מונולוג של שיכור
תעזוב את הרדיו ואת העיתון, תטחן לאיזה פראייר את המוח, תעשה שלאף שטונדה, ופעם בשבוע תזמין זונה ותעשה א גיטע שפריץ. עצות לחיים טובים מיוס'ל המשיגנער
לפני שאביא את הדברים אני חייב לומר שיוס'ל הוא ירושלמי דור שביעי בארץ, פטריוט, יודעי דבר אומרים כי הוא מחזיק בכמה תארים אקדמיים וכי לא מעט מהפוליטיקאים היו מיושבי שולחנו בצעירותם ונטשו אחרי שהוא נהג להשפילם בפומבי בגין מעשיהם הנלוזים.
הדברים נאמרו ביום שאחרי מסיבת יום ההולדת 74 שנערכה ברוב משתתפים (בין אלף לאלפיים) באולם מפואר באור יהודה. כך ניסר לי המשיגנער במוח תוך כדי שהוא זולל ברבוניות ומשפריץ דרך שאריות שיניו חלקי ברבוניה, דבר שגרם לי בחילה נוראה, אך מפאת כבודו הבלגתי והקשבתי:
"אדון זהבי, אתה חושב שאתה חכם גדול, מדבר ברדיו, מופיע בטלוויזיה, כותב בעיתון, הגרויסע מענטש (אדם גדול), אז אני אומר לך שאתה כזה קליינע (קטן) והוא מסמן באצבעות ידיו המלאות שמן כמה אני קטן.
"תראה איך הפוץ השמן הזה פואד משתין על המדינה, תגיד לי באיזה מדינה נורמלית עושה בן אדם בן 74 יום הולדת באולם חתונות עם אלפי שמוקים שבאים לאירוע, מה זה ברית מילה? בר מצווה? חתונה? מה, הגיע ליובל חמישים? לגבורות שמונים? לא! סתם 74, למה , הוא עשה את זה כשהיה בן 73 או 72? ואוי ווי ריבונו של עוילם גוילם, מה יקרה כשיגיע בשנה הבאה לגיל 75?
אתה מבין, אדון זהבי, שאולם עולה הרבה כסף, עובדים כדי לשרת אלפי אנשים עולה הרבה כסף, אוכל ושתייה עולה כסף, אבטחה עולה כסף, זאת מדינה משוגעת, הנשיא, ראש הממשלה, השרים, חברי הכנסת, המנכ?לים, כולם באים, עושים פוזה למצלמות, מברכים עם הלשון בטוכעס (בעכוז), וכל זה כשהעיר אור יהודה סגורה ומסוגרת בגלל הביטחון.
אני אומר לך זה סקנדל (שערורייה), זה מראה לך שזו מדינה שהולכת קיבינימט, אין מוסר, אין צדק, מנקרים לאנשים את העיניים והמעיים, והם בעצמם כל היום בחפלות. היום זה פואד, מחר זה שגריר מצרים, מחרתיים זה פנינה רוזנבלום, בשבוע הבא זה הנכד של ישי, ואחרי זה החתונה של הבת של שמחון, ואחרי עוד יום הבר מצווה של הנין של ריבלין. מה קורה פה? כולם השתגעו? כל היום מסיבות, פתיחות, השקות, בכורות. אני אומר לך אדון זהבי, זה סדום ועמורה במהדורה מודרנית, סיר הבשר, מעטפות עם צ?קים, הנביילס (הנבלות) לא מפסיקים לחגוג, והפועלים מקבלים קדוחס אין הקליינע צפלה (קדחת בצלחת קטנה).
"תשמע חביבי מה אני אומר לך'', יוסל מסמן לברמנית למזוג לו עוד כוסית. הוא שותה ערק איילה, משקה הידוע כמשקה ששורף את הפיוזים למי שמרבה בשתייתו. "איפה היינו''? הוא שואל, ומיד נזכר לבד וממשיך במונולוג.
"אני אומר לך שאני לא סומך על הנפוליאונצ'יק הזה השר ביטחון ברק, קיבוצניק שמינוצניק, הוא נעשה קפיטליסט גדול. אני רואה במדורים הכלכליים שכל פעם הוא קונה פה, מוכר שם, ראיתי שהוא סידר לבנות שלו איזה עייסק ששווה מיליונים, והן בכלל לא יודעות על מה מדובר. זה בן אדם שכל הזמן נוסע לחוץ לארץ כאילו בשביל מדינה, אבל אני אומר לך - יש לו כמו לבריון הזה ליברמן גישעפטים (עסקים) בחוץ לארץ, לא משהו נקי, שווארצע גישעפטים (עסקים שחורים)
יוס'ל לוקח אוויר, לוגם דרינק, מסמן לי ביד שבעוד שנייה הוא ממשיך. הוא מכרסם על הצד של הפה ברבוניה אחרי ברבוניה, הפה שלו עובד כמו ממטרה, ומדי כמה שניות נותן שפריץ של רסיסי רוק ומזון, תופעה מגעילה ובלתי נסבלת, שמצריכה אותי להתגונן עם התפריט על הפנים כדי לא לחטוף את הדרעק שהוא מתיז.
"אני רואה בטלוויזיה את הבוז'י הרצוג הזה אני מקבל אולקוס, כל היום הוא מקים ועדות, כל הזמן יש לו תכניות, כל הזמן הוא נראה כמו דוגמן. נו, ומה קורה? כלום. הנכים מקבלים חולירע, עובדים סוציאליים מקבלים מכות, ניצולי שואה מתים מסכנים עם הטפסים ששלחו להם והם לא מבינים מה רוצים מהם, המסכינים המפגרים והזקיינים החולים אוכלים מרור אפילו שפסח לא הגיע.
מרור אני אומר לך, ממררים להם את החיים, ביטוח לאומי מוציא להם את הנשמה, תראה מה זה - החשמל והמים והארנונה והטלפון, ולא נשאר להם הפאקקטע שקל לקנות אוכל ותרופות. שילך לעזאזל עם הפוזות שלו, הוא בעצמו מיליונר. תאמין לי - אני יודע כמה כסף יש לו, הוא יכול לקנות את כל רחוב בן יהודה ועוד יישאר לו כסף ליאכטה ושאכטה ומטוס פרטי, הנביילה.
תשמע זהבי, חתיכת חמור גרם מה אני אומר לך - אתה פעם אמרת איזה ססמה - ''מושחתים נמאסתם'', נו , מה יצא מזה? פעם הלכת עם השווארצעס הפנתרים, הפגנות, בלגן. נו, מה יצא מזה? פעם הייתה פה הסתדרות של עניים, היום יש הסתדרות של עשירים, אז אתה יכול לנגב עם הסוציאליזם את הטוכעס.
תשמע מה אני אומר לך - עוד מעט, שנה-שנתיים, יהיה פה ברוך גדול (צרה גדולה). המשוגעים האלו-ליברמן ולנדאו וברק ופואד עם הביבי והשטייניץ - הם ירצו להיכנס להיסטוריה. איך נכנסים להיסטוריה? עושים מלחמה, לא הקליינע מלחומה (מלחמה קטנה), הגרויסע מלחומה (מלחמה גדולה), מלחמה זה טוב לפרסטיז'ה, זה טוב למיליונרים, זה נכתב בהיסטוריה, בלי מלחמה גדולה הם יישארו קליינע מענשל'ך (אנשים קטנים)''.
זה בערך השלב שהסבלנות שלי מתחילה קצת להתפרק. יוס'ל, עם כל החוכמה שלו, הוא דמגוג לא קטן, ומדבר עם לא מעט ססמאות שאבד עליהן כלח.
"אז מה אתה מציע, יוס'ל, חוץ מלהשתכר בבר מערק ולזלול ברבוניות על חשבון קצבת הביטוח הלאומי'' אני שואל, ומצפה להתקפה אטומית שתחסל אותי. יוס'ל מתגלגל מצחוק, ודופק עם הכוס על הבר,
תשב בצהריים בבר ותדפוק את הראש, תכניס משהו לקישקעס (מעיים), תתפוס איזה פראייר, ותטחן את השכל עם כל הרעיונות המטומטמים שלך והביקורת שלך על כל הפוצים האלו שמנהלים את המדינה, בצהריים תעשה שלאף שטונדה (שנת צהריים), אחרי הצהריים תביט קצת על הווילדע חייס (חיות טורפות) בנשיונל ג'אוגרפיק, אחר כך תראה קצת חדושס (חדשות), אחרי זה תראה קצת ספורט או איזה סרט, ואחרי זה לך לישון.
פעם בשבוע תזמין איזה קורבע (זונה) במאתיים שקל ותעשה א גיטע שפריץ (השפרצה טובה), וככה תעביר את הזמן בלי להתאמץ ובלי לחפש מהפכות, ובלי לבלבל את המוח, כי איך שלא יהיה - בסוף כולנו נחטוף איזה סרטן או שבץ או איזה נהג שיכור ידרוס אותנו במעבר חציה. אז תגיד לי חתיכת אידיוט-מה אתה עובד כל כך קשה''
יוס'ל מתחיל לחרחר מהמאמץ שהשקיע בנאום הארוך. בהתחלה זה נראה כחרחור רגיל, ערבוב של ליחה שסותמת לו את דרכי הנשימה בגלל עישון יתר וכמויות הערק שלגם, אבל פתאום הגוף שלו מתחיל לרעוד, והוא מאבד את הנשימה. אני צועק לברמנית להזמין אמבולנס דחוף עם פרמדיק, משכיב את יוס'ל ומבקש מאנשים לזוז כדי שיהיה לו אוויר, אפילו שהאוויר בבר הוא הדבר הכי רעיל בעולם, לאט-לאט מפסיק הפרפור,
ויוס'ל משנה צבע, וגוון עורו הופך למין לבן כחלחל מפחיד. אני מנסה להפעיל עליו הנשמה כמו בימים שהייתי מציל, אבל הגוף שלו לא מגיב. מכיס הז'קט שלו בולט איזה נייר עם אותיות אדומות. אני שולף את הנייר מהכיס, ומרגיש שגם אני תכף מתחיל לחרחר ולגמור את חיי בבר. המכתב הוא הודעת פינוי של יוס'ל מדירתו בגין אי-עמידה בתשלומי המשכנתה במשך שישה חודשים. תאריך הפינוי שהיה על המכתב: יום חמישי הקרוב. תנוח על משכבך בשלום יוס'ל, נשבע לך שצדקת בכל מה שאמרת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם