ראשי » רייטינג » ברנז'ה » תקשורת

אם מבט יכול להרוג

"מבט שני" גוססת. תוכנית הדגל של ערוץ 1 ומהבודדות אשר מצדיקות את קיומו של הערוץ הציבורי מוצאת את עצמה תחת גרזן הקיצוצים

כן, זאת כתבה על ערוץ 1. היא חשובה, זה ברור. על ערוץ 1 עושים כתבות רק כשקורה משהו חשוב. והחדשות הפעם מרות במיוחד: "מבט שני" גוססת. שמונה שנים אחרי שחזרה לאוויר כדי להמשיך בתפקידה כעלה תאנה איכותי שמסתיר את מבושי רשות השידור, מצטרפת תוכנית התעודה הוותיקה לכנרת ולים המלח וניצבת בפני סכנת התייבשות חמורה.
 
תוכנית הדגל של הערוץ הממלכתי, מהבודדות שמצדיקות את קיומו, הייתה נתונה בקשיים תקציביים וטכנולוגיים גם קודם לכן, אבל בשבוע שעבר בכל זאת נפל דבר. מי שהפיל אותו, לטענת גורמים שונים בערוץ, הוא מוטי שקלאר, מנכ"ל רשות השידור. לדבריהם הוא הורה לשדר את "מבט שני" בשידורים חוזרים בלבד ולמעשה הסיר אותה מהאג'נדה.

מכאן הסיפור מתפלנטר, כנהוג בערוץ 1. אחרי שוועד רשות השידור פנה עם המידע הזה לתקשורת שקלאר נאלץ להגיב: "'מבט שני' לא ירד, לא יורד ולא יירד מהמסך", אמר לאתר nrg מעריב. "לא היו דברים מעולם. מובן שתוכניות המוכנות לשידור במסגרת 'מבט שני' ישודרו, בתנאי ששידורן אינו מצריך השקעה נוספת כגון ימי צילום נוספים או ימי עריכה וכדומה. שידורים חוזרים הם המוצא האחרון".

די בקריאה חטופה בין השורות של ההצהרה הזאת כדי להגיע להיגיון בריא שלפיו יישומה הוא בעצם, ובכן, הורדתה של "מבט שני" מהמסך. כך, בכל אופן, קוראים אותה עיתונאים, טכנאים ומעורבים אחרים בעסק הממשלתי המתמוטט שהוא הערוץ הזה. "אז אומרים עכשיו שהתוכנית תמשיך להיות משודרת 'אם לא יידרשו אמצעים נוספים, צוותי צילום וימי עריכה' - אבל איך בדיוק עושים תוכנית? לוקחים דייסה ומערבבים? נו, באמת", אומר איתי לנדסברג, העורך הראשי של "מבט שני" ומפיקה, כמו גם ראש מחלקת התעודה בערוץ. "זה מצחיק, כי בכל סימפוזיון, בכל במה ציבורית, רשות השידור מתגאה ב'מבט שני'. לא בחדשות, לא בשידורי הדת - רק בתעודה. אבל כשצריך לתת הם סוגרים את הבסטה".

הרקע לבלגן הנוכחי סביב "מבט שני" הוא מן הסתם הרפורמה המתוכננת בערוץ מצד משרד האוצר, שתידון בהרחבה השבוע בכנסת. לא בטוח שתיאלצו לפשפש הרבה בעיתונים מהניינטיז כדי למצוא שם איזו ידיעה על כך שאוטוטו, ממש תכף, הרפורמה מגיעה. אולי גם באייטיז.

גורמים שונים ברשות מפרשים ומסבירים: שקלאר לא באמת משתוקק להיפרד מ"מבט שני" - אף שיחסיו עם לנדסברג רחוקים מלהיות לבביים מאז הסכסוך המתוקשר בין השניים בנוגע לזהות מגיש התוכנית. תקציר הפרקים: שקלאר הדיח את לנדסברג

מעמדת ההגשה של התוכנית ב-2008, לנדסברג זעם, נהיה בלגן, וכיום המגישה היא קרן נויבך (שהעדיפה שלא להתראיין לכתבה זו).

לא יהיה זה בלתי הגיוני להניח שמנכ"ל הרשות פשוט העיף פצצה לאוויר בדמות התוכנית שמשמשת הצדקה מרכזית להמשך קיומו של הערוץ הראשון (ובעיקר להמשך גביית האגרה מצופיו) כדי לראות כיצד יגיבו לכך השר יולי אדלשטיין וידידיו מהכנסת. ייתכן שסבר כי אם יאיים בהשבתת הנכס החשוב הזה, העניין יעמוד לזכותו במאבק על תנאי הרפורמה שמעביר להילוך גבוה.

"שקלאר כאילו ניסה להגיד בזה 'תחזיקו אותי לפני שאני מתפוצץ'", מסביר אחד ממקורביו בערוץ. "הוא לא באמת רוצה להוריד את 'מבט שני'. אם הוא באמת היה רוצה לגעת בתוכנית, הוא היה עושה את זה כבר מזמן. הוא מבין שהתוכנית חשובה מבחינת ערוץ 1 ונותנת לו איזושהי זכות קיום. זה כמו בעבר, כשהוא היה משחרר הצהרות כמו 'נסגור את רשת א' ואת השידורים באמהרית וברוסית'. הוא עושה את זה כדי להלחיץ".

זה מלחיץ, אבל לא בטוח שאת האנשים הנכונים.
"הוא חושב שככה הוא יפעיל לחץ על הפוליטיקאים, על האוצר, ושזה יגרום למובילי דעת קהל להרים קול צעקה ולהציל את הערוץ - מה שבעצם לא קורה, כי לאף אחד כבר לא אכפת - אבל הוא מבין שאם הם לא יעשו את זה, לא יהיה לו כסף לשלם משכורות בעוד שבוע. שתבין, אין כסף. ממש אין כסף".

אחד מבכירי הרשות הסביר בתגובה שכלל לא ברור אם בסמכותו של הוועד המנהל לערוך קיצוץ כזה. "מאז פרישתם של משה גביש, דורית ענבר ודורון צברי לא מונו להם מחליפים", הוא מסביר, "כך שהמליאה פועלת בהרכב חסר שאינו יכול לקבל החלטות כאלה מבחינה חוקית. העניין הופנה לחוות דעתם של היועץ המשפטי לממשלה ושל מבקר המדינה, כך שהסיפור הזה רק מתחיל".

ובכל זאת, לא כולם בערוץ סומכים על כך שמדובר כאן באיום סרק לצורכי משא ומתן ותו לא. וגם לא כולם מאמינים שלרשות השידור באמת אין כסף לשים על "מבט שני". המציאות הנוכחית במערכת "מבט שני" רחוקה מלהיות רגועה ונינוחה, שכן האיום השקלארי עומד בעינו. "שים לב שכתוב 'שידור חוזר' ליד 'מבט שני' גם בלוח השידורים שפורסם עוד בתחילת ינואר, הרבה לפני ההצהרה האחרונה", אומר לנדסברג. "האמת היא שבשנה שעברה כבר התחילו לעצור לנו את עבודתם של הבמאים הפרילנסרים בתוכנית. מיכל קפרא, יפעת קידר, עידו סלע, נסים מוסק - כל הבמאים שעבדו איתנו".

אז צריך להכריז על פטירתה של "מבט שני"?
"בלי במאים ובלי אמצעים חשובים אחרים, אין ספק שהתוכנית תתייבש תוך שבועות ספורים. תבין, מדובר פה ב-60 דקות דוקומנטריות בשבוע. אתה חייב סטוק של איזה עשרה במאים בשביל לייצר 12 כתבות כאלה בחודש. כתבה של 'מבט שני' זה לא יום צילום ויום עריכה. זה ארבעה ימי צילום ושבועיים עריכה. מה אני אמור לעשות עכשיו? מה אמורים לעשות עכשיו הבמאים שעובדים איתנו כבר שנים ופתאום נותרו ללא פרנסה?".

רגע, אבל אולי לערוץ באמת אין כסף לשלם להם. 
"זה שטויות. כל הנתונים שמציגים החוצה, כאילו רשות השידור נמצאת במשבר רציני, זה הכל הצגות של חודש ינואר. בכל שנה בחודש ינואר אומרים לך שיש גירעון צפוי של 100 מיליון שקל, אבל כשנגמרת השנה אף אחד לא שואל כמה באמת היה הגירעון. חוץ מזה, אם אין כסף, איך אנחנו ממשיכים עם הכדורגל, למשל, שעולה 13 מיליון שקל? גם השידור של האירוויזיון עולה הרבה יותר מהתוכנית שלנו, כמובן. שלא לדבר על כל הנסיעות של הכתבים לחו"ל. בקיצור, כשצריך יש כסף".

במסדרונות רשות השידור מסתובבים לא מעט אנשים שבקיאים בפרטים, ושמחים לחלוק אותם עם כל מי שמעוניין להקשיב בתנאי שלא יחשוף את זהותם ויעמיד אותם בסכנת פיטורים. אחד מהם טען השבוע ש"מדברים על גירעון של 100 מיליון שקל, אבל אין אפילו דו"ח תקציב ל-2008, אז איך יודעים מול איזה גירעון באמת עומדים? רק השבוע שמעתי מישהו מעדכן פתאום את המספר ל־50 מיליון. סתם זורקים מספרים ומקווים שאף אחד לא יבדוק".

יכול להיות שהכל זה קטע אישי של שקלאר נגד לנדסברג?
"אולי גם זה נמצא שם, כחלק מהעניין. אבל מה, שקלאר היה רוצה לירות לעצמו ברגל בגלל זה? הרי לפני שלוש שנים הוא בעצמו עצר את השידורים של מכבי תל אביב ביורוליג כדי שהכספים יועברו לתעודה. אז עכשיו הוא הפך את עורו? מה שבטוח זה שלנדסברג הוא בין היחידים, אולי היחיד, שהוא היום אופוזיציה של ממש מולו".

ובכן, לא מדויק. גם בקרב הוועדים של הערוץ לא מהססים להפנות אצבעות מאשימות כלפי שקלאר - אדם שבאופן כללי סופג כיום, לקראת צאתה של הרפורמה לדרך, טרוניות ומענות של עובדי הרשות הממורמרים מכל כיוון אפשרי. "הסיפור הוא שכולם שם שקרנים יחד, מלמעלה ועד למטה", טוען גורם בכיר שמקורב לוועדי הטכנאים. "הם אומרים שלהחזיק טכנאי ב'מבט שני' זה עלות, אבל העלות הזאת היא משהו כמו שני אחוזים מסך העלויות בתוכנית. ובכל זאת, רק בגלל זה, כביכול, ישדרו עכשיו שידורים חוזרים. כל זה שטות גמורה, כי אותו טכנאי שעושה משמרת מהצהריים עד הלילה נמצא שם ממילא, ובכל מקרה הוא יקבל משכורת".
 

בקיצור, חלמאות אופיינית.
"ברור. הכל פה זה בלוף אחד גדול, שנועד ליצור תחושה שהרשות מתמוטטת. לא תקציב ולא בטיח. הכל הצגה אחת גדולה, שבה ההנהלה רוצה לעשות שרירים לאוצר ולטכנאים. שקלאר משחק אותה עכשיו שהוא חוסך כסף - אבל במה הוא חוסך? הרי באותה נשימה הוא חותם על הסכמים של מיליונים עם חברות שונות ועם ההתאחדות לכדורגל, חותם על חוזים שמנים לבכירים ונותן רכבים למקורבים. הוא מאשר הוצאת ניידת של שידורי ספורט שעשרות טכנאים מועסקים בה במשכורות שמנות, אבל כואב לו על טכנאי אחד שעושה מיקס לכתבה ב'מבט שני'. באמת, קצת פרופורציות. ההיגיון פה מעוות לגמרי. הרי אם אין 'מבט שני', אז וואלה, לא צריך לשלם אגרה. על מה תשלם? על אירוויזיון וכדורגל? עזוב, זה לא שווה".

האמת היא ש"מבט שני" בכלל אמורה להיות חסינה מפני גזרות מהסוג הזה. גם מתוקף הפז"מ הכבד שלה (היא נוסדה בשנות השבעים, בשלהי העשור הראשון לקיומו של הערוץ הממלכתי) וגם בזכות הערכיות החברתית שגלומה בה. העובדה שאכסנייתה היא ערוץ ציבורי מעניקה ל"מבט שני" חופש לחפור כמעט בכל מקום שבו היא חפצה, לרבות מקומות שסגורים בפני ערוצים מסחריים עקב קשרים וקישורים כאלה ואחרים.

ואכן, כמעט כל התחקירים המשודרים בה טומנים בחובם מידה מסוימת של אחריות חברתית, או לכל הפחות עניין ציבורי רחב. יצורים דוקו-בידוריים בסגנון "ריטה מדברת על הכל" אין מצב שתמצאו שם. גם דברים קצת פחות גיא פינסיים - כמו פרשת שרה נתניהו והעוזרת - לא זוכים שם לרוב לטיפול השגרתי והמיושן של ערוץ 1. למעשה ניתן לקבוע כמעט ללא היסוס שבאופן שוטף זו התוכנית החשובה ביותר שמשודרת בערוץ ישראלי כלשהו.

עד 1998 עברה התוכנית לא מעט תהפוכות, ולאורך השנים עברו בה מגישים כמו חיים יבין, יעקב אחימאיר, מיכאל קרפין, אורית לביא-נשיאל וירין קימור. בימי תקופת כהונתו השנייה של אורי פורת ז"ל כמנכ"ל רשות השידור, בין השנים 1998 ל-2002, התוכנית נעדרה מהמסך. אולם ב-2003, כשנה אחרי מינויו של יוסף בראל לתפקיד המנכ"ל, היא עלתה שוב, בניצוחו של לנדסברג. גם אז, אגב, התכתש לנדסברג עם המנכ"ל החדש. גם אז זה היה, בין השאר, על רקע איושו של כיסא המגיש בתוכנית (בראל החליט יום אחד שמנהל ומפיק לא יוכל גם להגיש). אבל אלה היו מלחמות קטנות. עכשיו, נדמה, זו מלחמת קיום.

ולמרות כל זאת, על אף התלאות שעברו עליה בחלוף הזמן, "מבט שני" החזיקה מעמד יפה עד לימים אלה ממש. למעט חודשי הקיץ היא משודרת בתדירות של פעם בשבוע (בימי שני), ומפעם לפעם, עקב מצבו הכלכלי של הערוץ, היא משודרת בשידורים חוזרים. לטענתו של שקלאר, בכל אופן, התוכנית תוכל להמשיך להתקיים על אף הוראתו להימנע משימוש בעובדים פרילנסרים. "אחת הסיבות לכך שרשות השידור הגיעה לאן שהגיעה היא שיש כאן עודף כוח אדם ושתמיד לוקחים אנשים מחוץ למערכת", הוא מסביר. "עכשיו אנחנו עושים הכל כדי שחלק מהדברים ייעשו עם כוח אדם פנימי. אני אומר לך באחריות מלאה שאפשר גם עם כוח האדם המצומצם הזה להמשיך לעשות תוכניות כאלה, שהן תו הזיהוי של המקום הזה".

איתי לנדסברג, ידידך הטוב, טוען שאי אפשר.
"אפשר. אפשר להרים את זה גם ככה. הבעיה היא שיש אנשים ברשות השידור שלא מבינים שאנחנו נמצאים במוד חדש. הם פשוט לא הפנימו שהאוצר מחייב אותנו לקצץ 100 מיליון שקל, ושצריך לקצץ בגורמים החיצוניים. אתה יודע כמה אנשים מתוך המערכת רוצים לעבוד ב'מבט שני'?".

לא.
"אז תדע לך שיש הרבה כאלה, והם מוכשרים מאוד".

או.קיי, אבל למה לקצץ דווקא מ"מבט שני"? זה ממש הבשר החי של הערוץ.
"זה ממש לא רק 'מבט שני'. קיצצתי גם תוכנית תקשורת. קיצצתי הרבה דברים. יותר מזה: כדי למנוע קיצוצים בתוכניות האלה אמרתי לא מזמן שאני רוצה לייסד לוח שידורים שיסתיים ב-11 בלילה ולקצץ תוכניות בשבת בבוקר. קיצצתי באופן משמעותי גם את כל אולימפיאדת החורף. אני משחק פה בניסוי וטעייה. אין לי כוונות להוריד את התוכניות המשמעותיות שהן סלע קיומו של הערוץ".

אחת הטענות כלפיך היא שהיית יכול לקצץ בכדורגל, למשל.
"בסדר, נו. גם אם הם צודקים, כרגע אני לא יכול להפסיק את השידורים האלה כי יש לי חוזה וכן הלאה".

ומה בנוגע למשכורות הבכירים?
"לאחרונה ביקשתי לקצץ חמישה אחוזים לכל מי ששכרו מעל 15,000 שקל – וכן, גם עבדך הנאמן נכלל בזה. אבל עזוב את כל זה, באמת. בוא אני אגיד לך דבר אחד: כל עוד יש לנו תקציב מינימלי לתוכן, התוכניות הללו יהיו בסדר עדיפות עליון. חד משמעית".

גם אם מי שעומד בראש התוכניות האלה ימשיך להיות לנדסברג?
"די, די, די כבר עם זה. אתה חושב שאם היה לי עניין אישי איתו הייתי משאיר אותו בתפקיד כל כך הרבה שנים? ההצלחה שלו היא ההצלחה שלי. אני לא מתאבד שיעי".
מיותר לציין שכל זה לא ממש מרגיע את לנדסברג. הוא עדיין חרד מאוד לגורל הבייבי שלו. "מעבר לכל הסיפורים והספקולציות", הוא אומר, "חשוב לזכור שאנחנו משדרים בתוכנית הזאת נושאים שיש בהם חשיבות לציבור, ברמה של השפעה ישירה על חייו".

תסביר למה זה כזה דרמטי.
"ה-BBC הגדיר את תעודת הזהות שלו במילים 'להביא את מרב המידע לציבור כדי שיוכל לקבל החלטות מושכלות לגבי חייו'. 'מבט שני', מהבחינה הזאת, היא כלי שמשרת את הדמוקרטיה, את האפשרות של האזרחים לקבל החלטות מושכלות באמצעות המידע שאנחנו, ככלי תקשורת ציבורי, מביאים להם. העניין הוא שכרגע נשארו לנו במגירה רק עוד שתיים-שלוש כתבות. אם יעצרו לנו עכשיו את התקציב אז זהו, אפשר לסגור את המחלקה. ולא יהיה יותר מי שיהיה אלטרנטיבה ל'אח הגדול' ביום השואה הבינלאומי".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...