שכרם של המנהלים בעמותות נמוך מדי
מנהלי העמותות מעסיקים מאות עובדים, מנהלים תקציבי ענק וחורצים גורלות. אז למה שכרם דומה לשכר עובד זוטר בחברה בינונית
המינהל והמנהלת החברתיים - כמו רופאים או עורכות דין - עוסקים בגורלם של אנשים, משפחות, קהילות וחברות, לרוב ברגעים הקשים של החיים. כמו מנהלי בתי חולים וראשי מערכות ציבוריות, הם מנהלים מערכות מורכבות שמוכוונות לשיפור איכות חיינו, לצמצום הפערים והאי-צדק. אבל בשונה מאלה - הם אינם זוכים להכרה החברתית והציבורית.
ניהול חברתי הוא מקצוע ניהולי מובחן על ידי מטרות, סביבה ארגונית ודרכי פעולה ייחודיות שמכוונות להשגת שינוי חברתי, ומערבות את האסטרטגי, האישי והפוליטי. לפעמים אנחנו משרתים את המדינה ומפעילים את שירותיה על פי מדיניותה; לפעמים אנחנו מרחיבים את השירותים ומייצגים צרכים שלא רואים "מלמעלה" ; לפעמים אנחנו דורשים מהמדינה מודעות, שוויון, זכויות או שינוי מדיניות - בכל אלה נדרשים מקצועיות, אחריות, ומחויבות אינסופית.
נסו לדמיין מנהל ארגון שעליו לנהל תקציב של מיליוני שקלים, להפעיל פעילות ארצית הכוללת מאות עובדים ומתנדבים ואלפי לקוחות. כל זה ללא מטה מקצועי; ללא תשתיות ארגוניות; ללא תמריצים כלכליים הולמים; וללא אנשים שהוכשרו לתפקידים ניהוליים. כל זאת, מול עיניים ציבוריות פקוחות ומגבלות רגולטוריות שאינן מבחינות בין קרן פילנתרופית, גן חיות, קופת חולים או ארגון לשינוי חברתי.
ומנגד, שורה של טענות: שתורמים לא אוהבים "תקורות" (כגון שכר מנכ"ל), שסיפוק בעבודה
לצורך ההדגמה ניתן לנתח שלוש משכורות של ארגונים חברתיים המוכרים לציבור: מנכ"לית קולך, שפועלת לקידום מעמד האישה בחברה הדתית, מרוויחה כמו מנהלת שיווק ללא ניסיון. מנהל אגף הכספים של יד שרה, שמנהל כ-50 מיליון שקל ושירות ייחודי שנצרך ביותר ממאה סניפים בכל הארץ-מרוויח כמו חשב בתפקיד ראשון בחברה קטנה-בינונית.
מנכ"ל המועצה לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, שבמשך עשרות שנים פועל להגנה על זכויות ילדים כפרטים וככלל ואחראי לחלק מהחוקים והתקנות המתקדמים בעולם, מרוויח כמו יועץ משפטי עם מעט ניסיון.
נכון שיש חריגות (כמו המכון לדמוקרטיה) ומעידות. כאלה יש בכל מקום, אבל אלה הם היוצאים מן הכלל. חלק גדול מהמנכ"ליות והמנכ"לים החברתיים בישראל מרוויחים שכר שאינו הולם את המקצועיות הניהולית והאחריות החברתית שנדרשות למשימה שאותה הם מובילים ומנהלים. ישנם ארגונים שאינם מצליחים לגייס מנכ"לים בעלי כישורים מתאימים בגלל תנאי שכר מביכים. כל מי שעשה הסבה למגזר השלישי מודע לזה.
היוקרה והסטטוס הניהוליים בחברה הישראלית מקושרים לניסיון ניהולי עסקי או צבאי, כך נראית גם המנהיגות הפוליטית. ייתכן שאם המנהיגות תצמח יותר מהחברה האזרחית, החברה הישראלית תיראה אחרת.
גלי סמבירא היא המנהלת המקצועית של ארגון "שיתופים" לקידום החברה האזרחית
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם