למנצח שיר מזמור

החל משנת הלימודים הבאה יוכל גם הציבור הדתי ליהנות מבית ספר גבוה למוזיקה, "מזמור", שמנהלו האמנותי יהיה דניאל זמיר

רועי בהריר | 1/3/2010 7:10 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בעוד שלוש שנים, אם ירצה ה', גם לציבור הדתי יהיו מירי-מסיקות של 2013. הן לא ישירו על טייסים שעושים ילדים. למעשה, כל עוד יהיו גברים בסביבתן, הן לא ישירו בכלל. לפחות לא בין כותלי ה"רימון" שבו ילמדו.
 
דניאל זמיר
דניאל זמיר צילום: יח''צ

כבר עכשיו מודיעים מנהליו העתידיים של ה"רימון" הזה - כלומר, בית הספר הגבוה למוזיקה יהודית "מזמור", שאמור לפתוח באוקטובר הקרוב את שנת הלימודים הראשונה שלו - כי השיעורים המעשיים שבו יועברו לנשים ולגברים בנפרד. מה לעשות, הם אומרים, הוראה מגבוה.

עם השיעורים התיאורטיים, לעומת זאת, הוא מוכנים להתפרע קצת ולאשר בהם לימודים משותפים. מה שבטוח כבר עכשיו זה ש"מזמור" עשוי למסד את מהפכת המוזיקה היהודית. הרעיון הבסיסי שעומד מאחורי הקמת בית הספר הייחודי הזה הוא ניסיון לספק צורך. רבים מבין הברסלבים, החב"דניקים ושאר הדוגלים באיחוד לבבות יהודיים תחת כנפי השכינה גילו בשנים האחרונות שמוזיקה עשויה לסייע להם בכך עד מאוד, אבל רק מעטים מהם יודעים כיצד ליצור אותה.
"המוזיקה שלי היא כלי עזר"

המעטים הללו (יונתן רזאל, ארז לב-ארי, שולי רנד, משפחת בנאי, אתי אנקרי ועוד), אמנם שותפים כעת רק לתופעה, אבל יש מצב שמאחוריהם מסתתר כוח רב שז? קוק לכמה שיעורי קול וקומפוזיציה בלבד כדי להפוך, סוף סוף, את אלוהים לסלב גדול יותר ממשה פרץ. הכוח הזה בנוי בעיקר ממאמינים שאין להם בעיה להמיר כמה שעות של לימודי תורה בלימודי פופ, אבל יש להם בעיה לעשות את זה ב"רימון", לצד כל מיני דברים לא מוצנעים. את הכוח הזה בדיוק מתכוון "מזמור" לאמץ לחיקו.

בית הספר החדש ימוקם הרחק ממקבילו החילוני שברמת השרון, אי שם בקריית החינוך שבגבעת וושינגטון, הסמוכה לגדרה. המוזיקאי החוזר בתשובה דניאל זמיר יהיה המנהל האקדמי, וגם יעביר שם קורס באלתור. יונתן רזאל, לאה שבת, רוני עברין, גורי

עגמון ואחרים צפויים ללמד בו. הכוונה היא לעשות מזה משהו רציני. לגמרי. מוסד חינוכי שאינו רק פשרה בעבור דתיים שחולמים להיות מוזיקאים.

המילה "מצליחים", אגב , לא נכנסה לסוף המשפט הקודם בכוונה. לטענתה של לאה שבת, הערך המוסף של בית הספר הזה טמון בכיוון מראש למקום אחר, גבוה בהר? בה מראש מצעד הפזמונים של גלגלצ. "אני יוצאת מהנחה שהמוזיקה שלי היא כלי עזר - ומהמקום הזה אני הולכת ללמד שם", היא אומרת, "לא בשביל שהתלמידים שלי יתפרסמו, יעשו הרבה כסף וימכרו הרבה דיסקים. קצת יבש לחשוב שאם אתה מצליח בגדול ויש לך הרבה מעריצים וכסף זה מספיק. אני באה לזה בגישה שכולם, דתיים וחילונים, מחפשים את המילה המשומשת ההיא, 'אמת'. אתה יודע, להרגיש טוב עם עצמם, טוב אמיתי".

"אין היום מוזיקאי רציני שגדל כאדם דתי"

מיותר לציין שהרקע, והטריגר, לפתיחתו של "מזמור" הוא גל המתחזקים המזמרים שפוקד את ישראל בשנים האחרונות. הגל הזה אמנם גורם להתקרבות ממשית של דתיים "מקוריים" (כלומר, כאלה שנולדו למשפחות דתיות) אל מוזיקת החולין, אבל נכון להיום כל אלה לא ממש יכולים ללכת בעקבות המוזיקאים האהובים עליהם מהטעם הפשוט שאת ילדותם ונערותם הם העבירו אך ורק בלימודי תורה.
 

איציק וייס
איציק וייס יח''צ
"בציבור הדתי אין תרבות של יצירה ושל אמנות", מסביר איציק וייס, המנכ"ל המיועד של "מזמור", "כל הנושא האמנותי נמצא מאוד בחיתולים אצלנו, והוא מאוד לא מקצועי. העניין הוא שבנאדם דתי נולד באווירה של התמסרות ללימודי תורה, ואין מקום למשהו אחר בהתמסרות הזאת. חבל מאוד שזה ככה, כי התחום המוזיקאלי היה דווקא מאוד מטופח בבית המקדש. זה בדיוק המקום שאנחנו מנסים להיכנס אליו.

"כיום, פסגת שאיפותיו של מוזיקאי הדתי היא לנגן בחתונות – שזה לא דבר רע, אבל זו לא שאיפה יצירתית, אלא כלכלית. אין בזה יצירה. אין היום מוזיקאי רציני שגדל כאדם דתי. אין דבר כזה. הציבור הדתי שקוע באיזו מערה, איזו קונכייה, במשך הרבה מאוד שנים, על אף שזה ציבור שמאוד אוהב ומעריך מוזיקה. המוזיקאים האמיתיים שחובשים היום כיפות - כולם היו פעם חילוניים בשביל להגיע למקום הזה. בן אדם דתי שקם בבוקר ומרגיש את המוזיקה בוערת בעצמותיו – אין לו מה לעשות עם זה כרגע, אין לו לאן לשאוף".

הוא יכול ללכת ללמוד ברימון, למשל, אם זה ממש בוער בו.
"כשבדקנו את הנושא הזה גילינו שלהרבה דתיים שלמדו ברימון היה לו קשה מאוד עם כל מה שקשור לנשים שרות וללבוש הלא צנוע. בתור דתי אתה האחר שם. כאן, אדם דתי לא יהיה 'האחר'. הוא יקבל כאן את כל מה שהוא צריך, כולל בית מדרש עם שיעורים רוחניים, שנועד לתת לו קרקע פורייה ליצירה, לצד שיעורי הג'אז, המוזיקה החדשה, פיתוח השמיעה, הכתיבה, ההלחנה, ההיסטוריה המוזיקאלית, חדרי החזרות – כל הדברים שקיימים בבית ספר רגיל למוזיקה. החזון שלנו הוא לתת לציבור הזה את ההזדמנות למצות את עצמו במוזיקה, וגם לעמוד מחדש על ההגדרה של מוזיקה יהודית במובן ההיסטורי והפילוסופי-רעיוני שלה. אתה יודע, ההגדרה הזאת בסופו של דבר יותר קשורה לרעיון מאשר לסגנון".

ותקבלו בזרועות פתוחות גם חילוניים גמורים, כופרים למהדרין?
"תשמע, לא חובה להיות דתי כדי ללמוד אצלנו, אבל חובה לכבד את הערכים של בית הספר, שכוללים שעה-שעתיים בשבוע של לימודי קודש, למשל".

"פונים לכלל עם ישראל"

"לא תראה שם גם לבוש לא צנוע, כמובן", מוסיף דניאל זמיר, "בגדול, מי שזה מתאים לו וזה מדבר אליו מוזמן להירשם. אנחנו, מצדנו, פונים לכלל עם ישראל. אנחנו לא בורחים מהעולם. אנחנו משתלבים בתוכו. כבר עכשיו אני יכול להגיד לך שיש התעניינות, יש באז, אנשים מתחילים להירשם. סך הכל, אנחנו מתחילים עכשיו תהליך היסטורי, ונראה, בעזרת השם, לאן זה יתקדם. אתה יודע, זה כמו עץ דקל ועץ תמר. רק אחרי 70 שנה אתה רואה את הפירות שלו".
 

מכללת גבעת וושינגטון
מכללת גבעת וושינגטון יח''צ
כרגע, בכל אופן, דרישות הקבלה הן שירות צבאי או לאומי וידע מוזיקאלי מסוים. מן הסתם, על תחרות רצינית מול רימון לא ממש בונים שם בשלב הבתולי הזה. בינתיים, מנהלי בית הספר (שנתמך, בין היתר, על ידי הרב מרדכי ורדי, ממקימי בית הספר לקולנוע "מעלה"), רק מנסים לגבש קונספט פדגוגי ותוכנית לימוד, ומשתעשעים ברעיון להפיק שם אופרת רוק על חייו של הרבי נחמן מברסלב, למשל. הבעיה היא שבהיעדר ניסיון ומוניטין, עדיין הגיוני להניח שדתיים שהחליטו להקדיש את חייהם למוזיקה ילכו בכל זאת על המוכר והבטוח – כלומר, רימון – ואילו האחרים, שדבקים כרגע בלימודי קבלה ותורה, לא יוותרו על זה למען אופציה שעדיין לא הוכיחה את עצמה.

"אני בחיים, אבל בחיים, לא אלך ללמוד ברימון – בעיקר בגלל העניין של שמירת העיניים", מסביר מוזיקאי לשעבר מאגף הברסלבים, "מצד שני, אני גם לא רוצה להתפשר על תחליף. האמת היא שזה לא קשור בכלל לדת. אם הנפש של בנאדם נמצאת במוזיקה, הוא ירצה למלא אותה במקום הכי טוב ובטוח שיש – אבל בגלל שהמקום הכי טוב בעייתי, הוא מוצא את עצמו במבוי סתום. מי שאולי כן ילך ללמוד שם זה הציבור הדתי-לאומי. הם מאוד מתחברים שם לדברים האלה, שכאילו מגשרים בין דתיים לחילוניים. לדעתי, משהו כמו 50 אחוז מהתלמידים שם יהיו מקרב הציבור הזה".

"חייבים לעבור איזשהו מחסום"

 

דניאל זמיר סיקוונס שלם
דניאל זמיר סיקוונס שלם
דניאל זמיר סיקוונס שלם

איך שלא יהיה, במקור ההשראה הרמה"שי של מזמור לא נערכים כרגע לתחרות או למשהו דומה לזה. "אני מאוד בעד הדבר הזה", טוען יהודה עדר, ממייסדי "רימון", "אני גם מאוד רוצה לשתף איתם פעולה, האמת. בכלל, אני נורא אוהב את התלמידים הדתיים שלומדים אצלנו. הם מאוד דומיננטיים ברימון, מאוד מיוחדים.

"ברור לי שכל האנשים האלה הם אנשים שאין להם ברירה, והם חייבים לעבור איזשהו מחסום – ואני ממש מעריך אותם על זה. בשנה הקרובה, אגב, אנחנו הולכים לפתוח קורס מיוחד עבורם של מוזיקה יהודית, בשיתוף עם 'עלמא' ומורים מחבל התענך – ולהערכתי הוא הולך לעשות אצלנו מהפכה בתחום. כבר עכשיו נרשמו לקורס הזה 20 תלמידים, למרות שלא עשיתי לו עדיין שום יחסי ציבור".

החבר'ה של מזמור, מצדם, לא ממש רואים בקורס החדש הזה של רימון איום על פתיחת בית הספר שלהם. 
"מבחינתנו לא מדובר בתחרות, כי קהל היעד שלנו מלכתחילה שונה", מבהיר זמיר, "אנחנו באים לתת דברים שונים – גם אם אנחנו לא הולכים להמציא את הגלגל מחדש, ומן הסתם פה ושם נשתמש באותם מורים שמלמדים ברימון. הרעיון שעומד מאחורי היוזמה שלנו הוא אחר לגמרי.

"כחוזר בתשובה אני יכול להגיד לך שלפני שהייתי דתי טענתי שלא יכולה להיות מוזיקה דתית רצינית, כיוון שאני יודע כמה שזה לבלתי אפשרי לבנאדם דתי להשקיע את כל כולו במוזיקה – אבל כשבאו אליי עם ההצעה לנהל את בית הספר אמרתי לעצמי 'וואלה, יש פה הזדמנות להפסיק להתלונן ולהתחיל לעשות את השינוי'. באמת, אני רואה בזה שינוי היסטורי של מאות שנים".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים