נשר עם GPS: המאבק לחיים בשמורת גמלא שבגולן
באזור המהמם של העיר העתיקה גמלא, בו טבחו אנשים זה את זה לפני אלפיים שנה, לא מצליחים כיום הנשרים לשרוד את המפגש עם האדם. מנגד, נאבקים אנשי שמורת הטבע על חיי כל גוזל
ביצורים מעולים היו לעיר. "שתי צלעותיה ופניה היו תלולים מכל עבר, גאיות לא עבירים. מלבד קצה הזנב, שהיה מחובר אל ההר - שם הגישה מעט נוחה יותר" מתאר ההיסטוריון בן התקופה ההיא, יוסף בן מתיתיהו, את העיר.
בתחילה, נהדפו הרומאים על ידי יושבי גמלא, כנראה תוך אבידות כבדות, אך כשניסו שנית הצליחו לפעור חור בחומה ולהשתלט על העיר. הטבח החל. "מכל עבר נשמעה אנקת הגוועים הנוראה והעיר הוצפה בדם הנשפך במדרונות", כותב בן מתיתיהו. רבים מיושבי העיר שחזו בחיילים הזועמים השוחטים את בני האדם שנכבשו, החליטו על פתרון מהיר יותר "ביייאושם מחייהם, מוכים מכל עבר, קפצו ראשם מטה, המונים עם נשיהם וילדיהם אל תוך הגיא... כי אותה שעה היה זעם הרומאים כזה, שלא חמלו אפילו על עוללים, פעם אחר פעם תפשו כמה מהם והשליכום".
הצוק שממנו השקיפו החיילים הרומאים על גמלא הוא נקודת תצפית לנוף מהמם. האם שם לב החייל הרומאי ליופיים של הרים הירוקים מסביב? האם חש את עוצמת הנחל והמפל שמימינו? האם התרגש למראה יצירת המופת האלוהית שבתוכה הוא יושב, עם האגם התכול המציץ בין הצוקים, שכבר אז היה שמו "כנרת"? או אולי כשלו עיניו מלראות כל זאת, וכל שראו היה הר בצורת דבשת שיש לכבוש, וחבורת מורדים שאותם יש לנצח, להכריע ולהרוג?
הטירוף האנושי שבא לידי ביטוי באכזריותו של האדם כלפי בני מינו במשך אלפי שנות היסטוריה התחיל להתמתן, כך נראה, רק בעשרות השנים האחרונות, כשרעיונות של זכויות אדם וחוקי מלחמה החלו להחליף את הנורמה של טבח בלתי מרוסן במי שנתפס כאויב. אך אותו שיגעון הגורם לבני האדם להכאיב ולהרוג ללא חמלה, עדיין קיים בתודעת רבים מאיתנו, ומוצא כיום את ביטויו בהתייחסות האדם אל היישות החלשה והפגיעה ממנו - בעלי החיים בטבע.
והנה כך, באותו המקום בו התרחש קרב גמלא העקוב מדם, נעלמים היום במהירות רבה גם התושבים הוותיקים של אותו ערוץ נחל - הנשרים. בישראל, נספרו בשנת 2001, לפני פחות מעשור, 435 נשרים, מתוכם 140 זוגות נשרים שהקימו קן והתחילו לדגור על ביצה. בקיץ שעבר ירד מספר הנשרים ל-240, ומספר הזוגות הדוגרים ל-63. בגמלא, שבה חיים כשליש מאוכלוסיית הנשרים בישראל, נותרו אשתקד על המצוק 18 זוגות מקננים בלבד.
בכדי להבין את המשמעות הטראגית של מספרים אלה, חשוב לדעת שזוג נשרים מטיל באופן טבעי רק ביצה אחת מדי שנה, עליה שומרים בני הזוג מכל משמר. לאחר בקיעת הגוזל מן הביצה, נדרשים לו עוד 4 חודשים עד שיוכל לאכול באופן עצמאי, לפרוש כנף ולעזוב את הקן. לכל אורך תקופה זו מביאים לו הוריו מזון שהם מלקטים בסביבה.
הסיבה להיעלמותם המדאיגה של אוכלוסיית הנשרים היא האדם. נשרים מוצאים את מותם בשנים האחרונות כתוצאה מירי של ציידים, הם מתחשמלים על קווי מתח גבוה, ובורחים מאימת מטוסי חיל האוויר ומהצקות המטיילים. אך כל אלה הם גורמים שוליים לעומת הגורם הקטלני ביותר: ההרעלות.
הנשר ניזון מפגרים בלבד ולכן הוא משמש כ"תברואן" של הטבע, המנקה את השטח משרידי בעלי-חיים מתים ומונע בכך התפשטות מחלות. אם זה נשמע לכם מגעיל, חישבו על כמות הפגרים שיישארו להירקב על הקרקע כאשר ייעלמו הנשרים, ותבינו את חשיבותו הרבה של הנשר במערכת האקולוגית הטבעית.
אך תפקיד חשוב זה של הנשר הוא גם הסיבה לפגיעותו הרבה להרעלות. בוקרים וחקלאים, המתמודדים עם חיות בר הטורפות את הבקר שלהם, השתמשו בעבר בחומרי הדברה באופן לא חוקי כדי להרעיל את הטורפים. הם פיזרו את הרעל על פגר של פרה מהעדר כדי להמית את התן או הזאב הפוגעני, אך בינתיים איתרו הנשרים את הפגר והתחילו לאכול ממנו, ואף לאסוף ממנו חלקים עבור גוזליהם שבקן. התוצאה היתה קטלנית - עשרות נשרים, כולל גוזלים, מתו בתוך שעות. אקולוגית שמורת גמלא, יעל חורש, מדגישה שהמרעילים הם מיעוט קטן ביותר מקרב הבוקרים בגולן, שרובם אוהבי טבע ושומרי טבע, אך די במרעיל אחד כדי לגרום להרג של נשרים רבים.
לנוכח המצב הקשה התגייסה רשות הטבע והגנים, ביחד עם גופים אחרים, לשמירה על הנשרים. החל משנת 1994 מתבצע בשמורה מעקב מתמשך על אוכלוסיית הנשרים, הכולל תצפיות קבועות על הקינים, וננקטים אמצעים לשמירה עליהם ולמניעת היעלמותם באזור זה של ישראל.
בשמורת גמלא, בתצפית שעל קצה המצוק עליו
מכיוון שהתמעטות הנשרים לא הצליחה להיבלם, החליטה הרשות בשנת 2008 לנקוט בהתערבות אקטיבית על מנת להצילם. התוכנית, שהתקבלה לאחר לבטים קשים, ולאחר שהנתונים הצביעו על כך שאם לא יינקט צעד חריג, תיעלם קהילת הנשרים המקומית לגמרי: לקיחת הביצה הראשונה שהוטלה בכל קן על המצוק, והדגרתה באופן מלאכותי במדגרה בגן החיות התנ"כי בירושלים. הגוזל, שבוקע במדגרה המלאכותית, מועבר להמשך גידול ואימון בחי-בר כרמל, ובהגיעו לגיל 120 יום, כאשר הוא מסוגל לאכול באופן עצמאי, הוא מוחזר לכלוב מיוחד בשמורת גמלא, בו הוא מסתגל ומתחזק לקראת שחרורו לטבע בערך שנת חייו השלישית. במקביל, פועלת רשות הטבע והגנים בשיתוף משרד החקלאות והמשרד להגנת הסביבה לצמצום גורמי הפגיעה בנשרים, שהעיקרי בהם הוא, כאמור, ההרעלות.
זוג הנשרים, אגב, לא נותרים ללא גוזל בגלל לקיחת הביצה. באופן טבעי, הם מטילים ביצה נוספת באותה עונה, ודוגרים עליה ללא הפרעה.
באחרונה נרתמו יקבי רמת הגולן למאבק על שימור אוכלוסיית הנשרים, ופועלים כדי להעלות את המודעות לעניין. על סדרת יינות "גמלא" של היקב הוטבע סמל מיוחד, במסעדות שונות יוצע היין בשילוב סיפור הנשרים, וחלק מההכנסות יועברו למימון הפעילות למען הצלתם.
בשמורת גמלא תוכלו, אם כן, לצפות בנשרים היפהפיים במעופם, וגם באלה הדוגרים על הקינים שעל המצוק, באמצעות מצלמות השמורה. בנוסף תוכלו לשמוע על מאבקם של אנשי השמורה על חיי הנשרים, לצפות בכלוב בו גדלים הגוזלים במסגרת הפרוייקט החדש, ואם יתמזל מזלכם, אולי לחזות גם בשחרור של אחד הנשרים, הנוהגים להיכנס לכלוב ללא הזמנה מראש כדי למצוא מזון או סתם להיות עם החבר'ה. בביקורכם במקום אתם תומכים, למעשה, בנשרים הנכחדים, שכן האוייב המרכזי של הטבע הוא חוסר המודעות והאדישות, ואם התום וההדר של הנשרים הספורים שנותרו לקנן על המצוק יגעו בלבכם, הרי ששמורת גמלא עשתה את שלה.
בנוסף תוכלו להנות מביקור באתר ההיסטורי בו התרחש קרב גמלא, לצפות במפל האיתן הגבוה בארץ, בשדה דולמנים (מבנים עתיקים מאבנים גדולות) ובשרידי כנסייה מכפר ביזנטי. בעתיקות העיר גמלא נמצאים, בין השאר, שרידי בית הכנסת שפעל עוד לפני חורבן בית המקדש, אמת מים, מקווה טבילה, ומבני ציבור, וראשי חיצים ואבני קלע רבות שנחשפו במקום מעידים על הקרב הקשה שהתחולל שם.
עבור הילדים מציעה השמורה את חוברת "פקחים צעירים" ובה הפעלות הקשורות לשמורה וגם מידע על שמירת הטבע. בשמורה קיים מסלול מעגלי המותאם גם לעגלות נכים.
מידע נוסף על הנשרים ועל טיולים: באתר השמורה
מידע על פגיעה בנשרים או בחיות בר אחרות ניתן למסור במוקד רשות הטבע והגנים: 3639*
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם