הגיע לאנטרקטיקה מבלי לפשוט את הרגל
12 אלף קילומטר עשה עידו אפשטיין (16) מקריית אונו ועד הפינגווינים וכלבי הים של היבשת הדרומית. את רוב הדרך עשה בסירה עם נער פלסטיני שאסור לחשוף את זהותו. מסע אחר
האותיות הקטנות שדיברו על 13 אלף דולר עשו לו חום, אבל במהרה גילה שבמקום לגייס כסף הוא נדרש לגייס את כישורי הכתיבה שלו ואת המלצותיהם של מוריו: הקרן מחלקת מלגות מיוחדות לנער ישראלי ולנער פלסטיני. כך מצא את עצמו אפשטיין במסע של שבועיים ביבשת הקפואה, כשאת החדר הוא חולק עם נער בן גילו מהרשות השכנה.
"היה כתוב שם שארגון קנדי בשם 'סטודנטים על הקרח' מפעיל משלחות מסע לאנטרקטיקה במטרה לקדם את נושא איכות הסביבה", מספר עידו, בן הזקונים של רוני (פסיכולוג) ונעמי (מורה לאנגלית). "ידעתי שאני חייב לזכות במלגה. נדרשתי לכתוב חיבורים באנגלית שעסקו בעיקר בבעלי חיים ובאיכות הסביבה. צירפתי המלצות מבית הספר ומהספארי ושלחתי
באורט גבעתיים, בית הספר שבו לומד עידו, אף אחד לא הופתע. בשנתיים האחרונות עידו מחלק את זמנו בין הצטיינות במגמת מחשבים וביולוגיה בבית הספר לבין התנדבות בספארי ברמת גן, שם הוא מבלה שעות במקום שהוא הכי אוהב - כלובי הציפורים.
אחרי שההורים התנהגו כמו הורים ובדקו שהארגון אכן רציני ואחרי הצטיידות מסיבית בבגדים תרמיים - המריא אפשטיין הצעיר לבדו אל צ'ילה, שם התאספה המשלחת שהורכבה מבני נוער מרחבי העולם, ממדריכים וממלווים מעניינים במיוחד. "היו איתנו אנשים כמו דיוויד פלטשר, שהיה מפקד בסיס מחקר באנטרקטיקה במשך 20 שנה, וד"ר פרד רות - קשיש בן 87 שהכושר הגופני שלו היה יותר טוב משל מרבית בני הנוער שהיו שם", מספר עידו, "הוא נחשב למומחה עולמי בתחום הגיאולוגיה וחקר הקרחונים. אלברט איינשטיין היה מגיע להרצאות שלו".
במהלך ההכנה השתתפו הצעירים בשיעורי איכות סביבה ולמדו איך להעביר הרצאות ולכתוב חיבורים ושירים. אחרי כמה ימים הפליגה המשלחת לעבר אנטרקטיקה, כשעידו חולק את חדרו עם הנער הפלסטיני. "דיברנו בקצרה על פוליטיקה. כשהבנו ששנינו רוצים שלום ולא שונאים איש את עמו של האחר, שחררנו והתחלנו לדבר רק על המסע ועל החוויות שלו", סיפר עידו. אחרי הפלגה של שלושה ימים נחשפה היבשת הקפואה. "זה היה מראה מרגש. אמרו לנו שאין מקומות מכוערים באנטרקטיקה, ותוך רגע הבנתי כמה זה נכון".
את עשרת הימים הבאים העבירו חברי המשלחת בנדידה בין תחנות שונות ביבשת היחידה בעולם שאין בה יישובי קבע. המשלחת הגיעה בעונת הקיץ של היבשת - ובחוץ שרר חום של אפס מעלות, בניגוד למינוס 45 ששולט פה בחורף. "ביקרנו באיים שונים סביב היבשת. אחד מהם נקרא אי הפיל, וזה האי שעליו שרד מגלה הארצות ארנסט שקלטון עם כל צוותו במשך ארבעה חודשים".
אבל עם כל הכבוד לתחנות המחקר ולהישג של סר שקלטון, מה שריתק את עידו יותר מכל היה בעלי החיים הרבים שחיים על היבשת: כלבי ים, פילי ים ועוד. שני מפגשים ילוו אותו לעד. "ליד אחד האיים נצמדה אלינו להקת לווייתנים. הם שחו ממש סמוך אלינו ומתחתינו, עד כדי כך שאזעקת מד העומק של הספינה החלה לצפצף. "זה היה מחזה מדהים", הוא מספר ומיד נזכר בציפורים שריגשו אותו, כצפר חובב, יותר מהכל: "ערכתי תצפית על האלבטרוס. זאת הציפור הכי גדולה בעולם - מוטת הכנפיים באורך שלושה מטרים והיא יכולה לנדוד עשרת אלפים קילומטר בחיפוש אחר אוכל". עד אותו רגע התרשם הצפר החובב מגודלם של הנשרים בשמורת גמלא - ופתאום נתקל בציפור גדולה בהרבה.
המשלחת סיירה לאורך תחנות ביבשת וקיפצה ממקום למקום בשיט. את הזמן בסירה הקדישו לשיעורים, לפעילויות ולהרצאות. "ביקרנו בתחנת המחקר פורט לוקרוי, שהוקמה על ידי הבריטים כדי לעקוב אחר הגרמנים בימי מלחמת העולם השנייה. אחר כך היא הפכה לתחנת מחקר רגילה ובשנת 1967 היא הפכה למוזיאון".
אבל לא רק מוזיאונים ריתקו את הנערים: "המשלחת ביקרה גם בתחנת מחקר פעילה, כמו תחנת המחקר הרוסית, ורננסקי. "הראו לנו את המגורים שלהם - מבנה קרון ארוך שמחולק לחדרים -והסבירו לנו על פעילות התחנה. הם חוקרים את תופעת התחממות כדור הארץ והראו לנו ממצאים שונים שמוכיחים שקרחונים באנטרקטיקה ובמקומות אחרים בעולם הולכים ונעלמים".
לפני שבועיים, בתום מסע בן 19 יום, שב עידו לבית הספר. חמוש בחוויות, הרצה בפני חבריו. ההרצאה, מעיד המחנך שלומי גולנזר, הייתה "מרתקת יותר ממה שאני הצלחתי לרתק אי פעם את התלמידים", ומטרתה : לחנך את בני האדם לדאוג לסביבתם. עם הנער הפלסטיני הוא נשאר בקשר באמצעות האינטרנט. לפני שנפרדו הבטיח לו עידו שלא יחשוף את שמו, כדי לא לסכן אותו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם