גרעין האח הגדול
הוויכוחים בווילה מזכירים לי איך היינו תקועים תשעה אנשים בדירה, במהלך שנת השירות בנח"ל. למעט האידיאולוגיה, מדובר בריאליטי שכמעט מחקה את המציאות
בשנת 92' שהיתי במשך שמונה חודשים בדירה ביקנעם עלית עם תשעה אנשים שכמעט ולא הכרתי לפני כן. הריאליטי היה "השל"ת הגדול" והוא היה במסגרת היותי בן גרעין במסלול עיירות פיתוח ליקנעם עלית. אני זוכר שהיה ממש קשה: מדי שבוע בימי שלישי כינסה אותנו עליזה, מדריכת הגרעין, למשדר מרכזי ומיוחד: ישיבת הגרעין השבועית.
ובמשדר? צרחות וצעקות. סכסוך איימים בין המחנה שלי לבין מחנה אימתני הקרוי "הדירה השנייה" – שבעה בני גרעין אחרים עשויים ללא חת שהתנדבו במועצה. שורשי הסכסוך היו הוויכוח המר: האם לקבל כספים מהמועצה או שמא להיות ממש מתנדבים ולעבוד בעבודות אחרות בחוץ. גם לנו היה "השבוע שלא היה" – זה היה השבוע שבו לא קיבלנו משכורות ונאלצנו להביא אוכל מההורים.
סער ואיילה שלנו היו ל' שבאה לגרעין עם חבר אך פלירטטה קשות עם מ' שובר הלבבות הסדרתי. ושלא תחשבו שאצלנו לא היו הדחות או בחירות גורליות: במשדר מיוחד אל תוך הלילה הדחנו שני בני גרעין לאחוזים לקורסי מ"כ וקצונה.
בלי אס.אמ.אסים, אבל אינטימי ונעים
החיים עם תשעה אנשים באותה דירה היו לא קלים: מריבות, תככים ומזימות אבל גם המון פשרות. למדנו להכיר אחד את השני ולהתרגל לעצמנו. הייתה מטרה אחת מרכזית: לתרום, להתנדב, לעשות משהו לאנשים אחרים. מתברר שתחת רעיון אחד אפשר להצטופף ולהגיע לפשרות יומיות קטנות.
אז מה אני רוצה בעצם להגיד? לא שהולך ופוחת הדור ולא לבכות את מותה של האידיאולוגיה לטובת האינדיבידואליזם שמבוסס על הרצון להתפרסם ותו לא. אלא שדווקא הדיון על מדיניות הפטל של גואל
ופותנה הזכיר לי ימים תמימים לגמרי שבהם לא היו חסויות ולא אס.אמ.אסים, אבל בהחלט היו אנשים ומשהו מאוד אינטימי ונעים. אולי שווה לעשות מהדורת גרעיני נח"ל של האח הגדול – לעקוב מקרוב אחר החיים הלא פשוטים של אנשים צעירים שזה עתה הכירו, ומתמודדים בין הרצון לתרום לבין הישרדות יומית רגילה.
אצלנו אחרי ישיבות הגרעין הסוערות הלכנו להתנדב בבי"ס התיכון מקומי; באח הגדול – אחרי הוויכוח על הפטל – אלין תקבל קמפיין. מי אמר שהחיים קשים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם