אגדת דשא: לחשוב פעמים לפני הגליץ' במגרש
כדורגלנים שימו לב, כדי לשמור על הצבע הירוק של כר הדשא מפזרים כמויות אדירות של דשנים כימים. חלק מהחומרים נפסלו לשימוש על ידי משרד החקלאות. הפתרון: ריסוס במקום דישון. לא עוצר בירוק
"יש דברים ששנים לא חשבו עליהם", הוא אומר על הברוך האקולוגי במגרשים. "בשביל שהדשא יהיה הכי ירוק שאפשר דישנו בכמויות אדירות של דשנים, בלי בקרה. מגרש הוא לפחות עשרה דונם. כשמדשנים אותו ביותר מדי חנקן חלק גדול מהחומר נשטף ומחלחל למי התהום. בחקלאות משתדלים לכוון לגידולים בלבד. כאן כל המגרש הוא הגידול. זו צרה צרורה".
מלבד הדשנים הכימיים, שעלולים לזהם את מי התהום בחנקות (ריכוזים גבוהים של חנקות
כדי שהכדורגלנים לא ייאלצו להתפלש במרבצים של חומרי הדברה, מנסה יפה ליישם באצטדיונים שיטות מתקדמות, שמתבססות על פחות כימיקלים ויותר טכנולוגיה: "השיטות האלה עובדות כבר מזמן בחו"ל. את הדישון עברנו לבצע בריסוס. אם בעבר המטרנו את הדשן באמצעות מערכת ההשקיה, או הטמנו אותו בצורת גרגירים שנמסים, היום מרססים חומרים אפקטיביים יותר בכמויות הרבה יותר קטנות. פעם השתמשנו ב-30 קילו דשן לדונם, עכשיו אנחנו מסתדרים עם פחות מקילו לדונם".
גם הרעלים שמיועדים להדביר מחלות ומזיקים עוברים דיאטה רצינית. יפה: "אנחנו משתמשים בבדיקות מעבדה כדי לאבחן את מצב הקרקע והדשא. רק אם בבדיקה מתברר שיש מזיק, מרססים. לא מבצעים ריסוס סתם ליתר ביטחון. זה גם הרבה יותר זול: ריסוס מגרש עולה אלפי שקלים. בדיקת מעבדה עולה 450, וברוב המקרים היא מייתרת את הריסוס. אני עובד עם בערך עשרה מגרשים, אבל יש בארץ מאות, ובחלקם עוד מרססים כמו משוגעים. הגיע הזמן לשנות גישה".
ניר פרצלינה, מנכ"ל היכלי הספורט בתל אביב שאחראי גם על אצטדיון בלומפילד, נמנה עם לקוחותיו של יפה. את הדשא שלו הוא שולח לבדיקות מעבדה ("זה כמו ללכת לרופא עם כאב גרון: אם הוא מזהה דלקת לוקחים תרופה"), אבל כשהוא מביט ימינה ושמאלה הוא רואה את המערב הפרוע: "הבעיה היא שבהרבה מגרשים הקבלן שאחראי לתחזוק הדשא מספק גם את חומרי ההדברה, ולכן יש לו אינטרס כספי לרסס ולדשן כמה שיותר. עודד יפה אומר שיש בתחום הזה הפקרות? כל מילה בסלע".
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם