אסייג לא מתחסדת
לפעמים לא פשוט לנו עדיני האוזן לספוג את האינטנסיביות והישירות של אופירה אסייג, אך הסרט שלה על מוני פנאן היה דוקומנט מבריק
ראיתי את הסרט של אופירה אסייג על מוני פנאן. סרט מרתק בעיניי, בעיקר בגלל העובדה שהתגלה בסרט קונפליקט מאד נוקב בין מה שאסייג הרגישה כלפי פנאן ומשפחתו, לבין המחויבות האמיתית שלה לנו - הצופים.
התקיימה בתוך הנשמה שלה מלחמת עולם בין החברות הקרובה שלה למוני ולמשפחתו לבין התפקיד החד-משמעי שלה. היא לא נכנעה באף רגע לנרטיב הרגשי, היא הייתה נאמנה לאמת שנוצרה מול העיניים. צריך תעצומות נפש לא פשוטות להתנהל באופן כזה.
יושר ונאמנות גורמים לסרטים או לכתבות או לדיווחים להיות מאד מעניינים ומאד אותנטיים, אבל בעיקר אחרים בהתכוונות שלהם.
אופירה היא קודם וראשון עיתונאית עם סקרנות טוטלית. היא מזכירה לי את ירון לונדון בסיוריו בין שורות החיים. יש בה שפה עכשווית וקצב אחר, והטמפרטורה שהיא מייצרת סביבה היא תמיד טמפרטורה מסקרנת לטוב או לרע.
הבערה הפנימית הזאת מחדדת ומתחדדת בכל פעם שהיא בקצה הכבל. הבערה הזאת היא אותנטית ומכריחה אנשים לדבר מעל הלשון ולא מתחתיה, ותמיד אנחנו הצופים או המאזינים ברווח.
במפגש עם שמעון מזרחי היא יצרה סביבת ראיון מאד נוקבת ומאד תובענית, כי בסתר ליבה וברוב רגישותה היא הבינה שאצלו טמונים לא מעט סודות וברגע הזה האחריות שלה לגרום לו להגיד אותם - כי לזה הצופה מצפה.
היא עשתה את זה
יש בה חוש דוקומנטרי שהוא מאד יצירתי. דוקומנטריסט הוא אדם שיש לו מספיק שכל לא להתערב, אבל יודע לעורר ולקדם ולגרות ולגעת באצבע רגישה בנקודות הכי נמוכות.
פה ושם דלף הצבע הצהוב מתוך הסרט, אך הדליפה בקעה בעיקר כיוון שגם מוני פנאן וגם הקבוצה הם צהובים לכאן ולכאן.
אז נכון שהגברת פנאן היתה פה ושם דרמטית מעבר לגבול הטעם הטוב; אבל אופירה עם החושים שלה גררה אותה למשפטי אמת.
מאז ומתמיד אני חושב שמה שמציעה אופירה אסייג כעיתונאית הן אינפורמציה ותחושות כאן ועכשיו, בצבעים הכי אמיתיים. אין בה את ההתחנחנות והליטוף מצד אחד, ומצד אחר יש בה משהו ישיר חד וקצר ובסוף היום כולנו אוהבים לא לבזבז זמן בשום מקרה על שום דבר.
לפעמים לא פשוט לנו עדיני האוזן וחובקי התרבות המנקרת לספוג את האינטנסיביות של אופירה אסייג. לא פשוט להסתכל לאמת כל כך קרוב בעיניים, לא פשוט להיות חלק מהשיח שהיא מנהלת, אבל הלא פשוט הזה היא בעיה שלנו לא בעיה שלה. כי היא שומרת באדיקות על סדר יום מאד קודח ומאד עכשווי על כל הגוונים האפשריים.
אופירה מסקרת סביבת חיים מאד יצרית. היא מסקרת התנהלות של דת, היא מסקרת פולקלור שהוא לא תמיד נוח בחוקי המשחק והתוצאה, אבל היא מסקרת אותו אחד לאחד עם כל הפרובלמטיות.
היא לא מתחסדת ולא מתביישת ולא חושבת לרגע שחומרים שבהם היא נוגעת הם חומרים נחותים. היא ניגשת לחומרים באופן הכי ישיר הכי נוקב והכי מיוחד.
אופירה אסייג יצרה שפת דיווח חדשה, שפה שאין בה ניקוד של אנשי מקצוע שיושבים בפקולטה לבלבול מוח, שפה עם דיאלקט מובנה ומעורר, שפה שלא משאירה שום אופציה לטעויות.
אני מאד אוהב ומעריך אנשים חלוצים עם סדר יום מאד מעניין שמוכנים להיפצע או להידבק במחלות או לספוג ביקורת מפה עד לוס אנג'לס - אבל קדושת המקשיב או הצופה מעל הכל.
שבת שלום,
אייל גפן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם