בלוז לכחולי הפנים
מה הקשר בין ההצלחה של אווטאר והמשלחת הישראלית להאיטי?
האמת המשמחת היא שהסרט הזה פורץ דרך בערך כמו המוסיקה של איה כורם. כלומר, לא ממש. בספקטקל החזותי עתיר הקלישאות הזה, "מלך האריות פוגש את סטאר וורס", אם תרצו, הדבר היחיד שפורץ דרך, הוא הצלחתו להוציא מיליוני אנשים מהבית, בימים בהם אנשים מעדיפים לבהות בשידורים חוזרים של הדוגמניות 2 מאשר לכתת רגליהם לעבר בתי הקולנוע.
השאלה המטרידה למה כולם הולכים לראות את אווטאר לא יכולה להיפתר בתשובות כמו יחסי ציבור, אסקפיזם או טכנולוגיה. יחסי ציבור לבדם לא מספיקים אף פעם. אסקפיזם הוא פתרון מפתה, אבל לא חסרים סרטי פנטזיה שנפלו בקופות. טכנולוגיה? זה הסבר קל מדי. אנשים מתאהבים בסרטים כי הסיפור עושה להם משהו, ואווטאר, אין מה לעשות, עושה משהו לאנשים. הסיפור על אנשי השמים המרושעים (בני האדם, למי שלא ראה), שמנסים להשתלט על כוכב אחר תוך נישול אכזרי של יצורים כחלחלים שמחוברים לטבע בנימי נפשם, מדבר אלינו ברמה עמוקה.
אנחנו מזדהים עם מחבקי העצים המוזרים האלה, ובמלחמתם הצודקת לגירוש אלה שמאיימים להשתלט על עולמם. יותר מזה: אנחנו מזדהים עם האדם שבוגד בבני מינו וחובר אל מחבקי העצים. בסיפור הפשוט הזה ברור לכולנו מי הטוב, מי הרע, ומי המכוער.
באתי, האיטי, ניצחתי
ובעוד אווטאר שובר קופות, על המסך הקטן מרצדות תמונות המשלחת הישראלית להאיטי ששבה ברוב טקס מהחזית. משרד החוץ, בהברקה יח"צנית שמישהו הולך לקבל עליה הרבה קרדיט, גזר קופון ענק, ונתן להסברה הישראלית נשק לחודשים ארוכים. או לפחות עד הפעם הבאה שמישהו יחליט לעשות זובור טלוויזיוני לשגריר של מדינה סוררת. אבל גם אם טוהר הכוונות מוטל בספק, שהרי אפשר היה לשלוח את אותה המשלחת ללא הטררם היח"צני הזה, התוצאות מדברות בעד עצמן - חיי אדם ניצלו בזכות המשלחת הזו. איך אריק היה אומר? מהמוצדקות היא.
אז מה הקשר בין הנהירה ההמונית לראות את
אחינו בני האנוש מובסים על ידי חייזרים מנשנשי-קינואה והמשלחת של טובי בנינו להאיטי? נדמה לי שחמלה היא מילת המפתח פה. האפקט שמתקבל מצפייה באווטאר ובמסיבת העיתונאים שחגגה את הצלחתו של מבצע "באתי, האיטי, ניצחתי" הוא דומה – אתה מוכיח לעצמך שאתה מסוגל לחוש חמלה, שאתה אנושי. המנטרה שחזרה שוב ושוב ש"דווקא בימים כאלה, כשיש מי שמנסים להכפיש את דמותו של צה"ל...", מספרת לנו (קודם כל לנו, ורק אחר כך לעולם) שאנחנו עדיין, למרות הכול, אנושיים. אולי לא בחצר האחורית שלנו, אולי רק בקצה העולם, או על כוכב אחר, אבל גם זה משהו. לא?
הכותב הוא סטודנט לתואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם