הגידו כן לשמן
אנחנו אוהבים את הפוליטיקאים שלנו עם חוש הומור
אבל זה לא רק זה. שוב, בפעם המאה, מוכח, הפעם אמפירית, מה שידענו זה מכבר ולא הצלחנו להגיד בקול: אנחנו אוהבים אותם עם הומור. החוקרים קראו לזה "שמנים" ואפילו "גוצים." מה שהם בעצם התכוונו לומר זה שהם רוצים פוליטיקאים בעלי הומור.
אנחנו אוהבים את בעלי ההומור לא מפני שהם קלילים ומצחיקים. בגין, לפיד וייבדלו שרון ודרעי לא היו קלילים ומצחיקים. הם היו כבדים ונוטים לעודף רצינות. אהבנו אותם מפני
שחוש ההומור יצר להם מסילות לליבותנו, ובעיקר מפני שחוש הומור הוא חוש מידה. אנו מניחים שמי שיודע לבחור היטב תגובה, סביר להניח שגם ההחלטות שלו די מדויקות.
בדרך כלל זה גם די נכון. אני אישית חרד חרדה נוראה מכך שלאנשים שיושבים ליד כפתורים חשובים לחיי, ולחיי משפחתי, אין את היכולת להביט על דברים ברמות משתנות של רצינות. אני חרד מכך שאין להם את האפשרות להכיר בחסרונות של עצמם, שהם נעלבים מדי, שאין להם את הכלי הזה, של ההומור, כדי לפתור בעיות וסכסוכים, כדי לשבור קרח, כדי להודות בטעויות.
מאחר ועוד לא הומצאה הנוסחה למדידת מינון ההומור של הנבחרים טרם בחירתם, לא נותר אלא להשתמש במדד האלטרנטיבי, שכמו בכל הנושאים, גם אותו גילו האמריקאים לפנינו: הגידו כן לשמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם