על הקשר בין שיקולים חברתיים לשימוש בטכנולוגיות רפואיות
האם החברה הגדירה את מושגי האמהות הנורמטיבית כך שגרמו לנשים לדרוש טכנולוגיה להגדלת יכולת הפריון? האם נכנענו לדרישות שוק העבודה שמכתיב לנו מתי ללדת? האם התאמנו ושעבדנו את גוף האישה כנגד הטבע לטובת כלכלה נכונה? סקירה
עם זאת, ברצוני להציג מספר שאלות ולהאיר מספר סוגיות שהן, לעניות דעתי, פועל יוצא מאותו הכינוס שבו נטלתי חלק כנציגת השלוחה החברתית של תנועת אומ"ץ.
קבוצות הדיון הורכבו מאנשים בעלי רקע מקצועי שונה (אינטרדיסיפלינארי). רופאים, אחיות, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, משפטנים וחברי עמותות חברתיות העוסקות בתחום.
עובדה זו אפשרה בדיונים להעלות ולהציף, מעבר לנושאים הרפואיים מדעיים, הרבה שאלות מהותיות שאינן מתחום הרפואה. נכון היה לקרוא למפגש "בין רפואה וחברה".
הכנס דן, כאמור, בטכנולוגיות פריון חדישות שבעבר לא היו נגישות לציבור. אך לצד היתרונות, מסתבר שאותן הטכנולוגיות הביאו איתן דילמות חברתיות חדשות המתחוללות בד בבד.
מהפכה ביו-רפואית מול המהפכה החברתית - האם הן מצליחות להדביק האחת את השנייה? האם הדרישה המדעית רפואית הובילה את הטכנולוגיות החדשות, או שמא הייתה זו דרישה חברתית תרבותית לפיתוחן?
הקולות רבים ומתחילים המתחים והקונפליקטים בניהם. הקוד הרפואי- מביא: מדע, קידום ,כלכלה בריאה, יוקרה, וזאת כמובן עם תחרות. הקול האתי-מוסרי מדבר על חירות הפרט, חופש המדע, הידע והבחירה, פיתוח השכלה.
הקוד
המתחים החלו בין הקוד האתי ובין הקול המייצג את האינטרסים של ציבור הצרכנים. כך למשל, הקול האתי מדבר על "ערך ההולדה" או על "הזכות להורות" – המצאה ישראלית של בית המשפט העליון. זכות העומדת מבחינת דרגתה כאחת הזכויות היותר נעלות במדרג זכויות האדם, עד שהפכה מזכות כמעט לחובה.
לזכות זו בתרבות הישראלית (לא כך בתרבות היהודית ברחבי העולם) הצטרף הקול הצרכני שהלך ושידר ללא הרף את מצוקת העקרות. ההורים והחברה הם שהגדירו את מושגי האמהות הנורמטיבית ומהי המשפחה.
מהגדרות אלו התפתחה חוסר הברירה, חוסר הבחירה, ונדרשה הטכנולוגיה להגדלת יכולת הפריון. כאן אנו באים לדון בחטף בשאלות יסוד המחייבות תשובות החלטיות הקשורות ביישומן של הטכנולוגיות הרפואיות החדשות אל מול הצרכים החברתיים.
להלן מספר שאלות: מהי משפחה נורמטיבית? גבר ואישה – ללא ילדים – זוהי משפחה? גבר, אישה וילד אחד? או רק גבר אישה ו- 2.7 ילדים- זוהי משפחה? אולי גם לא. בוודאי לא במשפחות חרדיות, האם אצלם אב אם ו-5 בנות זוהי משפחה בהתהוות או משפחה חסרה?
וכמובן מה דינם של 2 נשים וילד או 2 גברים וילדה? מה הם הערכים, ההגדרות או המושגים שהופכים מספר אנשים הגרים יחד, או לחוד - למשפחה? מי מחליט? ואחרי או לפני הגדרת המשפחה עלו השאלות האחרות: מהי "אמהות נורמטיבית" או במקרים סבוכים יותר – מיהי אם?
במהלך הדיונים בנושא הפונדקאות ובשאלת מתן תרומת ביציות התבררו יותר ויותר קשיים מוסריים והוצבו יותר שאלות מאשר תשובות. האם האם היא זו האשה הביולוגית גנטית שתרמה את ביצתה? או זו הנושאת את התינוק ברחמה – במקרה של פונדקאות?
ומה עם האם המגדלת שאינה האם הביולוגית? מהי דמות האם האישה? עד כמה ישנה התייחסות לרגשותיהן של אותן נשים מעורבות? באיזה מקום נמצאים בני זוגם. מתעוררות שאלות נוספות חשובות כמו מה מקום הילד, מה זכויותיו, מתי רצוי לספר לו ועוד.
הקפאת ביציות היא טכנולוגיה חדשה היוצרת בעצם צורה חדשה של חיים אנושיים – חיים בהמתנה. זו דילמה מסוג אחר לחלוטין. מדוע קידמנו ואפשרנו טכנולוגיה כזו? האם כדי לתת יותר חירות לאישה, לאפשר לה לקדם קריירה?
האם נכנענו לדרישות שוק העבודה שמכתיב לנו מתי ללדת כמה חופשת לידה? האם התאמנו ושעבדנו את גוף האישה כנגד הטבע לטובת כלכלה נכונה? האם יצרנו תכניות ביטוח לנשים למען שלמות המשפחה, האם יצרנו אשליות והוספנו בכך סיכונים ובעיות?
ושוב עולה השאלה הבנאלית של מהי טובת הילד במקרה של הורים מבוגרים? השאלות רבות והתשובות חסרות. אבל ישנם מספר דברים ברורים. רמת ההסדרה במערכות הממשלתיות בנושאים שהוצגו נמוכה וירודה, פיזור הסמכויות מכוון, קיים חוסר שקיפות, חוסר חובת דיווח, חוסר אמינות ומחסור בידע.
הציבור הרחב אינו יודע וגם אינו מבין - מרשם בדוק למצב של כל האופציות פתוחות במקרה הטוב, ושל קיפאון וקיבעון במצב הרע. ולבסוף הערה מתבקשת מאליה: המפגש נועד למטפלים וחוקרים בתחום. לצערי הרב לא פנה לאנשי ציבור, במיוחד לאותם העוסקים בחקיקה באותן הסוגיות.
הצטערתי שבני נוער לא השתתפו בדיון. הנושאים שנדונו העלו על סדר היום, בין השאר, בעיות אתיות וחברתיות עמוקות וחשובות ביותר. מן הראוי היה שגם בני נוער ישמיעו את דברם ברמה.
הכותבת הינה חברת כנסת לשעבר וכיום יו"ר שלוחת אומ"ץ חברתי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם