מילים אינן הורגות. הן מתירות הרג
הבעיה מתעוררת כאשר בחסות ההלכה, פוסקים רבנים דברי הסתה נגד מנהיגים, שמעשיהם אינם נראים בעיניהם
יש ויכוח אם אכן מאוים שר הביטחון, או שמכתב האיום הוא "כדור סרק", שכן כזכור, יגאל עמיר לא שלח לרבין מכתב איום. אכן, יגאל עמיר לא איים. אחרים איימו ויגאל עמיר הוציא לפועל את איומיהם.
בספרי "תעשיית הפיתויים" בפרק "איפה הקווים האדומים?", אני מצטט מילים שהשמיעו אישים בעלי השפעה ציבורית. מילים שלא ירו ביצחק רבין, אך הכשירו את האווירה למעשה.
בנימין נתניהו, ראש הממשלה דהיום אמר ב-2 במאי 1994: "רבין שקרן. אני מאשים אותו בהונאת הציבור בשקר ובהפקרת ישראל". אליקים העצני תבע ב-14 במאי 1994: "להעמיד לדין את רבין, פושע השלום". משה שמיר קבע ב-20 באוקטובר 1994: "אם לא תתפטר, תועמד למשפט העם וההיסטוריה". הרב קורף, ממנהיגי חב"ד בארה"ב, פסק: "רבין הוא בחזקת אויב, ולכן חל עליו הכלל 'הבא להורגך – השכם להורגו'". חתם הרב אברהם הכט מברוקלין: "יצחק רבין הוא, לפי ההלכה, בכלל חייבי מיתה, עקב הסכמתו להעביר שטחים מארץ ישראל לידי זרים".
כאשר יש רבנים, הפוסקים כי ההלכה מבטלת כל חקיקה אזרחית, המשמעות היא שכל פסיקה הלכתית העומדת בסתירה לערכי הדמוקרטיה - מבטלת אותם. כל עוד הדיון הוא תיאורטי בלבד – ניחא. הבעיה מתעוררת כאשר בחסות ההלכה, פוסקים רבנים דברי הסתה נגד מנהיגים, שמעשיהם אינם נראים בעיניהם. כך נוצרת התלהמות, שמאפשרת לחסידיהם של פוסקי ההלכה מסוגם של הרבנים קורף והכט, להבין את "פסק ההלכה" כהיתר לעשות מעשה.
לנצור מילים
אני מבין לליבם של תושבי יהודה ושומרון הנאחזים באדמות ארץ ישראל. אני שותף לרצונם
של רבים מהם להישאר לצמיתות במקומות מושבם ומבין את כאבם של החוששים מפינוי. אני תומך בזכותם למחות נגד הכוונה האפשרית לפנותם, כל עוד המחאה נעשית באמצעים דמוקרטיים, תוך שמירה על החוק וזהירות מהשימוש באלימות.
נאמר כי מונולוג הוא "אדם אחד שמדבר רק אל עצמו" ודיאלוג הוא "שני אנשים המדברים כל אחד רק לעצמו". כל עוד הדבר בחזקת הלצה – ניחא. הבעיה היא שבעיתות משבר ומחלוקת, מתבקש דיאלוג שעיקרו ההאזנה לדברי הזולת. בתרבות הישראלית,
בה כל אחד משוכנע שהצדק רק איתו – אנשים מסרבים להאזין לזולת. לכן הלקח העיקרי מרצח רבין הוא הצורך שלנו בדיאלוג.
דיאלוג שיסתיים בהסכמה, או בהכרעה דמוקרטית של הרוב, תוך כיבוד זכויותיו של המיעוט.
זאת צריכה להיות אקסיומה במשטר דמוקרטי. אם לא נכבד הכרעה דמוקרטית, כאשר אינה לטעמנו, אנא אנו באים? לכן, כדי להגן על חוסנה של החברה הישראלית, עלינו לנצור את המילים, כדי שחלילה לא נחזור על האירועים שהובילו לרצח ראש ממשלה בישראל. כולנו הרי יודעים שכל מי שנכווה ברותחין – נזהר בפושרין. ויפה שעה אחת קודם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם