יהודי טוב: על האלבום של קובי אוז
קובי אוז מגיש את היהדות על פי דרכו: מעט מסורת, קצת טחינה וחריף וארוזה בלאפה. שיהיה בתיאבון
מזמורי נבוכים עטיפת האלבום: ג'וני קורן
גם שירים אחרים ממלאים את הפונקציה: "געגועיי לגעגועים" הוא, כשמו, שיר געגועים קצת מדכא לעבר; "שוועת עניים" מחבר בין החצר האחורית שלנו כחברה ישראלית ובין האיסור ההלכתי להתעלם משוועת עניים; "איש עם שלט מקרטון", על איש שמחזיק שלט מקרטון שעליו כתוב "אני רוצה משיח", הוא השיר הטוב ביותר באלבום; "אלוהיי" עם הקלטה מקורית של סבו של אוז מתוך בר המצווה שלו מצליח לערבב אמירה עם רגש; וכמובן שיר הנושא, שהוא בעצם נעימה שמזכירה את ימי "החיים שלך בלאפה".
הקלילות הזו נחמדה
מאוד. גם ההצהרות של אוז על כך שהוא לא חוזר בתשובות מניחות אותו במקום שכל חילוני יכול לקבל בשמחה. אבל לפעמים הגישה הזאת גולשת למקומות שסותרים את עצמם. אוז אמנם מדבר בחלק גדול מהשירים על קירוב לבבות, על קבלת הזולת, אבל באותה נשימה תוקף בצורה מאוד לא מקרבת לבבות את כל האגף החרדי ביהדות - בחלק קטן מהטקסטים, בחלק מהראיונות שלו וגם בבלוג המעניין שלו באתר קפה דה מארקר.
אבל בסופו של דבר זו רק נקודה קטנה באלבום. מה שיותר חשוב הוא שקובי אוז מצטיין תמיד בהתעסקות בשורשים. בעידן טיפקס הוא טיפל בשכונה, בפריפריה, בחברה ובמה שביניהן עד שמיצה את עצמו, והגיע הזמן לטיפול שורש מסוג אחר. בניגוד למה שנהוג לחשוב על חפירות למיניהן, מטיפול השורש הזה אפשר אפילו ליהנות.
"מזמורי נבוכים", קובי אוז, הליקון
ביקורות וכתבות נוספות בגיליון רייטינג החדש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם