הפועל אוסישקין היא דוגמה לשינוי חברתי
הריסתו של האולם המיתולוגי הביאה את אוהדי הפועל תל אביב להקים קבוצת כדורסל שהיא בשורה לכל מי שרוצה לשנות את החברה בישראל
במהלך חריג בנוף של הכדורסל הישראלי הם הקימו קבוצה חדשה לחלוטין, שהחלה את דרכה בליגה החמישית, אבל עם שאיפות להגיע לצמרת הכדורסל בישראל.
נכון לעכשיו נחשבת "הקבוצה של האוהדים" לסיפור הצלחה יוצא דופן. "הפועל SoapRanos תל אביב" (כפי שאתם רואים כבר יש מאמץ מסחרי) עומדת לעלות לליגה הלאומית (הליגה השניה). יש כבר למעלה מ-1000 חברים בעמותה (דמי חבר 300 ₪ בשנה). עיריית תל אביב החליטה כי יש להקים אולם חדש (למה לא יכלו להחליט על כך לפני הריסת אוסישקין?) והזכויות על השם "הפועל תל אביב" בכדורסל הגברים הועברו אליה (החברים יחליטו מתי ואיך ישונה שם הקבוצה).
מיומה הראשון של העמותה היה ברור שרבים מהחברים מצטרפים בגלל הרעיון של קבלת אחריות על ידי האוהדים. הם נמשכו לאפשרות להיות שותפים למהלך שנועד לעצור את ההידרדרות של קבוצתם ולהביא אותה למקום הראוי לה - ללא תלות בשרירות הלב של איש כזה או אחר. את המצטרפים הראשונים הניע בעיקר החלום. את המצטרפים המאוחרים יותר כבר הניעה ההצלחה וההבנה שמדובר במהלך רציני המנוהל כראוי.
מניעי ההצטרפות הללו אתגרו אותי מהיום הראשון למעורבותי בניהול העמותה. לאורך כל הדרך בחנתי את מידת הישימות של המהלך בתחומי חיים אחרים. הרי כל כך הרבה פעמים אזרחים העומדים אל מול הממסד או המגזר העסקי מקווים ליצור לו אלטרנטיבה. חלקם אפילו מתארגנים בכדי לפעול ביחד. והנה, אנחנו שומעים מעט מאד על הצלחות דומות לאלו של האוהדים שהקימו את הפועל אוסישקין.
יצירת תחושה של הצלחה
בחינה קצת יותר מעמיקה של הדברים, מעלה מספר אירועי מפתח שהביאו את ההצלחה. חלקם קשורים לשלב ההקמה וחלקם קשורים לניהול העמותה. במידה רבה ניתן ללמוד מהם על ארגוני מגזר שלישי בכלל.
תנאי הכרחי ראשון להקמת ארגון הוא הלהט של המייסדים והנכונות של בודדים להשקיע מזמנם בכדי לקדם אותו. אבל לא די בכך. הנושא צריך להיות בעל משמעות לציבור רחב, אפילו אם הוא לא מוכן להירתם בשלב הראשון.
הארגון החדש צריך לשאוף להפוך לקונצנזוס בקרב האנשים עליהם הוא מעוניין להשפיע. רצוי מאד שלא יימצאו ארגונים מתחרים על אהדת אותו ציבור (מי שקצת מכיר את תחום העמותות יודע עד כמה גדולה התחרות ביניהן).
אופן הניהול של הארגון חשוב גם כן. מעורבות בעלי ניסיון ניהולי היודעים לפעול
על פי תכנית ארוכת טווח הממוקדת בנושאים העיקריים, מקטינה מאד את תקופת ההבשלה של הארגון. גם אם הארגון יקום תוך כדי סערת רוחות וחיפוש סיפוקים מידיים מצד המייסדים, רצוי להפנותו מיידית לאפיקי פעולה מסודרים.
בטווח הארוך יותר, הסיכוי להצטרפות חברים נוספים תלוי ביצירת תחושה של הצלחה. משום כך יש להציב יעדי ביניים ברי השגה. אין כמו הצלחות בכדי להמשיך הלאה. התחושה כי הארגון איננו בר חלוף יוצרת עוד ועוד מצטרפים.
אני מאמין שהלקחים הללו אפשריים בכל ארגון של החברה האזרחית. אני מאד מקווה שהפועל אוסישקין תהווה דוגמה ומופת לא רק ציבור אוהדי הספורט, אלא גם לכל מי שיש בו להט לשינוי פני החברה על ידי קבלת אחריות גדולה יותר של אזרחים על הקורה סביבם.
יונתן לרנר הוא מומחה לאסטרטגיה של ארגונים וחבר ההנהלה הפעילה של הפועל אוסישקין
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם