יהונתן גפן חוזר לחיים
אם שוב איעלם לכם תדעו שאני בגמילה בבית חולים, או באמריקה, או בסדרת דרמה קטלנית. הודעה נמסרה למשפחה
והנה שוב נשארתי כדי לספר על זה.
חודש לא כתבתי והנה אני חוזר. חוליו, הספר שלי, והעיתון הזה הם שתי הנאמנויות הארוכות ביותר בחיי. כשאני לא כותב לעיתון, אני גם לא מסתפר. חוליו לפחות מטלפן ושואל מהזה לא רואים אותך אבל לא העורך של העיתון הזה ולא ההפקה של “הכל דבש,” שניסתה להרוג אותי.
בעבר לפחות הייתי מציין שאני בחופשה, כאילו שזה מעניין מישהו מהקוראים. אולי גם הם, כמו משפחתי הקרובה וחבריי הטובים, כבר יודעים שאם אני אוזל זמנית זה יכול להיות רק משני טעמים: אשפוז עקב שתייה לא מבוקרת מלווה בחבלות פנימיות וחיצוניות, או נסיעה לאמריקה כדי לחבק את הילדה שלי שחיה שם ולוודא שהאמריקאים עדיין כן הם יכולים.
חבר קרוב שלי, גם הוא כותב טורים אבל אף פעם לא נעדר ולו לשבוע, אמר עליי באיזו תוכנית דאחקות בטלוויזיה: חצי מהחיים גפן בג’ט לג ובחצי השני הוא בהנגאובר.
ואכן, עד כה נסעתי הרבה בעולם ושתיתי עד כלות ומעולם לא ידעתי אם אחזור. ולאן, ולכמה זמן, לא כולל זמן פציעות. מה שלא יהיה - אם שוב איעלם לכם תדעו שאני בגמילה בבית חולים, או באמריקה, או בסדרת דרמה קטלנית. הודעה נמסרה למשפחה.
עולם שכולו דבש
אני לא נותן את עצמי בקלות, בעיקר לא לסדרות ושעשועונים בטלוויזיה. התלבטתי קשות עד שהחלטתי לשחק ב”הכל דבש ”2 ולגלם בה את הזקן הפאתטי והשיכור, דמות שאני מכיר להחריד.
עשיתי את זה בגלל שלוש סיבות: הכתיבה השנונה והנועזת של יעל; האפשרות לגלם ולו פעם אחת בחיי מישהו שהוא לא אני, אחרי כל כך הרבה שנים שבהן הופעתי ודקלמתי רק את עצמי; והסיבה העיקרית - פולי, שהיה חברי הקרוב בשנות השבעים והשמונים, וכבר אז אמר שהוא חולה מאוד ושבקרוב מאוד הוא יעזוב אותנו לעולם שכולו דבש.
הסדרה הזאת תפסה אותי בתקופה קשה בחיי. עבדתי יותר מדי, שתיתי יותר מדי, הרגשתי רע בגוף ובנפש ומדי פעם אושפזתי ושוחררתי על תנאי. ופחדתי. פחדתי ממה שכולנו פוחדים ממנו. אם יש משהו שברור לכולנו הוא שאף אחד לא יוצא מכאן חי. תשאלו את ג’ים מוריסון אם יש לכם קשרים בחלונות החשוכים.
בלילה שלפני יום הצילומים הראשון (לוקחים אותי בחמש בבוקר!) שתיתי כמו שצריך כדי להיכנס לדמות. כשהתנדנדתי שוב בתקווה למצוא איפה אני גר, נתקלתי שוב בעמוד חשמל אלים. הגעתי לצילומים עם פסי שטף דם כחולים מתחת לעיניים אדומות, מצח נפוח כמו של איש הפיל וחתכים בגבה השמאלית, שהיא הגבה הטובה שלי.
נראיתי כמו הג’וקר בבאטמן, כולל הצחוק המטורף. שלוש שעות עבדה המאפרת על הפרצוף שלי כדי להעלים ממנו את הלילה האלים.
פרק טוב למות
טיפשים נכנסים למקומות שאפילו מלאכים לא מעיזים להיכנס אליו. ידעתי שחלק מהחן של הסדרה הזאת הוא ששחקן או שניים מתים יומיים אחרי סיום הצילומים. ואני הייתי מועמד מאוד רציני לעשות את זה בעונה הבאה.
המוות הוא יחסי הציבור הטובים ביותר לחיים. וגם לדרמות ולסרטים. תשאלו את הית לדג’ר. תשאלו את מרילין מונרו. מודעת אבל מכובדת אחת שווה יותר מאלף ביקורות טובות.
שמעתי את הצחוק המטורף של יעלי ומיד תפסתי שהיא בחרה בי כמועמד המועדף למות ולקדם את הסדרה המשוגעת שלה. מי בליהוק הזה בשל להילקח יותר ממני? איתי תורג’מן וציון ברוך? הם צעירים ושפויים מדי. שייקה יקבור את כולנו וגם יבקש שנשלם לו איזה סכום על זה.
חנה לסלאו? מלאך המוות ימות מצחוק כשהוא יראה אותה. שוש פוליאקוב? לפני עשר שנים, כששתיתי בתור כתבנו בבוסטון, פולי טלפן אליי באישון בוקר ונשמע מוטרד מאוד. הוא סיפר לי ששוש אשתו לקתה במחלה סופנית ובארץ אין אף רופא שיוכל להציל אותה. הפצתי את תצלומי הרנטגן שלה לכל הרופאים היוקרתיים בהארוורד. כל הרופאים האלה כבר מתים. וגם פולי. וגם שוש עטרי.
כפי שנראיתי ביום הצילומים הראשון הייתי המועמד הראשי למות ולקדם את הפרויקט. זאת הייתה קונספירציה שקופה של יעלי. גם התפקיד שהיא כתבה לי היה מסוכן: אני אמור לגלם את פולי המת, שאיכשהו הופך להיות המאהב האימפוטנטי שלה.
במסגרת התפקיד היה עליי להריח קוקאין (ערימה של אבקת גלוקוזה. את השורה האחרונה שלי משכתי
דם מלאכותי הוחדר באגרסיביות לנחיריי החטובים. נתנו לי למצוץ גלולה בטעם של חרדל כדי שיישפך לי רוק מקציף מהפה אחרי שאני מתעלף. פעמיים הייתי אמור לאבד את ההכרה עקב מנת יתר ובפעם השלישית גם למות על הסט בחיקה המרופד של חנה לסלאו לא לפני שאני מתחבר לנשיקה צרפתית עם הוגת הסדרה הערמומית.
נפטרתי בשיבה לא טובה בפרק השמיני (פרק טוב למות). חבול ומרוסק הוכנסתי לשקית פלסטיק שחורה, ואחרי שמתתי סופית, שמעתי את יעלי אומרת לאיזה שחקן ששיחק עובד של זק"א: "מי שמת בסט לא ימות לעולם בחיים האמיתיים". היא בטח אומרת את זה לכולם.
ראיתי את כל הפרקים של העונה השנייה. הפסקתי לשתות. עכשיו אני לגמרי נקי, יחסית לעונה. כמו צופים רבים אחרים, גם אני לא ממש הבנתי את העונה השנייה. גם לא תפסתי את הדמות המעורפלת שגילמתי, אבל עליתי על הקונספירציה של יעלי בזמן אמיתי, ואולי היא צדקה ומשום שהרגו אותי בסרט אולי ייתנו לי לחיות עוד קצת בחיים האמיתיים, והכי חשוב - מי שמת בסדרה בעונה השנייה אין לו שום סיכוי להתלהק לעונה השלישית.
ואם שוב לא אהיה זמין ואיעדר לחודש או ליותר, אני בטוח שתדעו ששוב אני נמצא באיזה מקום חשוך ועצוב. ואז, בבקשה, תתפללו למעני, ותעשו מה שאתה יודעים לעשות הכי טוב - תספרו את הימים עד שאשוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם