האלימות בארץ הפכה למלחמת אזרחים
האיומים של הישראלים שהפכו לדבר שבשגרה, מעלים מחשבות נוגות לגבי מאמר חז"ל: "הבא להורגך השכם להורגו"
להבדיל משנים קודמות, השנה חגגתי את יום הולדתי באירועים רבים ומשמחים שהחלו בסוף שבוע נפלא עם אישי היקר ובני השלישי (משהרי עודנו עולל רך ועדין הנושא אותי כציידנית לכל מקום) ביישוב "רמות" שבצפון, המשכנו בארוחת יום הולדת משפחתית וממש נהניתי על אף, שחציתי את קו אמצע שנות השלושים לחיי. אך לא על כך רציתי לספר. דווקא אירוע אחר, שארע בעודי חוגגת עם משפחתי בבית הקפה השכונתי, לא הרפה ממני והותיר אותי עם מחשבות שמעט העכירו את ההילולות המענגות.
בעוד אנו יושבים בבית הקפה, מעלעלים ונוברים בתפריט עב הקרס כבספר עתיר פרקים, הגיחה מכונית אל צידי המקום וקטעה את מילמולי מחמלי הקטן ואת גלגלי המוח שחכחו בדעתם שמא כדאי להזמין ארוחת ערב או לקנח בקפה, בצעקות ואיומים מבחוץ. לרגע לא הבנו האם אנו יושבים בבית קפה שקט, קטן ופינתי או בשוק התקווה בין הבסטות והרוכלים.
שף המקום שנחרד מנביחות הניצים, יצא אל מפתן המקום וניסה להרגיע את הרוחות, שהפריעו לכלל היושבים. הסתבר, שאותו איש, או ליתר דיוק, בחור צעיר,שנהג במכונית, ביקש להמשיך קלות בנסיעתו לעבר החנייה, שחיכתה לו בהגיעו לשבת
בבית הקפה. שביל צר ואפרורי מאפשר גישה לחנייה ואותו קטעה מכונית אחרת, שחסמה לו את הדרך.
אותו צעיר, ביקש בעדינות מבעלי הרכב שיזיז כמעה את רכבו בכדי שיוכל להגיע אל החנייה. בעל הרכב החוסם, השיב נחרצות, שעליו לסיים סידור או שניים, באחד מעסקי המקום וזה יקח לו כמה דקות ושעל הצעיר המבקש לעבור עם רכבו, לחכות. שיחה זו הגיעה לניבולי פה לזים ולאיומי סכין והסתיימה בהבטחת בעל הרכב החוסם: "אני עוד אמצא אותך ואסיים ת'חיים שלך!" .למזלנו, התלהטות היצרים הופרדה על ידי אנשים ששהו באזור ונחסכה שפיכות דמים.
לאחר דקות אחדות, נכנס הצעיר, שביקש להחנות את רכבו אל בית הקפה, נסער, מבולבל (אגב, סטודנט לרפואה) ואף חושש לחייו. לבטח לא ציפה לסיים את יום עיסוקיו בתגרה מילולית כושלת ולפגוש בבחירת ליבו ושותפתו ללימודים לבחינה, בארשת פנים קמוצה וזועפת.
לא "אתיפייף" ואומר, שזו הפעם הראשונה שאני נחשפת לחרפה שכזו, הרי באלימות החברתית של ימינו, אנו חולשים על עשרות קטטות כאלו ואחרות מדי יום ביומו בארץ ובעולם וחלקן הזעום עושה כותרות בטלויזיה, אך משום מה זו נחקקה והטרידה את מנוחתי. בינינו, סביר להניח שלא לכך התכוון המחבר במסכת סנהדרין באומרו "הקם להורגך – השכם להורגו? " ואני תוהה, עד לאן תעמיק ותלך האלימות בחברתנו והאם ניתן לשים לה סוף?!
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם