מבזקים

דיון מחודש בהוזלת תעריפי החשמל

לא חייבים להסכים עם העמדות של לנדאו וארדן נגד הוזלת תעריפי החשמל, אבל אי-אפשר להפוך את הפוליטיקאים לחשודים נצחיים

אביב לביא | 4/2/2010 11:40

הדיון הסוער על הוזלת תעריפי החשמל נשען על מספר טענות שהופרחו לחלל הציבורי, עד כי הפכו לאקסיומה. חלקן ראויות לעיון מחודש.

מה מניע את השרים?

באופן טבעי אפשר לצפות שרגולטור ייצג את האינטרס הציבורי, בעוד הפוליטיקאים יעדיפו את האופציה הפופוליסטית מתוך רצון לשאת חן בעיני הבוחרים. לכן העמדה שנקטו השרים גלעד ארדן ועוזי לנדאו נגד ההוזלה קצת מבלבלת. הרי מה יותר

קל לפוליטיקאי מלחלק כסף לציבור? האתוס הישראלי, שלפיו פוליטיקאי לעולם לא ינקוט עמדה עניינית, מתקשה להשלים עם האפשרות שלפעמים לשרים, שומו שמים, באמת יש עמדות שהם מנסים לקדם.

אבל זה כנראה מה שקרה כאן. ייתכן שההתנהלות של לנדאו, כולל האיום לפטר את יו"ר רשות החשמל אמנון שפירה, היתה כוחנית ולקתה בחוסר רגישות. לנדאו גם אחראי לכך שלמשרד התשתיות אין עד לרגע זה מדיניות ברורה להתייעלות אנרגטית.

אבל עצם ההתנגדות שלו ושל ארדן להוזלה מעוגנת בנימוקים רציניים. בטווח הארוך ההוזלה הנוכחית תחזור אל הציבור כמו בומרנג. הצניחה במחיר תעודד את הבזבוז, והבזבוז יחייב הקמת עוד תחנות כוח, שגורמות זיהום אוויר ומגדילות את פליטת גזי החממה. החשמל שנקבל עכשיו בזול עוד יעלה לנו ביוקר.

אפשר כמובן לטעון שארדן ולנדאו רצו לשאת חן בעיני התנועה הסביבתית, אבל מדובר בשני שרים שבמקביל נוקטים עמדות שמציבות אותם בעימות חזיתי עם ארגוני הסביבה: ארדן חתום על נוסחה פשרנית למדי של חוק הפיקדון שעברה שלשום בכנסת והוציאה מהכלים את "אדם, טבע ודין" ; לנדאו, למרבה הצער, משוכנע בחיוניותה של הקמת תחנת הכוח הפחמית באשקלון. לא חייבים להסכים עם העמדות של השניים, אבל אי-אפשר להפוך את הפוליטיקאים לחשודים נצחייים.

עלות ההפקה

מחירי המים והחשמל צריכים לשקף את עלות ההפקה? השקפת עולם סביבתית, להבדיל מכלכלית, גורסת שאין דינם של משאבי טבע כדין מוצר על המדף, ושלשימוש בהם יש השלכות שלא תמיד ניתן לגלם במחיר. נניח שמתחת לאדמת ישראל יתגלו מחר מרבצים אינסופיים של פחם. נניח, לצורך הדיון, שבעקבות הגילוי ישראל מסוגלת לספק חשמל פחמי בחינם. האם זה הדבר הנכון לעשות, גם בידיעה שהשתוללות בצריכת החשמל תביא לזיהום אוויר קיצוני, על השלכותיו הבריאותיות והכלכליות, ולנסיקה בהיקף פליטת גזי החממה?

הדבר הדחוף ביותר במשק האנרגיה הוא לא מציאת מימון לייצור חשמל - כי אם לאי-ייצור. לפי הפרשנות של רשות החשמל לחוק, הציבור צריך לשאת בעלות הפקת האנרגיה; אבל למה שהציבור לא יממן גם את החיסכון באנרגיה?

מקבלי ההחלטות במשק עדיין לא הפנימו את העובדה שכל שקל שיושקע בהתייעלות אנרגטית יניב הרבה יותר תועלות משקל שיופנה להקמת תחנה פחמית. רק שלתקציב להקמת התחנה יש מקור מוסכם - חשבון החשמל; אך כשמדברים על התייעלות אנרגטית כולם סופקים כפיים ומצקצקים ש"אין כסף". אז מתברר שיש כסף. רק צריך לעשות בו את השימוש הנכון.

aviv67@gmial.om