תנו לנתניהו לעבוד בשקט

התקשורת העוינת שואלת אם שרה מפריעה לראש הממשלה - בלי לשים לב שהיא עצמה, ברדיפתה אחריו, כמעט מנסה למנוע ממנו לעבוד

מנחם בן | 28/1/2010 9:25

אזהרת השר יוסי פלד מפני מלחמה בצפון צריכה לעניין אותנו יותר מהחליפה של ביבי ומהעוזרת של שרה'לה. כי בעוד אנחנו ממשיכים ללהג במרץ על נתניהו ואשתו, כאילו כל התפל הזה מעניין בכלל מישהו - עלולה לפרוץ מלחמה מתואמת בצפון ובדרום, שייקחו בה חלק גם חיזבאללה מלבנון, גם סוריה, גם איראן וגם חמאס בעזה. זה אמנם נראה רחוק מן העין ומן הלב ברגע זה, אבל כך חשבנו גם ביום כיפור ההוא. מה שבטוח הוא שהשר יוסי פלד יודע כנראה משהו שאנחנו לא יודעים כשהוא קובע "כמעט בביטחון", כדבריו, כי יהיה עימות נוסף בצפון.

לכן צריך להבין שכשאנחנו מפרים את שלוות רוחו של ראש הממשלה בעניינים קטנוניים למיניהם, החל מעסקי העוזרת של אשתו ועד לחליפה שלבש במערכת הבחירות, אנחנו מסכנים את עצמנו. אם ראש הממשלה שלנו יהיה מוטרד מדי בענייני הבל, הוא עלול להתמקד פחות בעיקר ואולי חס וחלילה להגיע למסקנות מוטעות. ההחלטה האימתנית והלא מאוזנת על גירוש 50 אלף עובדים זרים יכולה לבשר איזשהו שיבוש מהותי בשיקול הדעת שלו.

לפיכך מצחיק שהעיתונות שואלת אם שרה מפריעה לתפקודו התקין של ראש הממשלה - בשעה שברור כשמש כי העיתונות עצמה, ברדיפתה הצעקנית אחריו, עושה כל מה שהיא יכולה להפריע ליכולת הקשב שלו. לכן אני מציע לכולנו להיזהר ולבדוק את עצמנו. נכון, גם את אולמרט רדפה העיתונות, אבל זה לפחות היה על דברים מהותיים ותוך כדי המשא ומתן שניהל אולמרט עם הפלסטינים וסוריה, כשלא נראתה סכנת מלחמה באופק הקרוב. עכשיו זה אחרת. הרי רק אתמול אמר חמינאי - המן המודרני, לצד אחמדינג'אד - כי עמי המזרח התיכון עתידים לחזות בהשמדתה של ישראל.

שלא יאכלו אותנו חיים בעודנו משקיפים על שרה

צריך לקוות, כמובן, כי אם וכאשר תפרוץ חס וחלילה מלחמה כוללת, ישראל תדע איך להגיב ותצא מנצחת. אבל חייבים להתכונן לאפשרות שלא אנחנו נתקוף את איראן אלא שאיראן תבחר לתקוף אותנו, בתירוץ של מלחמת מנע, ותשגר לעברנו בפעולה מתואמת עם סוריה, חיזבאללה וחמאס מטח טילים כבד - מקריית שמונה ועד דימונה, ומשדרות ועד חדרה. זה ממש לא מעבר לדמיון.

פעם, בימי בוש, אולי יכולנו לסמוך על ארה"ב שתגיב מיד במתקפת מחץ על איראן. היום, במצב הדברים עם אובמה, ספק אם נזכה ליותר מאשר תמיכה מוסרית - וגם זה בערבון מוגבל. לכן צריכים כל החושים שלנו להיות מחודדים, כל התוכניות להיות מוכנות, וכל ההיערכויות להיעשות, כדי לקדם את פני הרעה הזאת, אם וכאשר תבוא. זה ממש לא הזמן להיטפל

לשאלה מי צודק: ליליאן או שרה (הלב אומר לי ששתיהן בלתי נסבלות). זה גם לא הזמן לקצץ את תקציב הביטחון לטובת תקציב החינוך, כפי שמציע שר החינוך גדעון סער.

הסכנה הגדולה היא כי ממש בשעה שאנחנו נהנים מייסוריו של ראש הממשלה, יש מישהו מעבר לגבול שמתאם מהלכי מלחמה נגדנו. זה כבר קרה פעם אחת בימי מלחמת יום כיפור, כשבדיחות ראש הממשלה אשכול מילאו את הארץ. ייתכן שאפילו אבו מאזן מסרב להיפגש איתנו כי מישהו רמז לו משהו. כדאי מאוד לא להיות שאננים וזחוחים עד כדי עיסוק בהבלים למיניהם. מי ששאנן וזחוח מדי במזרח התיכון, אוכלים אותו חי. העיקר שלא יאכלו אותנו חיים בעודנו משקיפים על מחזות שרה, ליליאן ושות'. ובכלל, היינו מעדיפים לשבת בהצגה טובה יותר.