נאשם ברצח אריק קרפ משחזר את ליל האירוע
"שמתי לו רגל והוא נפל. הוא ניסה לקום אבל נתתי לו שני בוקסים בחזה". כך סיפר ג'מיל עדס בחדר החקירות 4 ימים לאחר הרצח בתל ברוך
- בתו של קרפ: הוא התחנן על חייו אך זה לא עזר
ליל שישי, 14 באוגוסט 2009, התחיל כמו עוד ליל שבת רגוע. בבית משפחת קרפ ברמת אביב ג' החלו האב אריק, בן 59, האם שרה, בת 53, והבת אוטליה, בת 25, להתארגן לקראת הליכה רגלית לכיוון חוף הים, כפי שעשו יחד ערבים רבים לפני כן.
באותו הזמן, פחות או יותר, עשתה את דרכה חבורת צעירים מג'לג'וליה לכיוון חוף תל ברוך. הם היו שישה צעירים קרובי משפחה, ובדרך לחוף אספו שתי בחורות שעמן ניהלו קשרים.
גם לחבורה היה זה בילוי שגרתי - ישיבה על הספסלים שבטיילת תל ברוך, שתיית אלכוהול ודיבורים. לקראת השעה חצות וחצי נתקלו בני משפחת קרפ בחבורת הצעירים מג'לג'וליה. תוצאתה של ההיתקלות הזו ידועה: בבוקר שבת, 15 באוגוסט, נמצאה גופתו של אריק ז"ל צפה על פני המים במעגן של חברת החשמל הסמוך לטיילת תל ברוך.
לפני כשבועיים וחצי נפתח שלב ההוכחות במשפטם של שלושת הצעירים המואשמים ברצח קרפ.
השלושה הם ג'מיל עדס, בן 25, עבד אל-רחמן עדס, בן 21, ור', צעיר בן 18, שלא ניתן לפרסם את שמו כיוון שבזמן האירוע היה עדיין קטין. ארבעה צעירים נוספים: אור לוי, חיילת מכפר סבא, פאדי ג'אבר, פואד מוסא ומחמוד עדס, כולם בני 19, הועמדו לדין בבית משפט השלום בגין אי מניעת הפשע החמור.
העדויות שעולות במשפט מצמררות. הקלות שבה קיפח קרפ ז"ל את חייו
הנאשמים עצמם עדיין לא עלו על דוכן העדים, אבל חקירתו של ג'מיל עדס במשטרה, שמובאת כאן במלואה, מאפשרת הצצה אל אותו הלילה. אל האדישות, האגביות והסתמיות. אל הקלות הבלתי נסבלת שבה נרצח אדם אשר כל חטאו היה ישיבה עם בני משפחתו על ספסל בטיילת.
החוקר: ספר לי מה קרה בתל ברוך.
ג'מיל עדס: "כל שבוע אנחנו יושבים, אותה קבוצה, הולכים ויושבים בתל ברוך. באותו יום שישי היינו אני, מחמוד, פואד, פאדי, ר', עבד ושתי הבחורות: אור והבחורה השנייה. אנחנו ישבנו על הספסלים. אחרי זה התערבבנו, פה הולך אחד ופה הולך עוד אחד".
"שתינו", המשיך עדס. "אני שתיתי סך הכל בערב שלוש כוסות. לא הייתי שיכור. הייתי ככה ככה. בסדר יעני, ראש טוב. שתי הבחורות אני לא יודע לאן הלכו, ור' לא היה איתנו. הוא הלך רחוק. אני לא יודע למה".
"פתאום מצלצל הפלאפון של פואד, ופואד אומר 'ר' רב עם אנשים'. אני הראשון שרצתי, עבד אחריי וכולם אחרינו. אחרי כמה מטרים של ריצה התחלתי לראות את ר' ואמרתי לו 'מה יש? מה יש?'. אני כבר עברתי את הבן אדם ושתי הבחורות שהיו איתו, ור' אמר 'זה זה' ועשה עם היד לכיוון הבן אדם".
"הבן אדם התחיל לרוץ, לברוח. עבד היה מולו ונתן לו אגרוף לחלק העליון של הגוף (מצביע על הפנים) או פה (מצביע על החזה), אני לא ראיתי בדיוק. הבן אדם נפל על הרצפה, ואחרי זה קם והתחיל לרוץ לכיוון שלי ושל עבד, אז אני רצתי אחריו".
"אני הפלתי אותו, שמתי רגל ברגל שלו. הוא נפל על הפרחים ליד השביל. הוא ניסה לקום. אני נתתי לו שני בוקסים בחזה, אולי בצד הימני, אני לא יודע בדיוק, אבל נתתי לו שני בוקסים. אני ראיתי את עבד או את ר' נותן בעיטות עם הרגל, לא יודע, בפנים, בבטן. יכול להיות שעבד נתן לו בוקסים, אני לא זוכר כמה. הוא נתן לו בוקסים בפנים, אני לא יודע. יכול להיות שר' נתן לו גם בוקסים ועבד נתן בעיטות. אני אולי מתבלבל בין מה שעשה עבד לבין מה שעשה ר'".
"לפי מה שאני יודע רק שלושתנו נתנו מכות. אני נתתי רק שני בוקסים. אחרי זה הבן אדם קם והתחיל לרוץ לכיוון השביל, איפה שיש את הפרחים והחול. הבן אדם רץ על השביל ואחרי זה לכיוון הפרחים, לצד של הים. אני רצתי לכיוון של האוטו, לא בריצה, בהליכה מהירה, אני ופאדי. ובדרך לקחתי את המקל של עבד שהיה זרוק איפה שישבנו. אני ופאדי נכנסנו לאוטו, אני נהגתי ופאדי ישב לידי. יצאתי מהחניון נסעתי ימינה לכיוון הטיילת, הגעתי לרמזור, נסעתי ישר ועל הכביש לכיוון חיפה".
ג' מיל ופאדי נסעו מהמקום ופגשו את יתר חברי הקבוצה בתחנת הדלק שבצומת חורשים. הם עצרו במקום כדי לקנות עוד בקבוקי אלכוהול. משם הם נסעו לחוות הסוסים ביער חורשים כדי להמשיך בבילוי.
ג'מיל: "אני הייתי בחוות סוסים, ומחמוד ושתי הבנות הגיעו אחרי עשר דקות. ככה הגיעו כל האחרים. עבד אמר 'וואללה נתתי לו בוקסים'. הוא אמר נתתי מכות לבן אדם. ור' אמר 'אני נתתי אגרופים לבן אדם'. אני אמרתי 'העיקר הבן אדם לא מת', ככה אמרתי,'בואו נמשיך את החאפלה ולא נדבר על זה'.
אני לא ידעתי, אני נבהלתי כשאמרת לי שהבן אדם מת. אני באמא שלי נבהלתי. לא ידעתי שהוא מת. כן, נתתי לו שני בוקסים והבן אדם הלך". החוקר: אני רוצה להבהיר, מה עבד אמר בדיוק? "הוא אמר נתתי מכות. ככה הוא אמר".
החוקר: "הוא אמר איזה מכות?".
"אם הייתי זוכר הייתי אומר כל מילה. גם ר' אמר 'נתתי מכות'.
"כאילו הבן אדם נפצע, לא מת. למה אתם מספרים את הסיפור הזה, עכשיו חאפלה".
החוקר: "הבן אדם היה פצוע?"
"ראיתי דם על הפנים שלו".
החוקר: "מאיפה ירד לו דם?"
"מהפנים".
החוקר: "אתה בעטת בבן אדם?"
"לא".
החוקר: "אתה נתת לו בוקס בפנים?"
"שני בוקסים נתתי לו בכיוון הזה (מצביע על החזה-כתף) וכאפה לפנים (מדגים עם יד פתוחה). זה היה אחרי ששמתי לו רגל, הוא נפל ואני נתתי לו שני בוקסים וכאפה".
החוקר: "מי הרביץ לבחורות שהיו עם הזקן?"
"זה ר' סיפר כשהיינו בחוות הסוסים שהוא נתן לבחורה כאפה".
החוקר: "אתה הכית בן אדם נוסף?"
"אני נתתי לבחורה הקטינה כאפה חלשה. אני נתתי לה בגלל שהיא בכתה והתחילה לצעוק 'תעזבו את הבן אדם' והוא כבר התחיל לרוץ לכיוון איפה שהיה ר'".
החוקר: "כשר' התקשר לפואד בהתחלה, מדוע רצת אליו?"
"כי פואד אמר שר' רב עם אנשים. בן אדם אומר 'אני רבתי עם אנשים' - אני הולך לשם. זה בן דוד שלי. אולי נתנו מכות לבן אדם, נראה מה הבעיה. כשאתה יוצא עם בן דוד שלך ואנשים דפקו לו מכות, מה תעשה?".
החוקר: "אני אתקשר למשטרה. מה אתה עושה?"
"אני הייתי מתקשר למשטרה או שהיינו פותרים את הבעיה".
החוקר: "איך הייתם פותרים את הבעיה?".
"כאילו סולחה".
החוקר: "אתה התקשרת למשטרה?".
"לא".
החוקר: "למה לא?".
"קרתה טעות".
החוקר:" אז מדוע הרבצת לזקן?"
"אין לי מה להגיד. אולי בגלל ששתיתי שלוש כוסות".
החוקר: "הזקן עשה לך משהו?"
"לא"
החוקר: "הוא דיבר אליך?".
"לא".
החוקר: "אז תסביר לי למה להרביץ לו?".
"אולי בגלל ששתיתי שלוש כוסות וגם שתיתי שתי כוסות לפני שהגעתי לתל ברוך. אולי בגלל שהיה לי ראש טוב. לא יודע. לא עשיתי את זה בחוכמה. מה אני אגיד לך".
החוקר מציג לו תמונה של קרפ ז"ל. "אתה מזהה אותו?"
"וואללה, אני מסתכל על הבן אדם ואני לא יודע. אני לא מזהה אותו. אני מסתכל ואומר 'מה, אני מטומטם? אני מרביץ לזה?' הוא כמו סבא שלי וכמו אבא שלי".
החוקר: "למה כל העניין התחיל?"
"ר' סיפר לי בחוות סוסים. אני שאלתי אותו 'מה קרה ר'? למה התחיל ככה?' והוא אמר 'אני ישבתי וביקשתי מהסבא לסדר לי בחורה'. הוא אמר שהסבא אמר לו 'לך מפה' ואחרי זה ר' לא הלך ונשאר לשבת, והזקן אמר לו 'אני מביא אנשים' והלך עם שתי הבחורות. הוא כאילו אמר לר' 'לך מפה', למה לא היה לו נעים לזקן כי ר' היה מסטול".
החוקר: "יש לך מה להוסיף?"
"אני לא מאמין. הוא בן אדם. אני לא מאמין שמת. אני לא עושה דברים כאלה. אני לא הורג נמלה. אני כשאמרת לי, כאב לי הלב. כואב לי הלב. אני מצטער, אבל אני לא נתתי לבן אדם שימות. אני נתתי שני בוקסים והלך הבן אדם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם