האמת המטרידה על נתניהו
העובדה שביבי מאפשר לאשתו להחליט, למנות, לפטר, לקומם, להכתיב ולהלחיץ מערכות שלמות - הופכת אותו ללא כשיר כראש ממשלה
נתניהו אינו כשיר לתפקידו בגלל הנסיבות האופפות אותו. אחראית להן, בראש ובראשונה, האישה שמתעקשת להיקרא "הגברת שרה נתניהו." העובדה שהוא מאפשר לאישה הבעייתית הזו להחליט, למנות, לפטר, לקומם, להכתיב ולהלחיץ מערכות שלמות, הופכת אותו ללא כשיר. האחריות, בסופו של דבר, מוטלת עליו, ועליו בלבד.
העניין הזה נחשף, בגדול, גם בקדנציה הראשונה. אבל מאז, זרמו מים רבים בביוב של קיסריה. מטפלות באו והלכו, מנהלות משק בית הגיעו ופוטרו, ראשי לשכה באו ושולחו, יועצי תקשורת ומקורבים התקרבו והורחקו. כולם, כולל כולם, יודעים את האמת. גם אלה מהם שעולים מדי פעם לשידור ומגנים בחירוף מיקרופון על "הגברת," ממהרים אחר כך ומספרים, בשיחות פרטיות, את האמת. מדובר באמת מטרידה, בעייתית וקשה.
עד עכשיו, לא היה לאף אחד כוח להקשיב. גם התקשורת נרדמה. במתכוון, או שלא, עובדה היא שהרבה יותר אנרגיה בוזבזה בחודשים האחרונים סביב השאלה אם ראש האופוזיציה מתאימה לתפקידה, במקום לבדוק את מה שצריכה התקשורת לבדוק: איך מתפקד ראש הממשלה.
ישראל חוותה לא מעט טראומות קשות בשנים האחרונות, הגדולה מכולן הייתה הדחתו בקלון של ראש הממשלה אהוד אולמרט בגלל חשדות למעשי שחיתות שהסתיימו בכתבי אישום חמורים. הקשב הציבורי אזל. הקיבה התמלאה. לפני תשעה חודשים הלכה ישראל לקלפי ועל אף שלא בחרה באופן ישיר בנתניהו (שהפסיד ללבני במספר המנדטים,( הפכה אותו לראש הממשלה.
בכל הזמן הזה אנחנו ידענו את האמת ושתקנו. ידענו מי ממנה את הבכירים בלשכת ראש הממשלה. ידענו למי הבכירים האלה מדווחים. לא טרחנו לבדוק מה באמת קורה כשמדווחים לנו ש"ראש הממשלה לא חש בטוב והובהל הביתה" באמצע דיוני השביעייה. או שחדר לו גרגר לעין לפני ישיבת הממשלה. או שפתאום לא הרגיש טוב לפני נסיעה חשובה לגרמניה (שם תכנן לדון עם הקנצלרית מרקל באספקת צוללת גרמנית נוספת לישראל.(
רובנו יודעים מה עובר על האיש הזה בדל"ת אמותיו, למי הוא חייב, מי מכתיב את צעדיו. באיזו סביבה הוא מנהל את חייו. ועדיין, כולם ממשיכים לשחק את המשחק. כאילו יש כאן באמת "ראש ממשלה" סמכותי, קובע, כזה שעל פיו יישק דבר, שבוחר את האנשים המתאימים והטובים ביותר לתפקידיהם, שמשקיע את מירב עשתונותיו
ישראל מופקרת. ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה, המקביל של רם עמנואל, הוא אחד בשם נתן אשל, יהודי חביב נטול כישורים כלשהם, או ניסיון, או סמכותיות. תפקידו האמיתי הוא "נציג הבעלים והנשים." הבעלים, קרי שלדון אדלסון. הנשים, קרי "הגברת שרה נתניהו." מינויים חשובים עוברים דרכה. לוחות זמנים מותקנים סביבה. כשפרצה בהלת "שפעת העופות" היא אילצה את הלשכה לבטל לו"ז של יום שלם והכניסה להסגר את עצמה ואת ראש הממשלה ואת כל השאר, רק בגלל שמועה שהנהג של אשתו של המזכיר הצבאי לא מרגיש טוב.
"ידיעות אחרונות" הוציא ביום שישי את אפס קצהו של בדל הקרחון, שמסתתר מתחת למה שמכונה כאן "לשכת ראש הממשלה." אינספור מקרים שהתרחשו מול עינינו הפעורות מאז שנכנס נתניהו לתפקידו המחישו את גודל הסכנה, אבל השקט נמשך. אין פוצה פה ומצפצף. כולם הביטו סביב זה בזה, חיכו שמישהו יתחיל עם זה. אז עכשיו זה התחיל. מוטב מאוחר.
אחד הספינים שמופרחים באוויר סביב הפרשה הזו הוא שהכל קורה בגלל מלחמת העיתונים והמו"לים. קרי: "ידיעות" הוציא את הסיפור בגודל כזה רק בגלל המלחמה ב"ישראל היום," להלן הביביתון, שמאיים על ההגמוניה שלו. מדובר, כמובן, בהבלים מוחלטים. עם כל הכבוד למלחמת העיתונים, ועם כל החומרה של תופעת אדלסון שאין לה אח ורע בדמוקרטיות בעולם, יש כאן משהו אחר לגמרי. ההוכחה פשוטה: בקדנציה הקודמת של ביבי צפו סיפורים דומים. כולם, אגב, שרירים ונכונים. כולם קיבלו כותרות ענק בעיתונים. לא היה אז אדלסון, לא הייתה מלחמת מו"לים. אבל "הגברת שרה נתניהו," הייתה ועוד איך.
"מעריב" חשף אז את פרשת המטפלת הראשונה בכותרת גדולה. ראש אגף החדשות לא היסס לרגע והבין שיש כאן סיפור חשוב על המתרחש בתוככי הבית השמור ביותר במדינה. קראו לראש אגף החדשות עמוס רגב. אז הוא היה עיתונאי. הוא שש אלי כל סיפור שהיה קשור בשרה, או בבעלה של שרה, אף שבאופן פרטי ואישי היה מאוהדיהם הגדולים. כך צריך לנהוג עיתונאי. ללא מורא, ללא משוא פנים.
היום, רגב הוא "עורך" "ישראל היום." אחר כך פרסם "ידיעות" מוסף 7" ימים" ענק עם "תיק שרה," כולל כותרת גדולה בעמוד ראשון. זה היה העיתון הנמכר ביותר בהיסטוריה של "ידיעות אחרונות." לא רק כי מדובר בסיפורים מעניינים, אלא גם, ובעיקר, כי מדובר במידע חשוב. זכותו של הציבור לדעת בתוך איזה סיר לחץ מוטרף חי ומנסה לתפקד ראש הממשלה שלו.
אין לפרסומים הללו גם קשר כלשהו לענייני ימין או שמאל. בנימין נתניהו הוא אולי מנהיג הימין, אבל כבר מזמן שבר שמאלה חזק. הכיר בשתי מדינות, הקפיא את ההתנחלויות כפי שאיש לא העז להקפיא לפניו, מתחנן בפני אבו-מאזן לחדש את המשא ומתן ומבטיח, בשיחות חשאיות, הרים וגבעות (בעיקר ביו"ש) לפלסטינים.
על פי תורת האתרוג, הוא אמור להיות מאובטח עכשיו על ידי התקשורת השמאלנית. אז זהו, שלא. גם אם נכונה האמונה שרק מנהיג מהימין יכול לעשות כאן שלום (כמו שרק מנהיג מהשמאל יכול לצאת כאן למלחמה,( אין לדברים קשר להתנהלות השוטפת של מי שאמור להחזיק בידיו את מפסקי חיינו. בנימין נתניהו הוא אולי מהימין, אבל מנהיג הוא בטח לא. הלוואי שהיה פוחד מהצל של עצמו. במציאות, הוא רועד מהצל של אשתו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם