מחסלי מבחוח הם משלנו?
פרסומים זרים מתעקשים שהמחסלים מדובאי, אבל אנחנו מזהים אותם. הם היו לידינו הבוקר בפקק
איזה קור רוח. מי את, גייל, או איך שקוראים לך במציאות? מה עשית אחרי שזרקת איפשהו את הפאה המעקצצת והתרווחת במושב המטוס? האם חזרת הביתה עם שקית הסייל, מזכרת מהמבצע? האם יש לך ילדים קטנים, ובשקית הבאת להם שוקולד טובלרון מהדיוטי פרי של דובאי? ומה סיפר להם אבא? "אמא נסעה לחו"ל מהעבודה"?
איזו עבודה אנשים מוצאים לעצמם, גייל. הפעם, אפילו הפרסומים הזרים מפנים אצבע מהוססת לעברנו. מאיפה באו גייל, קווין, פיטר ומייקל? העיניים עוברות על הצילומים המטושטשים, נאחזות באופן אוטומטי בפרטים שהם כל כך שלנו. לא לפי פרסומים זרים, אלא לפי ניסיון חיים. לפי תחושות הבטן. לפי הלב, שאומר שיהיו מי האנשים האלה אשר יהיו - הם חבורה של מקצוענים שראויים להערכה. להצדעה.
קנו את המשקפיים באופטיקנה
למשל המשקפיים האלה. חמישה זוגות של משקפי חנון סטנדרטיים, עבי מסגרת, זהים כמעט לחלוטין, שחמישה מחברי החוליה מרכיבים על חוטמם באופן שזועק "תחפושת". רואים שקנו אותם ב"אופטיקה הלפרין" או ב"אופטיקנה", עוברת המחשבה בראש, מוותרת על הפרסומים זרים. קח חמישה, שלם על שניים. מבצע לעובדי מדינה.
וכך זה נמשך, תמונה אחר תמונה. הם מביטים אלינו מתוך צילומי הפוטו רצח של הדרכונים המזויפים, שולחים אלינו חיוכי מונה ליזה קטנים. אוון דנינגס, אירלנד? הזמר ערן צור, חיפה. ג' יימס לאונרד קלארק, בריטניה? אורי אורבך, ח"כ.
רואים, רואים עליהם, ואף תחפושת לא תעבוד עלינו.
והקווין הזה, שמפקד משטרת דובאי קבע כי הוא מפקד החוליה. כמה אנשים זינקו אתמול מהכיסא בסלון ונשבעו לאישה ולילדים שהם מכירים אותו, שהוא בול, שתי טיפות קפה בוץ, נראה כמו ליאור המ"פ או גדי הסרס"פ. "הייתי איתו בלבנון, איזה קטעים רצו".
משהו בלתי ניתן לעצירה הכריח אותם להסיק מסקנה בלתי ניתנת לערעור: שהאיש בן ה-30 ומשהו בעל הזקנקן הצרפתי והקרחת - זה שנראה בדיוק כמו המתכנת האלמוני שיושב במאזדה הלבנה לידך בפקק כל בוקר - הוא כל כך משלהם. אולי רק דמיינו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם