ליברמן נוהג כפיל בחנות חרסינה

טקס ההשפלה המתוקשר לשגריר הטורקי תוכנן היטב: את התסריט כתב ליברמן – ואילו סגנו הופקד על הבימוי

מאיר בר און | 12/1/2010 19:54

טקס ההשפלה הפומבי שערך אמש סגן שר החוץ דני אילון לשגריר הטורקי הציג שיא חדש של "בריונות דיפלומטית" נוסח שר החוץ אביגדור ליברמן. ההצגה לתקשורת תוכננה היטב: את התסריט כתב ליברמן, ואילו סגנו איילון הופקד על הבימוי. השגריר הטורקי שזומן לשיחת בירור בירושלים הופתע לגלות במקום הפגישה את נציגי התקשורת, שהוזמנו לאירוע באופן חריג. אילון, הנחשב לדיפלומט ותיק, התגלה גם כאיש במה מוצלח שעה שחילק הוראות בימוי לצלמים בסגנון: העיקר שיראו שאנו יושבים גבוה ושאין חיוכים או לחיצות ידיים. יש פה רק דגל אחד.

שיחת הבירור עם השגריר באה בעקבות דבריו האחרונים של ראש ממשלת טורקיה, טאיפ ארדואן, בגנות פעולות צה"ל בשטחים. ארדואן הקצין את התבטאויותיו כלפי ישראל מאז מבצע "עופרת יצוקה", דבר שהצדיק מחאה ישראלית. עם זאת, ליברמן וסגנו החליטו לחרוג מכללי הטקס: במקום להעביר את המסר בערוצים המקובלים ובצורה מנומסת בחרו להושיב את השגריר הטורקי על כיסא נמוך, תוך ידיעה כי מעשה זה נחשב כמשפיל בתרבות האסלאם.

פעולה בריונית זו מצטיירת כניסיון לחבל במאמצי שר הביטחון והנשיא פרס להשיב את היחסים עם טורקיה למסלולם. לישראל יש אינטרס להדק את הברית האסטרטגית עם המדינה האסלאמית המתונה והגדולה באזור. כמו כן, בין ישראל לטורקיה מתקיימים עסקאות נשק עתירות-ממון וקשרי סחר ענפים, התורמים לקופת המדינה מאות מיליוני שקלים מדי שנה.

דיפלומטיה תוקפנית

מינוי ליברמן לשר החוץ הולך ומתברר כאחת הטעויות החמורות של נתניהו. שר החוץ, האיש שאמון על קידום מעמדה הבינלאומי של ישראל בעולם והצגתה כמדינה רודפת שלום, פועל בניגוד לכללי הדיפלומטיה הבסיסית. כהונתו של ליברמן כשר החוץ פוגעת ביחסים הדיפלומטיים של ישראל עם מדינות מפתח בעולם ומציגה את ישראל כמדינה סהרורית. בכירים במשרד החוץ מעידים כי מאז ימי הקיפאון המדיני בתקופת יצחק שמיר לא סבלה ישראל מתדמית כה ירודה בעולם.

ליברמן הפך את הדיפלומטיה הישראלית לתוקפנית ואגרסיבית, כשמרבית המסרים מועברים למדינות השונות דרך התקשורת - ולא דרך הצינורות הדיפלומטיים המקובלים. בעקבות כך הפך ליברמן עד מהרה לדמות לא רצויה במדינות

העולם – מהבית הלבן ועד ארמון האליזה. כמו כן, בהיותו תושב ההתנחלות נוקדים פסל ליברמן את עצמו מעיסוק במו"מ מול הפלסטינים "בשל חשש לניגוד עניינים". היחסים עם ארה"ב מנוהלים על ידי שר הביטחון ברק (שמתפקד על תקן שר החוץ בפועל), כשהנשיא פרס מופקד על יחסי החוץ עם העולם הערבי.

סיטואציה עגומה זו רוקנה את תפקיד שר החוץ מתוכן, וליברמן מכהן למעשה כשר בלי תיק. על רקע "האבטלה הלא הסמויה" של ליברמן, לא נותר לו אלא להתעסק בזוטות, כגון "עיצוב מחדש" של מדיניות החוץ של ישראל. מדיניות זו מבוססת ברוחה של מפלגת ישראל ביתנו: השבת "הכבוד הלאומי", תוך הכרה בתפיסה המיושנת ש"העולם כולו נגדנו" ו"שעם לבדד ישכון".

מומחה לכותרות מתגרות

את מרבית זמנו מקדיש ליברמן לליבוי מחלוקות ולפרסום כותרות מתגרות. במשרד החוץ הוא מתהלך כפיל בחנות חרסינה. כך למשל, בכינוס של כ-150 שגרירים לפני כשבועיים, דרש ליברמן מהנציגים שלא להתכופף עוד בפני העולם: "למושגים כמו כבוד לאומי יש ערך במזרח התיכון. הבעיה של הדיפלומטיה הישראלית שהיא אינה שומרת על כבודה של המדינה. תקופת ההתרפסות הסתיימה".

ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה שאדם כמו ליברמן יהיה נושא הבשורה שלה בעולם. יחסי החוץ של ישראל הם פסיפס מורכב מעין כמוהו. מאז הקמתה הקצתה ישראל משאבים רבים לטיפוח יחסים דיפלומטיים עם מדינות שונות בעולם, במטרה לזכות בהכרה ולהיות מדינה ככל העמים. הנזק האסטרטגי שמסב ליברמן לישראל הוא עצום וספק אם ניתן יהיה לתקנו בזמן הקרוב.

ראש הממשלה נתניהו, שכיהן בעבר כשגריר באו"ם ויודע דבר מה על דיפלומטיה, צריך לקחת אחריות ולזמן את שר החוץ לשיחת נזיפה. אפשר יהיה לוותר לליברמן בפגישה זו על נוכחות התקשורת ועל הכיסא הנמוך.