מלחמת הקריקט בין ניו-דלהי ואיסלמאבד
היחסים בין הודו ופקיסטן, שתי מעצמות הגרעין, שוב מתוחים. הפעם לא מדובר בעימות על השליטה בחבל קשמיר, אלא בספורט הלאומי
למרות איום הטרור בשתי המדינות, נבחרות הקריקט של הודו ופקיסטן תמיד התעלו מעל הפוליטיקה ושיחקו זו נגד זו במגרשי קריקט בהודו, בפקיסטן, ובמדינות אחרות שאירחו טורנירים. למעשה, נבחרת הקריקט של פקיסטן משכה קהלים עצומים גם כשהופיעה באצטדיונים באזורים בעלי רוב הינדי, ונבחרת הודו הייתה האורחת בארוחת ערב חגיגית שערך הנשיא הפקיסטני לשעבר, פרבז מושארף, באיסלאמבד, אחרי שניצחה את נבחרת פקיסטן בביתה המוסלמי. לא דת ולא יריבות פוליטית השפיעו על המשחק בין שתי המדינות העוינות.
את משחק הקריקט המסורתי משחקים חמישה ימים ואפילו יותר, אבל המשחק עבר בשנים האחרונות מעין "אמריקניזציה" ומשחקים בני חמישה ימים הפכו נדירים יותר ויותר. כמו בבייסבול, נוצר גם כאן פורמט חדש בשם 20:20, או בשמו הנפוץ יותר טי-20, שהחליף את משחקי הקריקט שבהם משחקים 50 סדרות ביום אחד.
בפורמט החדש כל קבוצה יכולה לשחק 20 סדרות, ומשחק יימשך מקסימום שלוש שעות ולא יום שלם או חמישה ימים. הודו הפכה לאלופת העולם הראשונה בטי-20 ב-2007, ואחריה פקיסטן ב-2009. בעקבות ההצלחה של טורניר הטי-20, ייסדה המועצה לפיקוח על הקריקט בהודו (BCCI), אחד מארגוני הספורט העשירים בעולם ששווה מיליארדי דולרים, טורניר קריקט בהודו שנקרא "ליגת העל ההודית", ובו יכולים לשחק גם שחקנים זרים.
שמונה קבוצות משחקות בליגה, כל אחת קרויה על שם עיר בהודו, וכולן בבעלות ובמימון תעשיינים או כוכבי תעשיית הסרטים ההודית. הטורניר הפך לפופולרי בשנתיים מאז שנוסד, עד שב-2009 הייתה
את הקריקט משחקים בכמה מדינות בעולם, מרביתן קולוניות בריטיות לשעבר. ליגת העל הייתה קונספט מרענן עבור מועצת הקריקט ההודית, והתבררה כמקור עצום לרווחים, עם נותני חסות ענקיים והשקעות של מיליארדי דולרים, שהביאו גם לא מעט תיירים. הליגה הפכה לשואו של ממש והמשחקים עצמם מושכים אליהם קהל עצום ומגוון.
אף על פי שהיחסים בין הודו לפקיסטן הידרדרו בעקבות מתקפת הטרור במומבאי בנובמבר 2008, קשרי הספורט בין שתי המדינות לא נפגעו. למעשה, הם לא נפגעו אפילו אחרי ההתקפה על שחקני פקיסטן במהלך טורניר ליגת העל השני, שנערך בדרום אפריקה ב-2009. אבל השנה נראה שיד נעלמה מבקשת לשחק מלוכלך ולערב בכוח את הפוליטיקה במשחק.
הסערה פרצה ב-19 בינואר במהלך ה"דראפט" של הליגה במומבאי, כששמותיהם של 11 שחקנים פקיסטנים בכירים הוכרזו, כל אחד עם מחיר בסיס של יותר ממאה אלף דולר. השם הראשון שהוכרז היה של הפקיסטני שהיד אפרידי, ולצדו תג מחיר של כרבע מיליון דולר. אחרי שנדמו צעקות העידוד למשמע שמו של אחד הראונדרים הגדולים בקריקט העולמי, השתררה באולם המכירות דממה, והכרוז המשיך הלאה. וכך, בזה אחר זה, הוקראו שמות הפקיסטנים ואף קבוצה לא ניסתה לרכוש אותם.
מעריצי קריקט מכל העולם שעקבו אחרי המכירה לא שיערו בנפשם כי אף לא אחד מבין השחקנים הפקיסטנים המועמדים למכירה ייקנה. בעוד הפקיסטנים זכו להתעלמות, שחקן ממערב-הודו בשם קירן פולארד, ושחקן אוסטרלי בשם שיין בונד נרכשו במחיר עתק של 750 אלף דולר כל אחד על ידי "המומבאי אינדיאנס" ו"הכלכתה נייט ריידרס".
" יש לנו המוני מעריצים בהודו", אמר בעלבון אפרידי הפקיסטני עוד באותו היום. "זה קרה כיוון שהממשלה התערבה והורתה לקבוצות ההודיות לא לרכוש שחקנים פקיסטנים. זה רע לספורט ולהודו, ומביא פוליטיקה וקטנוניות לתוך הענף".
שחקנים פקיסטנים רבים חשו כמותו והאשימו את הנהלת הליגה בהשפעה מכוונת על בעלי הקבוצות. פקיסטן, כצעד תגמול, איימה להוציא את נבחרת ההוקי שלה מאליפות העולם בהוקי שתיערך בניו דלהי בחודש הבא. בתוך ארבעה ימים, המגה סטאר הבוליוודי והבעלים של ה"כלכתה נייט ריידרס", שארוק חאן, פלט את הסוד הגדול והצית מחדש את המחלוקת.
בתוכנית טלוויזיה הוא רמז בעדינות שאכן היה קונצנזוס בין בעלי הזיכיונות להתרחק מהשחקנים הפקיסטנים. אף שלא ציין את הסיבה, כולם ידעו שהסיבה היא מתקפת הטרור במומבאי, שכמעט הביאה את הודו ופקיסטן לכדי מלחמה, כששני הצדדים מזיזים כוחות צבא באזור הגבול.
"זה היה משפיל לראות שאף אחד מהשחקנים הפקיסטנים לא נבחר, היה אפשר לטפל בעניין טוב יותר", אמר שארוק, המוכר כ"מלך החאן", " אני חושב שזה משפיל עבורי, כבעלים של הקבוצה. יש לנו שכנים טובים, תנו לנו לאהוב אותם". שארוק, שנהנה מאהדה רבה גם בפקיסטן, חשף קצת יותר מדי כשגילה: "אני והקפטן שלי, סורב גנגולי, רצינו לבחור בפקיסטני עבדול ראזק. אבל אני לא אהיה זה שייצא נגד מה שכולם אומרים".
שארוק הוסיף שמן למדורה ומלחמת הקריקט הפכה לעובדה מוגמרת. עד כדי כך ששר החוץ של הודו, ס"מ קרישנה, נאלץ להוציא הצהרה בנושא שבדרך כלל לא מטריד את משרדו - ספורט. גם שר הפנים של הודו, פלניאפאן צ' ידמבראם, הצטרף למאמצי ההרגעה והאשים את הליגה בפומבי בהחרמה. הוא דחה את הרמיזות כי ממשלת הודו עודדה בקריצה את העניין. "אני חושב שזה שחלק מהשחקנים לא נבחרו עושה שירות רע לקריקט. הם הרי אלופי העולם. אנחנו הוצאנו 17 ויזות לשחקנים ואין מה לעשות איתן. אני מאוכזב שמארגני הליגה והקבוצות לא בחרו אף שחקן פקיסטני. הם באו בתור יחידים. זו לא קבוצה פקיסטנית", אמר .
בעקבות הביקורת הקשה מהממסד ניסה יו"ר הליגה מודי לתקן את הנזק ולרמוז שבקרוב יצורפו לקבוצות גם פקיסטנים. גורם רשמי במועצת הקריקט של פקיסטן העלה שביב של תקווה כשאמר שלמרות המהומה שנוצרה, המועצה מוכנה להשלים עם המועצה ההודית. בעוד המחלוקת נמשכת, וכך גם תהליך רכישת השחקנים בליגה, ברור שמישהו, איפשהו, ניהל את העניין ממש רע. זה השאיר טעם מר בפה, והפך את הקריקט למפלג במקום למאחד.
בעבר, ראשי המדינות נהגו לפתור סכסוכים במסגרת "דיפלומטיית הקריקט", ואף היו מעבירים מסרים מעבר לגבול באמצעות הקפטנים של הקבוצות. המלחמה הזאת נטלה מאוהבי הקריקט את ההזדמנות לראות שחקנים גדולים בפעולה. אבל יהיה זה לא הוגן להאשים את בעלי הקבוצות של הליגה על שלא קנו שחקנים פקיסטנים - אם אכן הייתה הכוונה מלמעלה. הם השקיעו מיליוני דולרים בקבוצות שלהם, ואם הם חושבים שסימן שאלה מרחף מעל לביטחון ההשקעה שלהם. כאנשי עסקים, אך טבעי הוא שלא ייקחו סיכונים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם