האופוזיציה האיראנית עושה חשבון נפש

הייאוש בקרב מתנגדי השלטון בטהרן רק גובר. אחרי כישלון המחאה ביום המהפכה, יש רבים שרוצים להגר ואחרים מחפשים דרכי פעולה אחרות

תומס ארדברינק | 21/2/2010 10:32

טהרן. תומכי האופוזיציה עישנו סיגריות בעצבנות במטבח כשמוזיקה בקעה מהסלון. סטודנטית, איש עסקים, סופר ואמן תכננו מסיבת ניצחון, אבל במקום זה הם אבלים על תבוסתם. "הכל נגמר", אומרת הסטודנטית, צעירה בשמלה שחורה ונאה. "האפשרות היחידה שלנו היא לעזוב את המדינה".

אחרי שתצוגת הכוח המתוכננת שלהם ב-11 בפברואר הסתיימה בלא כלום, נוכח האבטחה הכבדה של חגיגות המהפכה האיסלאמית, אקטיביסטים מהאופוזיציה האיראנית נותרו מיואשים, ותוהים כיצד להחיות את תנועת המחאה נגד השלטון האיסלאמיסטי.

שוטר מכה מפגין באיראן. צילום: אי-אף-פי

המשתתפים באספת המתנגדים הפוליטיים עסקו בסיבות לתבוסתם וניסו לענות על השאלה "מה לעשות עכשיו". כולם הסכימו שכישלון האופוזיציה להשאיר חותם במהלך ההפגנות היזומות של המדינה הוא בגדר מכה קשה לתנועה העממית. כולם התראיינו בעילום שם, מחשש לפגיעה בהם.

הציפיות של האופוזיציה מההפגנות ב-11 בפברואר היו גבוהות, ומנהיגיה קראו להפגין "נוכחות עצומה", אבל גזרי דין המוות למפגינים, חסימת אתרי האינטרנט ושידורי הלוויין של תחנות זרות כמו גם הצבת אלפי אנשי ביטחון ברחובות סייעו לשלטון למנוע מהאופוזיציה להפריע להפגנה היזומה הגדולה ביותר של הממשלה השנה. האסטרטגיה של הממשלה עלולה בסופו של דבר לפגוע בה, אבל בינתיים היא סייעה להצדיק את טענותיה שהאופוזיציה היא קבוצה זניחה.

ויזה לקנדה

"אי אפשר היה לחבור למפגינים אחרים", אמרה הסטודנטית באספה, בעת שניסתה לשחזר את הסיבות לכישלון. "היו יותר מדי אנשי ביטחון".

היא שאפה מהסיגריה העשירית שלה באותו ערב. "כולנו היינו אמורים להיפגש בכיכר המרכזית, שם היינו אמורים להוציא סרטים ירוקים כדי להראות כמה אנחנו רבים", היא סיפרה. במקום זאת היא נתקלה בכיסים קטנים של מפגינים בסמטאות צדדיות, שלא ידעו לאן ללכת ומה לעשות. "התנועה שלנו זקוקה לטקטיקה חדשה, אבל אין לי מושג מה עלינו לעשות".

"בסופו של דבר, הרחוב הוא המקום היחיד בו אנחנו יכולים להראות כמה אנחנו רבים,

אבל מעטים מוכנים ללכת לכלא או להיפגע", אומר בלוגר רב השפעה, המשתתף בצוות המוחות הלא רשמי של האופוזיציה.

במהלך ההפגנות האחרונות, הוא נזכר, חבריו היו מתקשרים אליו מבתיהם וממשרדיהם בשעה שהוא ברח מהמשטרה. "אם הם לא מוכנים להקריב כלום, למה אני צריך להיות מוכן?" הוא שואל. "האסטרטגיה האישית שלי ליציאה מהתסבוכת היא לבקש ויזה לקנדה".

בכינוס המתנגדים הייתה תמימות דעים בסוגיה אחת: "כישלון המחאה לא אומר שאיבדנו את הכעס שלנו", אומרת הסטודנטית. "יש לנו דרישה פשוטה מאוד: חופש. אבל אני לא יודעת איך נממש אותה".