נקודה למחשבה: עדי רן משיק אלבום חדש
לרגל השקת האלבום "התבוננות" רן מדבר על שולי רנד, פלייליסט, שמחה, מעריצים, מוזיקה וגם על "מילי דשטותא"
מסתבר שאצל רן הדבר קורה לא רק בפורים. זו בעצם דרך חיים: לעשות שטויות בלתי-מזיקות. פרצופים משונים עושים את העבודה, ולא בהכרח צריך חדר סגור ומראה ממורקת. "רק ב'מילי דשטותא' אני מבצע את המילים 'תעשה פרצוף של משוגע'... זו ממש תורה של רבי נחמן שאומר שאי אפשר להגיע לידי שמחה, רק ככה", מסביר רן.
ואתה לא מתבייש להשתטות לפני הקהל?
"האמת שאני לא עושה את זה כל הזמן, אבל בהופעה – אם אני מרגיש שיש עם מי לדבר, אז למה לא? אם אני בהופעה של 'מרובעים' אני לא אעשה את זה, אבל בפועל גם בין זקנים יש אנשים עם חוש הומור. אחד הדברים שהופתעתי מהם אצל החרדים זה שהם מלאים בחוש הומור –
"כשחזרתי בתשובה לא רציתי להיות חרדי, הם היו נראים לי כל כך חמורי סבר. עד היום הם נראים רציניים אבל כשאתה מדבר אִתם – אתה מגלה אנשים שנחמד לתקשר אתם. אבל אני עדיין בחוץ, גר בתל-אביב בסביבה לא-דתית".
למה דווקא תל-אביב?
"לפעמים אנחנו פותחים דיון בבית לאן אנחנו עוברים, ובמשך השעה שאנחנו מדברים אנחנו עוברים בדמיון את כל הארץ, אורזים את הכל למשאית, רושמים את הילדים למוסדות חינוך וכו'. חשבנו לא מזמן לעבור לקריית ארבע, כבר "הגענו" למערת המכפלה, התפללנו, אבל... נשארנו כאן. בכל שנה אותם דיבורים. יכול להיות שיום אחד באמת נעזוב את ת"א".
ולא קשה לפחות מבחינת חינוך הילדים?
"דווקא בת"א הילדים הכי דוסים. בבני ברק המצב יותר קשה, יש כאלה שנראים דתיים והם לא דתיים באמת. בת"א מי שדתי – דתי בטוח. החברים שלהם מה'חיידר' מאוד מאוד דתיים, זה דומה קצת ליהודים בגולה, אולי כשהם יגדלו זה יהיה יותר משמעותי".
האלבום האחרון, 'עדי רן בהופעה חיה', יצא לפני כשלוש שנים, אבל אלבום אולפן מסודר יצא לפני כשש שנים. "בפועל עבדתי על האלבום שנה וחצי, אבל כתיבת השירים מתפרשת על כשבע שנים", הוא אומר. בין לבין הספיק רן להוציא אלבום 'אנפלאגד' ולשתף פעולה עם שרוליק הרשטיק באלבום משותף. הפעם, הוא מנסה לפרוץ יותר לציבור הכללי.
אתה חושב שאפשר למכור לחילונים את המסרים היהודיים שלך?
"לפני הכל יש לי אמירה מוזיקלית מבחינת ה'רוק' שאני עושה. גם האלבומים הקודמים שלי הופצו דרך 'הד ארצי'. זה לא חדש שאני פונה לציבור הכללי, גם שם יש אנשים שאוהבים את המוזיקה שלי. חוץ מזה היום יש הרבה בעלי תשובה, וכל אדם שאתה מדבר אתו היה פעם באיזה שיעור, שומע פה ושם הרצאות ברדיו וברשת, אנשים חילונים מגיעים לאומן – מאמינים ברבי נחמן, זה לא מה שהיה פעם!".
מגיעים לאומן כי זה מגניב.
"מה מגניב שם?! בחייך. הייתי שם איזה 20 פעם, אין שם שום דבר מגניב לאדם חילוני, אין שם שום חן של שקר, אולי מגניב להם להתחבר לרוחניות. מי שמגיע לשם מקבל הארות רציניות. אגב, אומרים שמי שטובל במקווה האר"י לא יֵצא מהעולם הזה בלי תשובה. לא ראיתי את זה כתוב, אבל ראיתי בעיניים שלי שזה קרה לאנשים. ראיתי גם כאלה שטבלו ועדיין לא חזרו בתשובה..."
אולי אתה בעצם בונה על הגל של המוזיקה היהודית שפורץ לכיוון הציבור הכללי, כמו אביתר בנאי ושולי רנד?
"אני בונה עליהם?! זה קצת שונה. הם התפרסמו בעולם החילוני עוד לפני זה, הם טובים ואני מפרגן לשולי ולאביתר, אבל מבחינה תקשורתית החומרים שלהם מייצרים עניין. כמו שאם הרב אורי זוהר יוציא תקליט שעושה קוקוריקו כל התקשורת תעמוד על הרגלים. לי לא יתנו מהר לחדור. המסרים שלי גם יותר ישירים, זה לא פולקלור. אני אומר מפורשות: יש ה' בעולם, הכל זה בשביל לראות את ההשגחה, הכל זה אמונה. אם אפרוץ חזק לציבור הכללי – אנחנו בגאולה, שכבר לא אכפת להגיד את הכל במפורש".
גם אתה חזרת בתשובה. מדגדג לך לחזור חזרה לעולם הרוק הקודם?
"ממש לא!" מצהיר רן בהחלטיות, "שום דבר, זה רק ייסורים. מעט אור וטונות של חולשה".
בכל זאת יש שם איזה סוג של שחרור, לא?
"בפועל זה לא ככה, זה רק נראה. בעולם החילוני העיסוק באמנות זה כמו תחליף לדת. לכן כשלא מצליחים בתחום – אפשר להשתגע מזה. לעומת זאת באמנות הדתית – גם אם אתה לא מצליח יש לך האמונה ששומרת עליך, ואתה נזכר בכל פעם מה התכלית בעולם, ושהקריירה זה לא הדבר הכי חשוב. גם אצלנו אתה שוכח את התכלית ונזכר, שוכח ונזכר, אבל בלי האמונה אתה נופל למקומות מאוד אפלים".
"לא החלטתי שאני חוזר בתשובה", מספר רן על תהליך ההתקרבות שלו לתורה ומצוות. "כן החלטתי שאני שומר שבת. במשך כחודש קראתי בתנ"ך בלי פירושים, בתנ"ך שמקבלים בצבא. הבנתי את הכתוב כי למדתי תנ"ך היטב עוד בתיכון.
"ואגב, בניגוד למה שמספרים – בבית הספר החילוני שבו למדתי לא לימדו כפירה, ולא הזכירו את שם השם כמו שהאמריקנים מזכירים, מקסימום הזכירו שם אדנות, שאנחנו נזהרים גם בזה. ותמיד המליצו על פירוש רש"י כפירוש הטוב ביותר. אמנם לא דיברו על אמונה, אבל כשסיפרו לנו שהמצרים טבעו בים – כולם בכיתה מחאו כפיים. במקצועות ההומאניים הייתי חזק. פעם גם כתבתי שיר על שאול המלך. תמיד חייתי בתחושה שיש הקב"ה בעולם, אבל זה היה מאוד מופשט".
ומתי הכרת אותו?
"כשדיברתי אתו. בסרטים, בסיפורים, בשירים – יש אלוקים שנמצא בתוך התודעה. כשהחלטתי לדבר עם ה' קיבלתי עזרה והאמנתי בו. הרגשתי בפנים שהתפילה התקבלה. באותה תקופה קראתי כל הזמן ספרים שעוסקים בעולמות שמעבר לחוש, ואחריה עברתי לקרוא את התנ"ך מההתחלה ועד הסוף ועל הספרים של שלמה המלך התעכבתי הכי הרבה.
"אפשר לומר שספר משלי האיר לי אז יותר ממה שהוא מאיר לי היום, אחרי שחזרתי בתשובה. היום אני קורא קהלת מהר מהר, אבל אז הייתי תמים וקראתי והקשבתי טוב למה שכתוב שם. ואם אתה שואל לְמה אני מתגעגע, אז אני מתגעגע לזה – לחזור לנקודת ההארה הראשונית. וזה מה שאני אומר לכל בעלי התשובה – בואו נצא מהקטע שמסמנים 'וי' על המצוות ונחזור להתלהבות הראשונה, של יציאה למסע רוחני נפלא".
האם יש לדעתך דרך לחזור לראשוניות הזאת?
"יש הרי אין-סוף בתורה. צריך להפריד את כל מה שאתה יודע ולומר 'הנה עשיתי את כל המצוות והתפילות של היום – עכשיו אני מחפש את ה' ומתחיל לעבוד אותו מההתחלה'; ללכת הלאה, להבין שזה סיפור אהבה נפלא שאף פעם לא נגמר, לבקש להתחדש".
עטיפת התקליט החדש של עדי רן עדיין מראה את הפוזות והפרצופים המשעשעים, אבל בהחלט נדמה שהטקסטים התרצנו קצת.
אתה מרגיש שהתבגרת?
"כולם מתבגרים. תמיד היו לי טקסטים רציניים. גם אלו שהיו מצחיקים ביותר – היו רציניים".
"סבתא נהייתי דוס, תוציאי ת'שיניים מהכוס" לא נשמע ממש רציני... סבתא שלך לא נפגעה מזה?
"האמת שלא שרתי לה את זה...", הוא מתנצל, "זו באמת הייתה בדיחה אבל כל השיר הזה הוא בהחלט רציני. זה שיר מחאה שמציג את מרד הנעורים של הדור הזה – שחוזרים בתשובה. אדם חילוני יודע מה זה מרד נעורים – 'דור הפרחים', הסיקסטיז, היו נגד וייטנאם. גם הציונות, הנערים שעזבו את הבתים והלכו לארץ ישראל, עניינים אידיאליסטיים שמוציאים מהקונכייה של ההורים שמייצגת את השמרנות. ואני אמרתי – אתם באמת רוצים לצאת מהשמרנות? תחזרו בתשובה.
"גם בשיר 'פאות' לקחתי את המושג 'פאות' והורדתי אותו לעולם עם מסר שאומר 'תתגאו בזה כמו שהפאנקיסטים התגאו בשיער שלהם', להבדיל. יש הרבה כותבים מצחיקים, קומיקאים, אבל לא הרבה מתכוונים באמת למסר, ואצלי יש מסר, חוץ מהקטע ההוא, שהתפלק לי... ועכשיו אני גם משנה בהופעות חלק מהשיר ל'עכשיו אני עובד אצל הבוס', והקהל משתולל על זה דווקא. אני רואה בהומור חשיבות רוחנית, לפחות קצת. הגעתי למסקנה שמה שיש בו אמת – הוא גם מצחיק. מה שאין בו אמת לא יכול להצחיק. הבדיחות המופרכות לגמרי – לא מצחיקות. אני אתן לך דוגמה... "פרסי גוי נכנס לתחנת דלק. שואל את המתדלק 'כמה עולה טיפת דלק?' אומר לו המתדלק 'זה לא עולה כסף', אומר לו הפרסי (הגוי!) 'טוב, טפטף לי פול...'. זו סיטואציה קצת אמתית, אתה יודע, אצל הפרסים הגויים...".
תן עוד אחת.
"אחד קנה לבן שלו פסנתר וכל היום הילד עושה 'תין, תין' – תו אחד, תו אחד, וככה חודשים, שנה. יום אחד נמאס לאבא והוא פונה לבן שלו: 'תראה את הבן של משה והבן של השכנים, זה מנגן בטהובן זה מנגן מוצארט ורק אתה 'תין תין'. אומר לו הבן: 'אבא, הם עדין מחפשים, אני כבר מצאתי...'. הטוב של הבדיחות הטובות, שיכולתי להגיד את זה גם באמת, ברצינות, וזה היה נכון".
שנים שאתה עושה מוזיקה שמכוונת לחזק ולקרב. יש לך דוגמה לתגובה מיוחדת שקיבלת?
"אחד שמע את השיר שלי 'לא רוצה את הזבלה' ובאותו יום הוא חזר בתשובה, עשה קרחת והשאיר רק פאות.
הוא חשב לחזור בתשובה, ובאותו יום החליט לעשות את הצעד הזה. זוג רצה להתגרש. הם היו בדרך לרבנות והנהג שם להם באוטו את 'הרי את מקודשת לי'. הוא ידע מה לשים, הם התעוררו – וחזרו הביתה.
היה גם ילד מיוחד ששרתי ביום ההולדת שלו את 'נקודות של כיסופים'. כששרתי את זה לפני כן בהופעה הוא קיבל מזה השגות שעיתונאים לא משיגים – שאדם אוסף עוד ועוד נקודות טובות של רצון פנימי טוב. והוא הבין את זה. דברים כאלה הם הסיבה הכמעט יחידה שבעצם אני ממשיך עם המוזיקה".
חשבת פעם לנטוש את המוזיקה?!
"אני כבר לא אנטוש את המוזיקה אבל אני נתקל בהמון קשיים – יכולים לכתוב עליך הכל. זה גם תופס המון מחשבה, הארגון, המכירות, יחסי הציבור של זה. למה אנחנו מדברים עכשיו? בגלל האלבום. לא היינו מדברים סתם ככה. ואם הייתי משקיע את הזמן הזה ברוחניות נטו אולי כבר הייתי תלמיד חכם".
ואתה מתפרנס מהמוזיקה?
"לא קל, אבל אפשר. לא מומלץ למי שרוצה להתפרנס ברווחה. בציבור החילוני יש מעט אמנים שמתפרנסים ברווחה ממוזיקה. אבל גם החילונים קצת "דתיים" בזה - ועושים מוזיקה יותר בשביל הנשמה. כל מקצוע שתשקיע בו מאמץ – תתפרנס ממנו יותר טוב ותחיה יותר רגוע".
'אל תראוני שאני שחרחורת
הרי כיסופיי אמיתיים
אבק העולם דבק בי
ואני טועה בשבילים, גולה במדבריות
אך יש חידוש שאין יאוש
לא באור שבפנים לא באור שבחוץ
בתום פגרת ההיסוס אוכל כבר לטוס
נקודות של כיסופים
רצונות טובים נאספים
כמו יהלומים מתנוצצים
רובם צריכים ליטוש
עוד מונחים בעולם החוש
אה.... אך אין יאוש'
'נקודות של כיסופים' מתוך האלבום החדש 'התבוננות'.
אין יאוש, נקודות של כיסופים, נקודה טובה – המסרים של ברסלב קצת חוזרים על עצמם.
"אתה ציני. בתורה רפ"ב של רבי נחמן יש הרבה מה לקחת. אבל זה לא רק זה – מ'למדוני' מהאלבום החדש לומדים שלכל דבר צריך שכל, אבל חייבים לגייס את האמונה הפשוטה בלי פניות. אין יאוש למשל, זו מנטרה שחייבים לחדד אותה. רבי נחמן אמר 'אני קנקן חדש מלא ישן', כל פעם צריך להתחדש מול היצר הרע. השיר 'התבוננות' מבהיר לך שהאדם בא לעולם בשביל ההתבודדות שזו בעצם התפילה שאתה מתייחד בה עם ה', שזו הייתה התפילה המקורית - להידבק בה' בתפילה".
איך מתמודד איש האמונה עם גלי ההערצה והצרחות שאתה מקבל מהקהל בהופעות?
"למה לא? זה נחמד, אתה יורד מהבמה – אתה חוזר להיות בן אדם קטן. אתה בא הביתה ואשתך והילדים לא צועקים 'אבאאא' ו'עדי רן הוא המלך'. הם יכולים לעשות לך גם פרצוף כזה... החיים הם לא במה. פשוט שכשיש לך קהל אוהד ההופעה זורמת, זה כמו בתורה, להבדיל או לא להבדיל – רבי נחמן אומר שבמקומות שהחבורה שיבחה את רשב"י על התורה שהוא אמר להם, הוא גילה להם תורה גבוהה יותר. כשיש לבנאדם הקשבה, כשיש לך תלמיד ערני, סקרן – הוא מוציא ממך יותר. אותו דבר הקהל, הם בעצם צריכים לקבל את הכסף... הם עושים את ההופעה".
אתה מדגיש הרבה את השמחה, לא רק במילי דשטותא. האם יש באמת דרך לשמח את עצמך?
"מילי דשטותא זו הדרך היחידה, ככה אומר רבי נחמן".
פשוט להתחרפן?
"לא להתחרפן, זה איבוד שליטה. אבל אדם בהחלט יכול לעשות לעצמו פרצופים מצחיקים, שיזרוק את השכל לרגע, או שיעצום את העיניים חזק חזק בלי לראות את העולם, שיבין שהכל רק במחשבה, שילמד להחליף מחשבה במחשבה, זו טכניקה של רבי נחמן. שיבין שכל הדיכאון הוא בגלל המחשבות שטוחנות לו בראש: אתה ככה והוא ככה – משא ומתן במוח. צריך לעזוב את המשא ומתן הזה, לשלח את המחשבות למקום אחר – לזכור שהוא בעצם כלום, ושהכל מה'. מילי דשטותא מוציאים אותך מה'אגו', שבעדות אישית אני אומר לך שזה המפתח לכל הדיכאון. כשחבר שלך מצליח להביא את הילד שלו לבית הכנסת, ואצלך הילד עדיין במיטה... אתה חושב שאתה גרוע – בכל יום יש סיבות לשכנע את עצמך שאתה גרוע. ואני יוצא מזה בזכות הדעת הזאת של רבי נחמן ש'מה יהיה אתך – אין מה לדאוג, כל יום הוא חדש והעיקר זה ה' יתברך והתפילה ואל תטחן את המחשבות יותר מדי'. השכל הוא יועץ, הוא לא בעל הבית; ואסור לתת לו להשתלט עליך".
אפרופו פוליטיקה, אתה ממוקם בימין של הימין.
"אני חושב שאני אמצעי מאוד, לא קיצוני. אלא מה? הזיזו את השוליים כל כך שמאלה שהאמצע נהיה ימני".
ושיר על גוש קטיף עדיין לא שמענו ממך.
"כתבתי שיר על גוש קטיף ובסוף גנזתי אותו. לעשות שיר אקטואלי זו קצת בעיה. כי אז דיברו פתאום על חומש, אז מה, אני אשנה את המילים? באמנות אסור להיות יותר מדי ספציפיים, צריך שהמאזין קצת יזיז את המחשבה שלו לכיוון אחר. אמנות צריכה להתייחס למה שקורה, אך היא לא יכולה להיות כתבה עיתונאית, לכן אני לא רואה את עצמי כרגע כותב שירים ימנים על אף שהדעות שלי ימניות. אני חושב שמה שאני מאמין בו הוא בזכות התורה; שא"י היא של עם ישראל והיא לא ניתנה לנו כדי שניתן אותה לאחרים".
אף על פי שאתה מוגדר 'חרדי'.
"החרדי יותר ימני מהכיפה הסרוגה, ככה קראתי באיזה סקר. מה שכן, הדתיים הלאומים תפסו חזק את הנושא של א"י, ובזה אני אִתם. בבחירות התלבטתי קשות אם להצביע 'גימ"ל' או 'האיחוד הלאומי', בסוף שמתי 'גימ"ל' כי בעניינים של התורה אני יותר מזוהה אתם. ועדיין אין לי מפלגה שמתאימה לי. הייתה תקופה שרציתי להקים את מפלגת 'הימין החרדי' שתתאים לי מבחינת תורה וא"י, וזה אפילו יצא קצת לתקשורת. אבל זה לא יצא אל הפועל; זה פרויקט חיים, זה כמו המוזיקה, אי אפשר לתפוס את כל הענפים".
האלבום הזה יצא אחרי הרבה זמן, גם לאלבום הבא נצטרך להמתין עוד כמה שנים?
"אם יקנו את האלבום הזה הרבה אנשים יצא מהר עוד אלבום. מבחינתי בעוד שנה – יש לי כבר החומרים לאלבום נוסף; כתובים, לא מוקלטים. אני מתפלל הרבה על זה כי זה מאוד עקרוני, לא קל להגיע לאנשים".
הכתבה באדיבות "עולם קטן". שימו אוזן ליד "סבבת שלום". לתגובות ליחצו כאן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם