דיווח מיוחד מהאיטי: מסע ברחובות הבירה שנחרבה
"בבקשה, תוציאו אותי", בוקעת קריאתה של אישה מבין חורבות הפעוטון, "אני גוססת ויש איתי ילדים". בת 16 בוכה לצד ההריסות שקברו את משפחתה. אבל הסיוע מתעכב, ובקרוב לא יהיה את מי להציל. עדות מממלכת המוות - כתבת מיאמי הראלד בהאיטי
ממעלה ההר אפשר בדרך כלל לצפות על הכרך העצום, אלא שכעת הוא מכוסה לחלוטין בענן אבק. ענן קודר, שממשיך לרחף בכבדות מעל הבניינים ההרוסים. ענן שמתחתיו נמצאת מדינה שנמחקה לחלוטין. ענן שמסתיר מוסדות שנימחו מעל פני האדמה, תשתיות הרוסות ושירותי שיטור והצלה שלא עומדים בעומס.
בתוך העיר, מתחת לענן, נגלים מראות של הרס והרג בקנה מידה שקשה לעכל. מדי פעם יוצאות מבין ההריסות נשים וגברים, מכוסי אבק ומייבבים. אחרים משוטטים ברחוב במבטים המומים, כאילו ללא מטרה.
"כולם צעקו 'ישו, ישו' ורצו לרחובות בזמן שהכל מתמוטט", מספר עובד באחד מארגוני הסיוע. "אלפי אנשים יושבים ברחובות, ואין להם לאן לברוח". ובינתיים השעות נוקפות, והניצולים מתחילים לקלוט את ממדי הטרגדיה. הם משלבים ידיים, נאספים בשרידי הכיכרות ומתפללים.
האסון לא ריחם על איש. עני כעשיר, אזרח פשוט כנושא משרה בכירה. הקתדרלה, בתי החולים, בתי הספר, הכלא המרכזי, מרכזי קניות, שווקים, שכונות שלמות, אפילו הארמון הנשיאותי המפואר. כולם קרסו על יושביהן. הארכיבישוף של פורט או פראנס, פייר סרג' מיו, נמצא הרוג בהריסות משרדו. גם ראש משלחת האו"ם מצא את מותו. נשיאת הסנאט נקברה מתחת להריסות הפרלמנט, אך איכשהו הצליחה לחלץ עצמה ללא פגע.
המים, החשמל, שירותי הטלפון - הכל קרס כמעט כליל באזורים נרחבים. דרכים רבות משובשות בגלל בקיעים בכביש, שברי בניינים מוטלים בצד הדרך לצד עצים ומכוניות מנותצות. אתמול בבוקר עוד היו פצועים רבים
בבניין מגורים בן ארבע קומות, שנהרס כליל, עומדת נערה בת 16 על מכונית. היא מנסה להציץ פנימה, לתוך ההריסות. לא רחוק ממנה מנסה קבוצת גברים למשוך רגל המציצה מתוך ערימות הבטון המרוסק. כל המשפחה שלה בפנים, אומרת הנערה. לא רחוק משם, אשה שנלכדה בתוך חורבות של פעוטון, זועקת: "בבקשה, תוציאו אותי, אני גוססת ויש לי שני ילדים איתי".
באין חילוץ, דועכות אט אט הזעקות קורעות הלב. השקט המצמרר הולך ומשתלט על הרחובות, מבשר על כך שכאשר מאמצי הסיוע הבינלאומי יצברו תאוצה - כבר לא יהיה את מי לחלץ.
כשהשמש מאירה על העיר המשוטחת, מתעוררים מאות אלפים למציאות קשה. המוות שולט בפורט או פראנס, והוא נמצא בכל מקום. גופות קטנות של ילדים נערמות מחוץ לבתי ספר. גופות של נשים שוכבות ברחובות כשעל פניהן קפואה הבעה של הלם.
מדי פעם אפשר להבחין בעוברי אורח ניגשים לאחת הגופות ומרימים את יריעות הברזנט, בודקים אם מדובר ביקיריהם. ואז מגיעים הזבובים. נחילים-נחילים שלהם פושטים על אזור האסון, נוחתים על פני הגופות. מבשרים על מחלות, זיהום ועוד מוות.
במעבר הגבול לרפובליקה הדומיניקנית נראים המוני תושבי האיטי, שברוב ייאושם החליטו להימלט מארצם. אחד מהם הוא אנטוניו באסוויל בן ה-39, איכר שעשה את דרכו לגבול כשעל גופו רק מכנסיים קצרים מרופטים ונעליים מכוסות בבוץ.
"זה כל מה שיש לי", הוא אומר, בגב מופנה למולדתו החרבה. "כל כך הרבה אנשים מתו, אין לי עתיד פה".
בהכנת הידיעה השתתפו כתבי סוכנויות הידיעות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם