על שפת הנחל: כמה קל להיות פולש בישראל
קצת מדרום לחיריה, על שפת נחל האיילון, עומד לו קרוואן, ומוכיח שמי שמשלם שכר דירה - פראייר. עם קצת חוצפה גם לכם יהיה נחל פרטי
קחו, למשל, את המחזה המשונה שנראה בימים אלה על שפת נחל האיילון, קצת מדרום לחיריה: שם, ממש על הגדה, לבד בחיק הטבע, ניצב בית ירקרק ונאה שעומד על גלגלים. מישהו החליט שהוא רוצה לגור כאן, והגשים את החלום. האמת, צודק: הנוף נחמד, המים מפכפכים, הברווזים מגעגעים והשכנים (שאינם) לא מטרידים. אז מה אם אין היתר בנייה, אם המקום כלל לא מיועד למגורים, אם הנוכחות כאן פוגעת בטבע ובסביבה, אם אין תשתיות לביוב. ככה זה במזרח התיכון הפרוע: איש העקום בעיניו יעשה.
נחל איילון. הנוף נחמד, המים מפכפכים, הברווזים מגעגעים
צילום: נאור רהב
שאלתי את ראש עיריית אור יהודה, דוד יוסף, למה הפולש לא מפונה משם. "אתה זורה לי מלח על הפצעים", אמר. "כבר חודשים אנחנו משחקים איתו בחתול ועכבר. כדי לפנות אותו צריך להוציא צו פינוי. מרגע שמוסרים לו את הצו, יש לו 30 יום להתארגן. שחס וחלילה לא נגרש לרחוב מעכשיו לעכשיו משפחה עם ילדים. את הצו אנחנו צריכים על פי חוק להוציא על חלקה וגוש מסוימים, ורק לגביהם הוא תקף. כשאנחנו באים אחרי 30 יום לפנות אותו, הוא זז 30 מטר ימינה או שמאלה, וצריך להתחיל את כל התהליך מחדש. ככה זה נמשך כבר יותר מחצי שנה. בזה המחלקה המשפטית
והפקחים שלי צריכים להתעסק".
חלק מהמשפטנים שאיתם שוחחתי טוענים שהעירייה הייתה יכולה למצוא פתרון יצירתי יותר לבעיה, ואם הייתה משתמשת נגד הפולש בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותה הוא כבר מזמן לא היה מתגורר על שפת הנחל. כך או כך, השילוב בין בירוקרטיה משפטית בלתי נסבלת למחסור בכוח אדם ואולי גם סדר עדיפויות של הרשויות, מוליד שורה תחתונה ברורה: פראייר מי שמשלם שכר דירה, משכנתה או ארנונה. כל מה שצריך כדי לגור ליד נחל פרטי בישראל זה קצת חוצפה וארבעה גלגלים. רק אל תשכחו להזיז את הבית פעם בחודש.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם