איפה את שנונית באר שבע?
בבתי גידול של קרקעות לס התפתחה מערכת אקולוגית ייחודית. אחד המינים הללו הינו הלטאה שנונית באר-שבע. 90% ממקום החיות של המין צומצם. בעיקר בגלל פיתוח תשתיות, אימוני צה"ל, נזקי רכבי השטח וריבוי יתר של מיני טורפים הניזונים מאשפה. זן נדיר
האובך הזה מורכב ברובו גרגרים קטנטנים של אבק חרסיתי, אשר שוקע בשוך הרוחות אל הקרקע ומתווסף לשכבה העליונה שלה. במשך מאות ואלפי שנים מתרחשים אלפי אירועים של סופות אבק וחול, והאבק החרסיתי הזה נערם ומורבד והופך לקרקע שאנו מכנים "לס". בבתי גידול של קרקעות לס התפתחה מערכת אקולוגית ייחודית, שבה הרכב צומח וחי שונה מזה של בתי גידול מדבריים אחרים, חלקם ייחודיים לאזורי לס. אחד המינים הללו הינו הלטאה שנונית באר-שבע
אילן יוחסין: שנונית באר שבע הינה חלק ממשפחת הלטאיים ובתת סדרה של הלטאות. למשפחה זו יש 200 מינים בעולם ובארץ רק 12 מינים. הלטאיים ניזונים מחרקים בעיקר ואורך חיים מגיע לכ-20 שנה לערך.
מאפיינים חיצוניים: אורכה המרבי של שנונית באר שבע הוא 20 סנטימטר כולל הזנב. הזכרים ארוכים, כבדים וצבעוניים מן הנקבות ועליהם להתחרות זה בזה על מנת לזכות בזיווג ראוי. לעתים זכר מצליחן במיוחד יזדווג עם נקבות אחדות. הבוגרים בעלי צבע רקע חום בהיר עד אפרפר עם דגם של נטיפים בהירים המסודרים בארבע שורות אורך על הגב. ביניהם פזורים כתמים כהים בצורה בלתי אחידה. הצעירים שונים מאד בצבע ובדגם מן הבוגרים והם בעלי פסי אורך כהים שביניהם פסים דקים צהבהבים. בשבועות הראשנים לאחר בקיעתם מן הביצים, הזנב בעל צבע כחול עמוק.
הרגלים וגינונים: שמה העברי של השנונית נגזר מתכונה המאפיינת, קשקשים משוננים לאורך אצבעות הגפיים, מה שבולט לעין בעיקר ברגליים האחוריות בהן האצבעות ארוכות יותר. דבר שמגדיל את שטח הפנים של האצבעות ומשפר את האחיזה בקרקעות קלות חוליות ומגביר את מהירות הריצה ואת יעילות חפירת המחילות באותן קרקעות.
שנונית באר-שבע מתפרנסת מטריפת חרקים ופרוקי רגליים אחרים, אויביה העיקריים הם דורסים קטנים כגון בזים, ציפורי שיר גדולות כגון חנקנים, זנבנים ועורבים, נחשים למיניהם, לטאות גדולות ממנה ושועלים.
שנונית באר-שבע נחשבה בעבר, בטעות, לתפוצה הצפונית של לטאה דומה מאותו הסוג המצויה באזורי לס במצרים. אולם, בעקבות שיתוף פעולה בינלאומי של חוקרים
המחקר הראה, בין השאר, הבדלים מורפולוגיים עקביים באיברי הרבייה הזכריים של הלטאה הישראלית לעומת הקולגה המצרית שלה. המשמעות של הבדלים במבנה איברי הרבייה היא שלא אמורה להיות אפשרות הכלאה בין זכרים של מין אחד עם נקבות המין השני ולהיפך. מאחר שקרקעות הלס כבית גידול נמצאות כיום בסכנת הרס גדולה ביותר, עצם הגדרת המין ותפוצתו תורמים להבנת הצורך הדחוף שבהגנה על סביבה זו.
תקיעת יתד: שנונית באר-שבע היתה בעבר הזוחל הנפוץ במישורי הלס של צפון הנגב ודרום מדבר יהודה. מאזור עבדת בדרום ועד בית קמה בצפון ומבקעת ערד במזרח ועד מישורי הלס של מערב הנגב. שטחו של מקום החיות של השנונית מוערך בכ-2,000 קמ"ר.
גורמי סכנה: מישורי הלס של הנגב הצפוני מתאימים לעיבוד חקלאי, להתיישבות ולמעבר דרכי תחבורה. כיוון שכך, נהרסו למעלה מ-90 אחוז מבית גידול זה לצורכי אדם.
מידע חדש ומרתק אודות אורחות חייה של שנונית באר-שבע התגלה במסגרת מחקרו של ד"ר דרור הבלנה לתואר שלישי. אחת התרומות החשובות ביותר של עבודה זו לשימור עתידי של שנונית באר שבע ושטחי הלס היה ניסוי אשר הוכיח שהוספת עצים לנוף עלולה לגרום להכחדה מקומית של שנונית באר שבע, עקב הגברה מלאכותית של לחצי הטורפים הטבעיים על הלטאות. מתברר שהעצים, או כל חפץ בעל גובה דומה אשר נשתל בשטח עשוי לשמש כנקודת תצפית לעופות אשר טורפים את השנוניות, למשל: בז מצוי, חנקן גדול.
מסקנות המחקר הובילו את קרן קיימת לישראל לשקול מחדש ולשנות, לפחות בחלק מהשטחים שבאחריותה בנגב, את פרויקט הנטיעות המכונה "סוואניזציה" – במסגרתו ניטעים עצים בדגם המזכיר נוף של סוואנה. מסתבר שהסוואניזציה הכחידה באתרים אחדים את האוכלוסיות המקומיות של שנונית באר שבע, אשר הוחלפו על ידי מיני לטאות אחרים.
בפועל קיימים לחצים וסיכונים רבים להמשך קיומו של המין, וביניהם אימוני צה"ל ונזקי רכבי שטח אזרחיים; ריבוי יתר של מיני טורפים הניזונים גם מאשפה ושאריות שהאדם משאיר, כגון: עורבים ושועלים; פיתוח, שינוי ותשתיות בשטחי לס. דוגמה לפיתוח היא הקמת עיר הבה"דים אשר נעשית בשטח לס שבו נמצאו בזמנו חלק מן הלטאות עליהן התבססה ההגדרה של המין שנונית באר שבע.
מספרי ברזל: לא ידוע. מאידך, 90% ממקום החיות של המין צומצם.
איך נסייע לשנוניות שנותרו לשרוד? הפתרון המיידי הוא, כרגיל, הכרזה על שמורה או שמורות טבע בנופי הלס, על מנת לשמור לדורות הבאים את הנוף המיוחד הזה, על הצומח והחי שבו. כולנו תקווה שהם יזכו לכך ושנזכה לפגוש את שנונית באר שבע ואת שכניה ללס גם בעשורים הבאים.
סייע בכתיבת הכתבה: בעז שחם, החברה להגנת הטבע
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם