"ארץ נהדרת" תקועה בהומור אתני זול וחבוט
בניגוד למגוון הדמויות של העונות הקודמות, בעונה הנוכחית הוכתרו המזרחים בתפקיד הדאחקה הלאומית. ומי יתנגד לבדיחה טובה – אבל למה תמיד אותה בדיחה בדיוק?
כן, מזרחים עם מבטא ממש קורעים אותו מצחוק. מזרחים עילגים, כאלה שקיציס יוכל לכחכח בגרונו ולומר בקול סמכותי: "ובכן, מר ישי / גברת פרץ, אני בהחלט חושב שהגיע הזמן להפסיק עם הדיבורים האלה".
הדבר הראשון שבלט לעין בתחילת העונה הנוכחית של "ארץ נהדרת" היה האחוז הגדול יחסית של דמויות מזרחיות מבין אינוונטר הדמויות: השדרן המזרחי מומי, הזמר המזרחי שיר-אל, המוכר המזרחי גבי סופר, התלמידה המזרחית ליטל מעתוק. ארבע דמויות בממוצע לתוכנית, אם לא לוקחים בחשבון את הפוליטיקאי התורן (אלי ישי / אפללו), מה שמותיר רק מסקנה אפשרית אחת: מזרחים זה הדבר הכי מצחיק במדינה.
נראה שמדובר תמיד באותה דמות, רק השמות מתחלפים. המזרחים של העונה הקודמת, פילוס ודקלה בודפיקה, בסך הכל פינו את מקומם למומי וליטל מהעונה הנוכחית. מדובר באותו רפרטואר חבוט, לפי מיטב עדות ה"קופי-פייסט": מזרחים עילגים, תחמנים, וולגרים, לא מבינים מהי תרבות. אם במקרה זו אישה, תוסיפו גם שפה משובשת ולבוש מצועצע, והופ-יש לנו דמות. בדיוק כמו הדמות בעונה הקודמת, אבל מי סופר.
לסטריאוטיפ המזרחי העילג והתחמן יש קילומטראז' נאה בישראל
כמובן, אנחנו לא משביתי שמחות. הרי אפילו מומי ושיר-אל אוהבים "לעשות שמח", ומי יתנגד לבדיחה טובה - אבל למה תמיד אותה בדיחה בדיוק? בשונה מהעונות הקודמות שהגישו מנעד של דמויות וניואנסים, החל מהבלוג של מאי, לובה הרוסייה ואון פרלין, בעונה הנוכחית הכתירה "ארץ נהדרת" את המזרחים בתפקיד הדאחקה הלאומית.
אמנם לא מדובר בתופעה חדשה. לסטריאוטיפ של המזרחי העילג והתחמן יש קילומטראז' נאה בתרבות הישראלית, החל מסלאח שבתי, סרטי הבורקס ומשה והאורנג'דה.
אבל קשת מגדילה לעשות, ומעלה את רף הסטריאוטיפיזציה מדי שנה ועונה: קודם לימור מ"רק בישראל, ובקיץ האחרון היו אלה בני משפחת בובליל, שקשת וביפ מצאו אותם
כל כך מצחיקים עד שהפכו אותם לסדרה: הם מיקמו אותם בערוץ ששמו "ערוץ הצחוק" (ביפ), והכריזו עליהם, כך לפי אתר קשת, כ"משפחה הכי קורעת בטלוויזיה". מעכשיו זכרו: בובלילים זה בידור. מזרחים זה קורע. ועוד לא אמרנו מילה על התבורי'ס.
איך קרה שההומור העברי הידרדר למקום שבו בשביל לספר בדיחה טובה כל מה שצריך זה להביא דמות מזרחית עם מבטא? ואולי השאלה היותר מדויקת דווקא אינה איך זה קרה, אלא איך זה שאנחנו עדיין שם, עם ההומור האתני הזול, הקלישאה החבוטה של המזרחי העילג, והסלפסטיק שקורא לעצמו סאטירה? איך אחרי כל התחכום, ריבוי הערוצים והמכרזים, בסוף היום אנחנו עוד הולכים לישון עם משה והאורנג'דה?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם