא להתפשר יותר מדי במטרה לזכות בתמיכתם של חברי המפלגה הרפובליקנית? או, כפי שסבורים אחרים, אשמתו היא בכך שהפקיר את אוזניו של הנשיא לטובת היועץ הבכיר דיוויד אקסלרוד - האיש שמונע בעיקר מהערצה עיוורת לנשיא?
דוגמה לאותן תחושות סיפק השבוע ה"וושינגטון פוסט" שבו מצוטט, בין השאר, הסנאטור הרפובליקני מדרום קרוליינה, לינסי גרהאם, שעבד עם עמנואל על תוכנית שתאפשר את סגירת מתקן המעצר בגואנטנמו: "במהלך הוויכוח סביב שפיטתם של הטרוריסטים בבתי משפט אזרחיים, תחושת הבטן של עמנואל הייתה שאסור להעמיד אותם לדין בבית משפט רגיל בניו יורק".
עמנואל, כפי שהוא מסביר עוד, ידע כי שפיטתו של חאליד שייח מוחמד - מתכנן הפיגוע במגדלי התאומים - בבית דין אזרחי, מרחק שני קילומטרים מחורבות אותם מגדלים, תעורר סערה ציבורית גדולה. אקסלרוד, לעומתו, מונע מתחושה של צדק היסטורי, צידד בגישתו של התובע הכללי אריק הולדר שתמך בבית דין אזרחי. אובמה הלך עם הקו של אקסלרוד. סערה ציבורית קמה, ובממשל הבינו בתוך זמן קצר שטעו והודיעו על בחינה מחודשת של הנושא. וזו, כאמור, רק דוגמה אחת.
די היה להקשיב השבוע להכחשותיו החוזרות ונשנות של דיוויד אקסלרוד בדבר משבר יחסים עם עמנואל כדי להבין את גודל המשבר בין השניים. לשכת הנשיא נחושה "להישאר מאוחדת", הצהיר רק השבוע. "אני מדבר עם עמנואל כל יום בין שלוש לארבע שעות"; "כולנו באותו צד, נחושים שלא להיות מוסחים ולעשות את העבודה שצריכה להיעשות", אמר ל"פוליטיקו".
ל"ניו יורק טיימס" אמר אקסלרוד דברים דומים: "אני אוהב את האנשים שעובדים איתי, כולל את רם", הדגיש. "כל יום אני מגיע לעבודה שמח לפגוש את הקולגות שלי. יש בינינו תחושה של קולגיאליות, של שותפות מטרה ומחויבות".
גם אם דבריו של אקסלרוד נכונים, הרי שאין בהם כדי לטשטש את הבדלי הגישות הגדולים בין השניים. "עמנואל מייצג את הפרגמטיזם", הסביר הפרשן הפוליטי ג'וליאן אפשטיין בדיון מיוחד, שנערך בעניינו של עמנואל בסי-אן-אן. אפשטיין הדגיש עוד כי הבית הלבן חצוי בין הגישה האידיאית לזו הפרגמטית. "אני חושב שהבית הלבן צריך להקשיב לו הרבה יותר ולהתעקש שיישאר בתפקידו", סיכם.
במונחים של לשכת נתניהו מדובר בלא יותר ממשחק ילדים. צעקות לא נשמעות במסדרונות הבית הלבן, אף אחד לא מחרים את האחר, והיחידה שעזבה עד כה היא המזכירה לעניינים חברתיים דזירה רוג'רס, שהודיעה על פרישתה מהתפקיד לפני שבועיים. אלא שאובמה הוא לא נתניהו. עבור מי שרק לפני שנה כונה "נו דרמה אובמה" מדובר בכאב ראש מיותר שלא ממש מוסיף ליוקרתו, והלא הוא שביקש להביא לוושינגטון "פוליטיקה מסוג חדש".
השבוע , כפי שהעיד אחד מעוזריו הבכירים של אובמה ב"פוליטיקו", ערך הנשיא ישיבה מיוחדת שבה הפציר בשניים "לא להיקלע לאינטריגות ולהטחות אשמה". תחושת המשבר הייתה כה גדולה, עד שהצריכה תגובה רשמית של דובר הבית הלבן, רוברט גיבס. "הנשיא מאוד מעריך את כישוריו של רם לתפקיד ראש סגל הבית הלבן", אמר את מה שבישראל היה מתפרש כחצי הדחה. "אני לא חושב שיש מתאים ממנו לתפקיד כשאנו מנסים עכשיו להעביר את הרפורמה במערכת הבריאות בקונגרס".
אז מה יהיה? כפי שאמר גיבס, בבית הלבן זקוקים לעמנואל בעיקר כדי לוודא שהרפורמה במערכת הבריאות תעבור כבר בשבועות הקרובים, כפי שקבע השבוע אובמה. אישור התוכנית - ברור לכולם - יקנה לנשיא לא מעט שקט וישים סוף לדיבורים על הדחה אפשרית של ראש הסגל.
אם הדבר לא יקרה, ובמידה שהמפלגה הדמוקרטית תספוג מפלה בבחירות האמצע לבית הנבחרים שייערכו בחודש נובמבר, איש לא יתפלא אם עמנואל יחפש לעצמו תפקיד חדש. מה שבטוח הוא שאת החודשים האחרונים כולם בבית הלבן ירצו לשכוח, כולל אובמה. זה הצהיר רק לפני שלושה חודשים כי יעדיף להיות נשיא מצוין בקדנציה אחת מאשר נשיא בינוני בשתי קדנציות, אך נראה כרגע כמי שעלול ללכת בדרך השלישית: גם קדנציה אחת וגם בינונית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם