מ. מש. משה רבינו היה מגמגם, אתם לא חייבים
לא ברור אם הגמגום של משה רבינו נבע מפחד קהל, כמו זה שממנו אני סובל, אבל לבית החולים הדסה עין כרם יש פתרון לבעיה
חלק נרחב מהאוכלוסייה סובל מחרדת קהל, וברמה יותר חמורה, למיעוטם חרדת הקהל גורמת לויתור מראש על דיבור בפני קהל מאשר התמודדות עם החרדה. חלק קטן יותר מהאוכלוסייה סובל מבעיות בשטף דיבור תקין, מה שבשפה הפחות מקצועית נקרא גמגום. רובם לא יטפלו בבעיה, יחיו חיים פחות איכותיים ממה שיכלו לחיות, ימנעו עצמם ממגוון מצבים חברתיים שצצים בחיי היום יום. פעמים שהבעיה חולפת במרוצת הזמן, פעמים שהיא נשארת כמות שהייתה, ופעמים שהיא מחמירה והופכת לבלתי נסבלת. חוסר שטף מפריע לתפקוד אישי-חברתי תקין.
מספר סיבות והתרחשויות יכולות לגרום לשטף דיבור לא תקין. אחת הסיבות היותר נפוצות לחוסר שטף היא פסיכולוגית. בנוסף, קיימות סיבות תורשתיות ונוירולוגיות. אולם, אין אפשרות לדעת בוודאות מהו הגורם הקונקרטי לתופעה. ההשערות נותרו בגדר של תיאוריות בלבד. ובנוסף, באופן כללי, אין זה משנה מה גרם למצב הזה, המשנה הוא עצם קיומו וההתמודדות היומיומית איתו.
ברמה הפיזיולוגית, חוסר שטף הוא תוצאה של היצמדות מיתרי הקול זה לזה, וכתוצאה מכך מניעת מעבר אויר האמור לגרום לרטט במיתרי הקול ולהפקת קול. מיתרי הקול הם זוג רקמות הנמצאות בקנה הנשימה, ובהתאמה לשלל פעולות שאמורות להתבצע לאורך הקנה, כגון דיבור ונשימה, נסגרות ונפתחות באופן אינסטינקטיבי. חוסר שטף הוא תוצאה של היצמדות מיתרי הקול האחד לשני.
כותב שורות אלו נמנה עם חלק לא מובטל באוכלוסייה הסובל מחרדת קהל. ואת חטאיי אני מזכיר היום - יש לי חלום. ברצוני להיות מרצה ברבות הימים, מקצוע הדורש דיבור בפני קהל רב. עמדו בפניי שתי אפשרויות, אוכל לוותר על הרעיון, או שאצטרך להתמודד איתו במלוא העוצמה. ואודה ואומר שעד שלא פגשתי חבר יקר, שהאיר את עייני לעובדה שמעטים מבינינו מודעים לה, לא הייתי נוקף אצבע לשינוי המצב. אפשר להיפטר מהבעיה, אומנם ההשקעה רבה, אך המשימה ברת ביצוע.
לפני שנתיים לערך, השתתפתי בשיחת מחלקה, נושאי השבוע החולף לובנו ע"י מפקד המחלקה, וכל אחד נתבקש להביע את דעתו לשינויים שחלו במחלקה בזמן האחרון. בתורי לדבר נתקפתי בחרדה הקבועה, והדיבור הפך קשה, ולווה בחוסר נעימות ובתסכול רב. חברי למחלקה, שעד אותו רגע בו סיפר לי שגם הוא סבל בעבר מאותה בעיה, לעולם לא יכולתי לנחש,
הוא הפנה את תשומת ליבי לטיפול שעבר, הציג בפניי את תמצית השיטה, ושיבח את תוצאותיה. בתחילה נרתעתי מפנייה ישירה למטפלת, אולם לאחר זמן ממושך, והתמודדויות שחזקו את רוחי ואת עוצמת הרצון לעסוק בהרצאה, פניתי למי שבהמשך תהיה המדריכה שלי בקורס עיצוב שטף דיבור. ובימים אלו ממש, אני שותף בקורס שנערך בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים.
שני קורסים מוצעים למטופלים. האחד נמשך שלושה שבועות מרוכזים, והוא מיועד למקרים קשים. בשני, נפגשים אחת לשבוע למשך שעה ומתרגלים את החומר הנלמד בבית, והוא מיועד למקרים היותר קלים. חומרת הבעיה נקבעת באבחון שנערך לפני הקורס.
בתחילה, קלינאית התקשורת הציע לי שלא להשתתף בקורס, כיון שהתפקוד היומיומי שלי תקין, ורק בפני קהל צצה הבעיה, עובדה שלרוב לא מצריכה קורס. הקורס באופן כללי מיועד לסובלים מגמגום ברמה כזו או אחרת, באופן שמפריע לתפקוד תקין, לדידם הקורס משפר את איכות החיים לאין ערוך. לבסוף החלטתי שכן להשתתף בקורס, ולאחר מעשה אני שמח על החלטתי. הקורס מקנה כלים להתמודדות עם שלל בעיות בהן נתקלים במשך היום.
עיקרו של הקורס, התחלה רכה יותר בהפקת צלילים. כך נוצר פחות סיכוי שמיתרי הקול ייצמדו ולא יופק קול. לכל קבוצת צלילים שיטה שונה להתחלה רכה, בהתאם לאופיין ולאופן הגייתן. בהמשך הקורס, נותנים דגש לפן הפסיכולוגי של התופעה, מנתחים מצבים ונותנים להם מענה.
הנתון הכי חשוב, וההכרחי להצלחה ולשינוי, הוא השקעה. תרגול של החומר הנלמד באופן קבוע חיוני ליצירת שינוי. ללא תרגול, השיטה תישאר בגדר של תיאוריה ולא תהיה חלק בלתי נפרד מאופן הדיבור. עבודה קשה היא המתכון להצלחה בקורס הזה. את הקורס מעבירה קלינאית תקשורת מוסמכת ומנוסה, בקבוצה של עד שישה אנשים, בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים.
אסף איבגי, בן 23, לומד הנדסת חשמל באחת האוניברסיטאות של ארץ הקודש
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם