יש חיים אחרי המוות
בסוף השבוע יתקיים בטבריה כנס על מורשת הרמב"ם. דותן גורן מספר על היוזמה להקמת שכונת "מימוניה" מסביב לקבר הקדוש
ציון קבר הרמב''ם בטריה דותן גורן
בשנת 1913 ייסדו בני העדה הספרדית בטבריה את "הוועד המיימוני", שהרוח החיה בו היה הרב יעקב משה טולידאנו. מטרתו הייתה גאולת הקרקעות מסביב לקבר הרמב"ם (שהיה בבעלות העדה) והקמת שכונה יהודית בשם "מיימוניה", לזכרו. השיקולים לבחירת האתר היו מעשיים וערכיים כאחד, וכללו את הרצון להישאר בקרבת העיר העתיקה; את ההכרה בחשיבות פרשת הדרכים המובילה אל הקבר וסמיכותה לדרך המלך טבריה-נצרת-חיפה; את התשתית הקרקעית לבניין וגינון במקום וזמינות מקורות המים; וכמובן את קדושת המקום ומשמעותו הסמלית.
לאחר משא ומתן עם בעלי הקרקעות הערבים סומן שטח בן עשרה דונם להקמת שכונה ל-25 משפחות, בבתים בני שני חדרים, מטבח, אכסדרה וגינה קטנה. עיכובים בהשגת מימון לעסקה הביאו חלק מהמשתכנים לרכוש מכספם חלקה בת שבעה דונמים ב-1914, אך פרוץ מלחמת העולם הראשונה באותה שנה גרם להקפאת היוזמה.
לאחר כיבוש הארץ בידי הבריטים חידש טולידאנו את מאמציו לרכישת האדמות מסביב לקבר הרמב"ם, ופעל להשגת הלוואה לבניית השכונה. בשנת 1922 פנה לקק"ל, אולם נכנס לעימות אתה בנוגע לבעלות על חלקת הקבר, שהקק"ל רצתה להעביר לידיה.
כתוצאה מכך נסוגה האחרונה מתמיכתה ביוזמה, אך למרות זאת נסתיימה בקיץ 1927 בניית מצבת כבוד סביב הקבר, בתרומת הקהילות היהודיות במדריד ובסלוניקי. בשנת 1934 חידש טולידאנו את מאמציו להרחבת השכונה. הוא פנה לאוסישקין, נשיא קק"ל,
בבקשה לרכוש מגרש סמוך לקבר הרמב"ם, וציין כי בשכונה מתגוררות כבר יותר מארבעים משפחות. לאחר בדיקה דחתה גם הפעם קק"ל את ביצוע הרכישה.
ב-1935 נערכו ברחבי העולם חגיגות וכינוסים מדעיים לציון 800 שנה להולדתו של הרמב"ם (1204-1135). בארץ הוקמה "ועדה לחגיגות הרמב"ם", ולכבוד המאורע תוקנה וסוידה מצבתו וסביבתה רוצפה. באוניברסיטה העברית נערך טקס מרשים, ובעיתונות פורסמו קריאות להמוני בית ישראל להשתתף בחגיגה המרכזית שהתקיימה בטבריה בפסח.
גם התוכנית האחרונה לא יצאה אל הפועל
הרמב''ם
לאחר הקמת מדינת ישראל הועברה חלקת הרמב"ם לרשות משרד הדתות ובמקום הוכשרה פינה נאה למבקרים. ברבות השנים הופנו משאבים רבים לפיתוח טבריה עילית והעיר התחתית נשכחה והוזנחה. בעקבות זאת התבלו השכונות הראשונות מיימוניה, מואריס ואחווה, תושביהן הוותיקים עזבו ותשתיתן נפגעה מבנייה לא מתוכננת.
בשלהי שנות השישים של המאה הקודמת גובשה לאזור תכנית פיתוח במסגרת הפרויקט לשיקום שכונות, ששמה דגש על שימור מבנים ייחודים תוך הקפדה על סגנון הבנייה הטברייני. ואולם למרבה הצער לא יצאה התכנית אל הפועל במלואה עד לימינו אלה.
הכותב הוא דוקטורנט במחלקה לגיאוגרפיה וסביבה באוניברסיטת בר-אילן וחוקר את המאמצים היהודיים לקניית אחיזה במקומות הקדושים בארץ-ישראל בעת החדשה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם