הרגשתי חובה לפעול: חושפת גואל מדברת
כשנתיים ליוותה מנכ"לית המרכז לנפגעי כתות, דנית קרן שתיים מנשות רצון עד שחילצה וידוי שהוביל למעצרו. "דרכן אל האושר עוד ארוכה"
- ביהמ"ש: רצון השתלט פיזית ונפשית על הנשים
- השוטרים שלפו את גואל רצון בהפתעה ממיטתו
- מפקד ימ"ר ת"א: עדות הילדים של רצון קשה מנשוא
זו הייתה שיחה שנעה בין גילוי להסתרה. "בשלב הראשון היא ניסתה להציג תמונת מצב אידיאלית. אנחנו בסדר, הבעיה היא רק שלה. שהיא לא מסתדרת עם מערכת הכללים והחוקים של הבית ושגואל מחמיר איתה. הייתי צריכה לשכנע אותה לא לחזור".
איך את מסבירה את ההדחקה?
"בשלב הראשון בן אדם שיוצא מכת לא חושב דברים רעים על הגורו, אלא על עצמו. לכן היא לא חשבה שהצדיק האלוהי הזה יכול לטעות. במשך חודשים ארוכים היא חשבה שהיא לא בסדר. הן נמצאות במערכת של הצדקה עצמית".
בפגישות הבאות שלהן התחילה ר' לחשוף את אורח החיים הלא-אפשרי בהרמונו של הגואל. אורח חיים שנחשף בהמשך בהרחבה. "הן צריכות לחזור כל יום הביתה ב-18:30. הן מאמינות שהוא מאהב טוב ומספק את כולן. היא הראתה לי תמונות של הנשים והילדים של גואל. הם היו כל כך דומים, לכולם קראו בשם גואל והטיותיו".
בעקבות הפגישות עם קרן החליטה ר' לא להמשיך להתגורר בביתו של גואל רצון. אבל המניפולציות עליה נמשכו.
במקביל, הקשר בין השתיים נמשך. "נתתי לה אפשרות להתקשר אליי כל שעה", מספרת קרן. "שיחות יום-יומית, גם בשעות הלילה. היא בחורה מאוד חזקה, חושבת קדימה. בפגישות הראשונות הרגשתי שהיא מנוטרלת מהרגשות, לא מחוברת לעצמה. גואל רצון מחק לה את האישיות. אי החיבור הזה, הוא שעזר לה לזרום כל השנים ולהחזיק מעמד. היא תפ? קדה כמו מכונה. זה היה ממש לא אנושי".
לקרן נותרו חידות רבות. "הבנתי שהייתה מערכת של פיקוח ועונשים, אבל לא הצלחתי לרדת איתה לפרטים. הן מתוכנתות, שחקניות. היא לא הבינה לאורך זמן שהוא לא בסדר. הוא כל הזמן קורא
לפני כשנה הסכים גואל רצון לפתוח את ביתו בדרום תל אביב בפני ערוץ 10 וחשף בפני המצלמות את נשותיו וילדיו. התמונה שהצטיירה הייתה מטרידה, אבל לא מאיימת, אפילו בארץ נהדרת הזדרזו להפיק מערכון סאטירי. "ראיתי את השידור", מספרת קרן, "והתרשמתי שרב הנסתר על הגלוי. הוא והנשים הוצגו כפי שהוא רצה. זה הרתיח אותי. הפכו את זה למשהו מאוד לגיטימי. הוא קיבל תהילה. התראיינתי בתקשורת וכתבתי מאמר במעריב".
הטלפונים לא איחרו לבוא. "אמא של אחת הנשים התקשרה אליי ואמרה לי שד', בתה , במצוקה, ושאני חייבת להיפגש איתה. קבענו להיפגש בערב בשכונת התקווה, שם גואל מתגורר עם נשותיו. ד' כבר לא הייתה שם, אבל הוא לא ויתר עליה, ניסה לקרב אותה. היא פחדה שהוא יפגע בה ובילד שלהם. האמא אמרה: 'אני מאמינה שיש לו כוחות, אבל הוא איבד אותם בשנים האחרונות'".
מה הרגשת בעקבות העדויות האלו?
"הרגשתי שמעבירים לי מסר שהדברים שם יותר קשים ונוראים, ושחייבים לעשות משהו כדי להציל את הבנות".
ר' וד' העידו בפני קרן על אמונתן בכוחותיו של רצון. "המניפולציות שלו מתובלות במעשי כשפים. תהליך היפנוטי שהן עוברות. דיברו על האפשרות שלו לשנות צבע בעיניים. ריפוי מחלות. כל בעיה פיזית הוא יכול לפתור. סיפרו לי: הילדים עולים על האוטובוס ואין להם כסף לשלם. הם עולים ולא מבקשים מהם תשלום. הם האמינו שיש לו היכולת למשוך חפצים בלי לגעת בהם".
איך רצון גרם להם להאמין ביכולותיו?
"אצל כל הנשים הקשר איתו התחיל דרך טיפול. לפעמים הוא פגש נשים ברחוב והציע להן טיפול. זה ניצול של המעמד שלו, הוא נותן תחושה של מטפל כל-יכול".
בשלב הזה הגיע לידיה "ספר המשפחה" עליו מחויבות הנשים לחתום. המסמך אישש את חששותיה של קרן. זה היה האקדח המעשן. בית רצון הוא כלא מודרני, המפעיל מערכת חוקים משעבדת הנאכפת באמצעות קנסות ועונשים.
"ברגע שנכנסה צעירה חדשה, היו מדפיסים לה את כל ספר ההוראות", מספרת קרן. "לקחתי את הספר לעורך דין ומהבדיקה שלו עלה כי יש בספר הוראות שעומדות בניגוד לחוק". " לי יש את החוכמה האלוהית", מסביר הכותב את ההיגיון הפנימי של מסמך העבדות. "אתן שומעות בקולו של השטן. מי שלא תציית, יימח שמה".
קרן מספרת שעם הזמן נבנתה מערכת אמון בינה ובין הבנות. "במשך שנים הן חוו דיכוי והשפלה והטמיעו מסרים שיצאו ממנו. לא לסמוך על אנשים. הדבר החשוב היה לבנות איתן מערכת של יחסי אמון ואז להוביל אותן בבטחה לרשויות. ככל שהתקדם התהליך הן חשפו בפניי את סודות הבית. למשל, אחת מהן סיפרה לי כי אחת מנשות הבית קיבלה עונש: היא הייתה נעולה בחדרון מעופש שלוש שנים ואסור היה לה לצאת החוצה, מלבד לעבודה".
לפני כמה חודשים חלה תפנית בסיפור. אישה נוספת, אם לילד ששידרה חוסר אונים גדול, פנתה לקרן. "המסקנות שלי היו קשות אבל לא היה לי תקציב", אומרת קרן. היא החליטה לפנות למחלקת הרווחה של עיריית תל אביב. לאחר תקופת מה התרצו הבנות והסכימו לשתף פעולה עם מחלקת הרווחה.
הנשים הביעו בפני קרן את החשש הגדול כי אם זהותן תיחשף, יפגעו בהן הנשים האחרות בבית. "הן מחזיקות מבחנות עם חומצות", סיפרו לה. השיחה המשותפת עם העובדות הסוציאליות הובילו לגילוי סוד נורא. "יש משהו בעולם שרק אני וגואל יודעים", חשפה ד' לראשונה לפני קרן. "'הוא קיים איתי יחסים, שם כרית על הפנים שלי והמשיך. למרות שאלו היו החיים שם המשכתי לחיות איתו'".
לאחר הגילוי המצמרר, שכנעה קרן את ד' לדווח למשטרה. "נתתי לה את התחושה שהיא בטוחה ואני איתה לאורך כל הדרך. ישבתי איתה בחקירה. זו הייתה אחת העדויות הכי קשות ששמעתי בחיי. חמש שעות של חקירה. בחקירה הראשונה השוטרים חשבו שהיא מדברת על סמך הזיות, כי היא עירבה סיפורים על כשפים וכוחות. אחר כך נמשכו החקירות. שעות של חקירות".
זה היה הפתח למסכת שמועות-ובעקבותיהן חקירה שהתפוצצה השבוע בקול רעש עם מעצרו של הגורו משכונת התקווה. במקביל לחקירה החשאית המשיכה קרן להפעיל לחצים על משרד הרווחה למציאת בית חלופי לנשים. בשלב הזה החליט "סופשבוע" של מעריב לפרסם את "ספר המשפחה".
ביום שלישי השבוע פשטה המשטרה על ביתו של גואל רצון בשכונת התקווה. הנשים פוזרו במקלטי סיוע. ברגע שנודע לקרן על המעצר, היא מיהרה לספר לד' ור' על ההתפתחויות. "הן היו המומות, לא האמינו שזה סוף-סוף קורה".
אבל ארוכה הדרך אל האושר. החזרה אל החיים, הרחק מהאב הגדול, היא משימה כמעט בלתי אפשרית. "הן כל כך רגילות להיות מנותקות מהרגשות שלהן", אומרת קרן. "גורמים להן לחשוב שכולם נגדם, שלא יעזרו להן. לכן נדרשת התערבות מקצועית של מומחים לענייני כתות. לפני כמה שבועות הן אמרו לי: לא ידענו שיש אנשים כאלו בחוץ שיעזרו לנו. הן חשבו שכולם בחוץ מפלצות. כל הזמן חזרו על המשפט:'ברגע שיעצרו את גואל, יקרה אסון'".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם