לא רואה עשן בעיניים: רונן בעד מקומות ללא עישון

הפעם הראשונה שהוא נגע בסיגריה היתה בגיל 15, באינסטינקט של רגע שבר אותה לשניים. מאז הוא הספיק להוביל מאבק נגד עישון פאסיבי

רונן | 9/3/2010 15:45

תגיות: עישון פאסיבי, חיים בירוק, חוק העישון

מי שלא מעשן ניחן בחשיבה ביקורתית. בגיל 13, כשחלק מחברי חשו שהם לא מספיק גברים בגילם המופלג והחליטו לקחת סיגריה ליד, אותי זה פשוט לא משך, אפילו שראינו את אותם הסרטים והושפענו מאותה שטיפת מוח. הפעם הראשונה שנגעתי בסיגריה היתה בגיל 15, וזה היה כשחבר שלי הושיט לי אחת ואני באינסטינקט של רגע שברתי אותה לשניים. כשהתחלתי ללכת למסיבות בגיל 16, שמתי לב שמפריע לי מאוד הסירחון ששורר בהן. הריח נדבק לבגדים, העיניים דומעות, שלא לדבר על כוויות מקריות ממעשנים שמחים מדי.

◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק

ההבדל הגדול ניכר בשאיפת האוויר הראשונה לאחר שיוצאים ממקום בילוי מעושן. פתאום מבינים שבמשך כל הערב אנשים אחרים פשוט כפו עליך את הסירחון והרעלים שלהם. כשיש לך כזו נקודת יחוס להשוואה אפילו האוויר של תל אביב מריח כמו גן עדן.

אני רואה את עצם עישון הסיגריות כאבסורד: פשוט מדהים עד כמה המעשנים נאבקים על הזכות לפרנס את חברות הטבק, שגרמו להם להתמכר ולקחו מהם את החופש לקום בבוקר בלי ליחה, שיעול או שיניים מצהיבות.

לאחר שנים שהם ממשיכים לממן את החברות על חשבון הבריאות שלהם, חלקם חוטפים התקפי לב בשיעור הגבוה פי ארבעה מהממוצע, סובלים מהתקפי אסטמה, סרטן הריאות, קמטים, הזדקנות מוקדמת, ריח גוף רע, אימפוטנציה אצל גברים ועוד תחלואים רבים, שלא נדע מצרות.

בסיגריה הראשונה או השנייה זו בחירה חופשית אם לעשן. אחריהן, הניקוטין כבר קובע להם את סדר היום. המעשנים אוהבים לטעון בתגובה כי "המדינה שלנו בקרשים, הממשלה מושחתת, האוויר מזוהם, האלימות משתוללת ברחובות, יש משבר כלכלי וטרור – אז תעזבו אותנו ותנו לעשן בשקט!".

עישון כפוי הוא תקיפה גופנית

אני ממש לא עיוור לכל החולי שיש בעולם המודרני. אבל כשאני רוצה ללכת למקום ציבורי, בין אם לטיול או לבילוי, וליהנות מזמן איכות עם האנשים שאני אוהב – אני

פשוט לא רוצה שיעשנו לידי. אחרי הכל, אם לא נתחיל בדברים הקטנים, כמו לשלוט ברצון לסיגריה ולכבד זה את זה, לעולם לא נצליח לטפל בבעיות הגדולות יותר.

הבנתי שיש פה מצב מוזר: הרבה אנשים מקטרים ומתלוננים על הסירחון ועל המצב הזה, אבל אף אחד לא עושה שום דבר. אבל לא הסכמתי לקחת חלק בעדר שמשלים עם העישון הכפוי. הגעתי למסקנה שעישון כפוי פירושו תקיפה גופנית, לא פחות.

כדי לנסות להתמודד עם הבעיה, הקמתי לפני כשנה קבוצה בפייסבוק כדי לעזור לי ולחבריי. החלטתי לתקוף את הבעיה משתי חזיתות: ראשית, לנקוט בגישה חיובית של עידוד מקומות לא מעושנים, וחיזוק בעלי עסקים שמקפידים על חוק העישון. שנית, איחוד כל האנשים שהיו פעילים בנושא תחת קבוצה אחת. מי שמכיר אותי בחיי האישיים יודע שאני פעיל ועוסק בהרבה תחומים נוספים, אך עדיין החלטתי להקדיש לנושא מזמני בכל שבוע.

אתם מוזמנים להצטרף לדף האוהדים של המקומות הלא מעושנים בפייסבוק, המרכז רשימת מקומות בילוי בכל הארץ שאוכפים ומכבדים את חוק העישון. הדף נפתח לפני חודש ומונה כיום כבר כ-3,000 חברים.

רוצים גם לספר לנו על אורח החיים הירוק שלכם ולהשתתף במדור? פנו אלינו - yarok@nrg.co.il