עם תואר לא הולכים למכולת
במקום למלצר לאחר התואר הראשון, הנה תוכנית: מפעלים וחברות שיעסיקו אקדמאיים למשך שלוש שנים יזכו להקלות ולהטבות. מי הח"כ שירים את הכפפה?
ההפסד שנגרם כתוצאה מכך לחברה הישראלית הוא כפול ומכופל. מחד, הסטודנט, שהשקיע ממיטב כספו ומרצו על מנת לרכוש השכלה שתשמש אותו בעתיד, חש תסכול יוצא דופן אם אחרי שלוש או ארבע שנות הלימוד הוא מוצא את עצמו מנתב את כישרונו לתחום המלצרות, שכמובן אינו מבייש את בעליו, אך בוודאי שלא לכך התכוון המשורר. מאידך, המדינה סובלת מאי-ניצולו של כוח אדם איכותי מוכשר וחרוץ שמוכן ורוצה לעבוד על מנת להוכיח את עצמו. בל נשכח כי הלימודים האוניברסיטאיים מסובסדים בחלקם על ידי המדינה, ולכן מדובר גם על סכומי עתק שיורדים מדי שנה בשנה לטמיון.
חייב לבוא שינוי ויפה שעה אחת קודם. בבסיס ההצעה שאודותיה הרהרתי לא מעט בשנה האחרונה, עומד הרעיון של מתן תמריצים כלכליים שיוענקו על ידי הממשלה, למספר מוגדר של חברות\מפעלים קונקרטיים שיתחייבו להעסיק סטודנטים בוגרי תואר ראשון ללא ניסיון קודם במשך שלוש שנים לפחות. התמריצים הכלכליים אותם הזכרתי יבואו לידי ביטוי בדמות מענקים ממשלתיים חד-פעמיים\מדורגים ו\או הטבות כלכליות אחרות (כמו הטבות מס), כאשר היקף ההטבות ישתנה בכפוף לכמות הסטודנטים שיועסקו בחברה, וזאת בהתאם לתוכנית מסודרת שתוגדר מראש.
אין הכוונה להתמחות כי אם לעבודה במשרה מלאה ששכר הולם (של עובד מתחיל בתחום) בצידה. יש לציין כי מעבר לתמריצים שיוענקו למגזר הפרטי, הרי שנכון יהיה להחיל את התוכנית גם על מוסדות ממשלתיים ייעודיים במגזר הציבורי שיזכו לתוספת תקציב בתמורה להעסקתם של הבוגרים. סעיף שלוש השנים המחייב את שני הצדדים הוא חלק בלתי נפרד מהתוכנית. מדובר על תנאי שנועד להבטיח תעסוקה ארוכת טווח לצעירים שלא יצטרכו לחשוש לפרנסתם מחד, ואילו מאידך תוכל הנהלת החברה לסמוך על כך שבתום תקופת ההכשרה ואחרי כמה חודשים נוספים של עבודה, לא יעזוב העובד את משרתו תוך בזבוז המשאבים שהושקעו בו.
דרושים: מיליון שקלים
הצעד הראשון בדרך להגשמת החזון עובר בהקמתה של ועדה ציבורית (מה לעשות, בכנסת אוהבים ועדות) שתקבע קריטריונים אובייקטיבים ומדידים שיסייעו בבחירתן של החברות שיקחו חלק בפרוייקט (אותו יש להפעיל במתכונת ניסיונית בלבד בשנה הראשונה). חשוב לזכור כי בסך הכל לא מדובר בהשקעה כספית יוצאת דופן (כ-20 אלף שקלים בממוצע לסטודנט – עלות ההכשרה ו"פיצוי" על חוסר הנסיון הראשוני). מיליון שקלים שינותבו לטובת היוזמה יוכלו לפרנס בשנה הראשונה לא פחות מ-50 בוגרים מצטיינים מכל רחבי הארץ במגוון רחב של תחומים. כך למשל חברות תרופות יקלטו כמה מהנדסי תעשייה וניהול, בעוד שמשרד החוץ הישראלי יאמץ לחיקו מספר בוגרים של פקולטות מדעי החברה, וביתר שאת
של החוג למדע המדינה.
בסיומה של התקופה הנקובה יערכו העובד והחברה הערכת מצב משותפת שתקבע האם יש להמשיך את ההתקשרות או שמא להפסיקה. גם אם יוחלט על אי-חידושו של החוזה, הרי שנכון לאותו רגע שני הצדדים הרוויחו - הניסון התעסוקתי שנצבר ידור בכפיפה אחת עם התפוקות המקצועיות שבאו לידי ביטוי לאורך שנות עבודתו של הסטודנט לשעבר.
בעידן שבו כמעט מדי יום ביומו צונחת יוקרתו של משכן המחוקקים לשיאי שפל חסרי תקדים, בעיקר משום היעדר נכונותם של המכהנים בו לפעול ברגע האמת לטובת שולחיהם, טוב יעשו כמה מחברי הכנסת שטרם הספיקו לשכוח את מהות שליחותם, אם ירימו את הכפפה ויובילו את השינוי. הבעיה ישנה. כך גם הפיתרון.
לתגובות – ygankin@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם