רעש אדמה חזק בישראל יגרום לטרגדיה סביבתית
רעידת האדמה הקטלנית בהאיטי מזכירה לנו את מה שאנחנו מתעקשים לשכוח: ישראל לא ערוכה לאסון בסדר גודל כזה. מפעלים שמחזיקים חומרים מסוכנים ללא מיגון הולם יהפכו למפגן זיקוקים קטלני, מערכות הביוב יקרסו ואלפי טון פסולת יושלכו לים
כ-120 אלף איש נהרגו ברעידת האדמה בהאיטי. היום, אחרי שבוע וחצי של ניסיונות חילוץ והחלטה להפסיק לחפש ניצולים, יצאה משלחת של רח"ל להאיטי, כדי לתחקר את האסון. "אנחנו מוציאים משלחת מקצועית שתפקידה ללמוד ולהסיק מסקנות, כדי להציל בעתיד מעט ממה שאפשר יהיה להציל", אומר צוק-רם. "צה"ל עוסק בחילוץ ובמתן מענה רפואי, וזה חשוב. הם יודעים לעשות את זה מצוין. תפקידה של רח"ל ברעידת אדמה זה בעצם להסתכל איך משרדי הממשלה מסייעים לאותו שטח שנפגע, ולדאוג ליום שאחרי - שהוא המהותי והחשוב. איך בונים את הרחובות בחזרה? את הבתים? איך מחזירים את האנשים למקום שאפשר לחיות בו?".
כפי שפורסם ב"מעריב" ביום שישי, בעקבות רעידת האדמה באיטי החליטו במערכת הביטחון לקיים תרגיל כלל ארצי שידמה רעידת אדמה בעצמת 7.3 בסולם ריכטר. זה יהיה התרגיל הראשון בהיקפו בישראל, כשמטרתו לבדוק לא רק את היערכות גופי ההצלה, הרשויות המקומיות ומערכת הביטחון, אלא גם את תגובות האזרחים. כבר עכשיו חוקרת המשלחת בהאיטי את התנהגות התושבים אחרי האסון-אנשיה בודקים איך שרדו אנשים במשך יממות ארוכות ומתי התחילו הבזיזות.
"ראינו את הסרט 2012 ולא הכל דמיוני", אומר צוק-רם בעצב. "אם, למשל, רעידת האדמה תהיה בים, קילומטרים ספורים מחוף הים של תל אביב, זה ירים גלי צונאמי ענקיים שעלולים לשטוף את כל מי שקרוב לחוף. ההרס יהיה אדיר, תוך שניות. המציאות בעולם הוכיחה שזה אפשרי והגיוני ולא בהכרח תסריט מהוליווד. למדינה צריך ליפול האסימון, מה כל אחד עושה ומה נדרש ממנו במצב כזה. אבל חשוב לא פחות, גם האזרחים חייבים להבין שזה יכול לקרות מחר בבוקר".
האסון לא יסתיים ברעידה. ב-17 באוגוסט 1999 התחוללה רעידת האדמה המפורסמת באיזמיט, טורקיה. עד מהרה התברר שהאסון הסייסמולוגי הוא גם קטסטרופה סביבתית: לא פחות מ-19 מפעלים המכילים חומרים מסוכנים נפגעו ברעש האדמה, והתוצאות בהתאם. כשזרוע ההטענה של מיכל ענק שהכיל גז נשברה, הגז דלף במהירות ובפיצוץ נהרגו כמה בני אדם; במתקן אחר התמוטטה ארובה בגובה 120 מטר על ארבעה מיכלים לאיחסון נפט, שעלו באש. במשך חמישה ימים כיסו את שמי האזור עננים שחורים וסמיכים.
דליפה של חומרים מסוכנים היא לא המפגע הסביבתי היחיד שרעידת אדמה משמעותית תגרום בישראל. במשרד להגנת הסביבה יש נוהל - בשנה הקרובה
הרשימה ארוכה ומדכדכת: הנחיות לקבורה המונית של בני אדם כדי למנוע הפצת מפגעים ומחלות; סילוק גוויות בעלי חיים; פינוי פסולת בניין שתיווצר מהמבנים הרבים שיתמוטטו - כשאחת האופציות תהיה לזרוק הכל לים; וטיפול חירום במערכות הביוב שייפרצו. בעניין הביוב, אמר בעבר בכיר במשרד שבעת רעידת אדמה "אין פתרון קסם לביוב. אם המערכות יקרסו אי אפשר לתקן את זה בתוך יומיים. מה נעשה עם הביוב? ניתן עצות לאן לשפוך אותו". כל הנושאים האלה יעברו לסמכותו של המשרד להגנת הסביבה רק אחרי שהאסון יתרחש.
בתחום אחד הוטל על המשרד להיערך לרעש האדמה מבעוד מועד: מיגון מפני חומרים מסוכנים. החדשות הטובות: המשרד נמצא בתהליך עבודה מול כמאה מפעלים המכילים חומרים מסוכנים. החדשות המדאיגות: התהליך יסתיים, במקרה הטוב, ב - 2012-2013. עד אז, כדאי להזיק אצבעות שרעידת האדמה תתאפק. נכון להיום, חלק מהמפעלים המחזיקים חומרים מסוכנים הם פצצה מתקתקת שעלולה לגרום אסון המוני במקרה של רעידת אדמה חזקה.
לפני כחמש שנים, באיחור קל של חצי מאה, מונתה ועדת היגוי לאומית לרעידות אדמה. הוועדה הטילה על המשרד להגנת הסביבה להכין את המפעלים המשתמשים בחומרים מסוכנים למקרה של רעש אדמה. לפני כשנה וחצי, בעקבות הרעש הקשה שפקד את סין, אמר ל"מעריב" מוטי סלע, ראש אגף רישוי עסקים ותעשיות במשרד: "זה נפל על המשרד ועלי בתוקף אני לא יודע מה. אנחנו לא משרד שמתמחה ברעידות אדמה, אין לנו ידע סייסמולוגי או גיאולוגי, היינו צריכים לרוץ ממומחה למומחה, לעשות שיעורי בית ולהחליט החלטות. זה כמובן לא אומר שאנחנו עושים עבודה רעה".
סלע וחבריו אולי לא עשו עבודה רעה, אבל הם התקשו להתקדם במהירות. זמן יקר בוזבז על עריכת פיילוט עם עשרים מפעלים שהוגדרו כבעלי פוטנציאל הסכנה הגדול ביותר. מיכל ברטוב, ראש אגף חומרים מסוכנים במשרד, סיפרה השבוע ש"המפעלים נדרשו לבחון שיטה שפותחה על ידי מומחים מהטכניון, אבל כל מפעל הגיע למסקנה שמצבו טוב ושהוא כמעט לא צריך להשקיע במיגון, ואנחנו החלטנו שזאת שיטה לא טובה. הלכנו לבדוק מה קורה בעולם, והחלטנו לאמץ את הגישה הקליפורנית, מדינה מפותחת שחוותה רעידות אדמה וצברה הרבה ניסיון. תרגמנו את הנהלים שלהם, ועכשיו אנחנו מפיצים אותם בין המפעלים. כל מפעל יצטרך לערוך סקר סיכונים, לאתר איפה הוא צריך להתמגן ולהגיש לנו תוכנית. אחרי שנאשר את התוכניות יעברו לביצוע, ואני מעריכה שבתוך שלוש שנים כולם יהיו ממוגנים".
על פי ההערכה הרווחת, מוקד הסכנה העיקרי במקרה של רעש אדמה נמצא באזור מפרץ חיפה עתיר המפעלים הכימיים. כשהאדמה תרעד, הקוקטייל של גז בישול, אתילן, בנזן ועוד חומרים דליקים ורעילים שמאוחסנים בחיפה כימיקלים, כרמל אוליפינים, בתי הזיקוק ושאר דיירי האזור, מבטיח נשף זיקוקי דינור. ועוד לא הזכרנו את מיכל האמוניה המפורסם, חומר שעלול להיות קטלני ברדיוס של קילומטרים במקרה של פיצוץ גדול.
ברטוב חושבת שלא רק החיפאים צריכים להיות מודאגים: "גם בתל אביב, ברחובות ובמקומות אחרים יושבים מפעלים עם חומרים מסוכנים בלב אזורי מגורים. לגבי מיכל האמוניה היה חשש דווקא מהצנרת שמובילה את האמוניה ויושבת בתוך הקרקע, ואני חושבת שכאן צמצמנו מאוד את הסיכון. הצנרת חולקה לחמישה מקטעים, עם בקרה אוטומטית שנועלת את הפתחים במקרה של פגיעה, כך שלכל היותר ישתחרר החומר שנמצא בקטע שנפגע".
בשורה התחתונה, עד שהמפעלים יסיימו להתמגן צריך להתפלל שלא תהיה רעידת אדמה?
"בוא נקווה שנדבר בעוד שנתיים והכל יהיה בסדר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם