הצעת החוק לא תשיג את מטרתה: צריך להתמקד בסוחרים ובהוקעה ציבורית
למשטרה כבר קיימים כלים לפעול בפן הפלילי נגד הסחר האנושי
אין ספק כי רובן המוחלט של העוסקות בזנות בישראל הן קרבנות סחר, אשר הוברחו לישראל מארץ מולדתן, רובן נאנסו כבר בדרך לארץ, ולאחר מכן נמכרו כשפחות בנות זמננו, לאחר שהופשטו מכל שמץ של כבוד אנושי שנותר להן. את מה שעובר עליהן לאחר מכן, קיום בכפייה של יחסי מין עם מספר רב של לקוחות כל יום, לא ניתן להגדיר אלא כאונס. אם כך, מדוע לא לקבוע כי שימוש בשירותיה של זונה אינה עבירה פלילית, במטרה להילחם בתופעת הסחר בנשים? הסיבה לכך כפולה.
ראשית, כי הפללת הלקוח לא תשיג את המטרה – הרי למשטרה יש, כבר היום, כלים פליליים למיגור התופעה, בדמות חוקים נגד החוליות העיקריות בשרשרת – סוחר הנשים, שהביא את האישה לארץ, והסרסור, שקנה אותה וחי מרווחיה.
למרות זאת, בתי הבושת פועלים בישראל בגלוי, ללא כל חשש מהמשטרה, שנמנעת מלפעול כנגדם. לאור זאת, ספק גדול אם המשטרה, שיכולה לעצור את הסוחרים ואת הסרסורים אך לא עושה זאת, תבחר לעצור את דגי הרקק הקטנים – את הלקוחות. פרט לכך, לא כל זונה היא אכן קרבן סחר, ועל כן ודאי שהפללת לקוח של זונה שאינה קרבן סחר לא תעזור למטרה המוצהרת של התיקון לחוק – מניעת תופעת הסחר.
האם ניתן להילחם באופן פלילי בכל ההתנהגויות השליליות?
הסיבה השנייה להצעת החוק, לפי דברי ההסבר, היא היותה של הזנות תופעה שלילית מיסודה. אך מה בכך? ישנן הרבה מאוד תופעות שנחשבות לשליליות מיסודן במסגרת יחסים בין בני אדם: שקרים, חוסר נימוס, ניאוף ועוד התנהגויות רבות שנתפסות כלא מוסריות. האם אנו צריכים להפוך דרכי התנהגות שכאלו לעבירות פליליות? האם אנו צריכים להטיל עונשי מאסר על שקרנים? לפתוח תיקים פליליים לנואפים? ודאי שלא. הסיבה לכך היא שבין התחום הפלילי, האסור, לתחום המוסרי, המותר, ישנו שטח ביניים של התנהגויות שנחשבות לבלתי מוסריות אך אינן פליליות.
הדרך למנוע התנהגות לא מוסרית שכזו אינה על ידי איסורה המוחלט והפיכתה לעבירה פלילית, אלא על ידי הוקעה ציבורית שלה. הבעיה היא שכיום נחלשה מאוד הביקורת הציבורית על התנהגות שאנו תופסים כהתנהגות לא מוסרית, ובמילים אחרות – נעלמה הבושה. בהיעדר אכיפה
ציבורית בדמותה של ביקורת פומבית, נוקטים המחוקקים בתגובת יתר ומנסים להכתיב דרכי התנהגות על ידי איסורה המוחלט של התנהגות לא רצויה באמצעות הפיכתה לעבירה פלילית, במקום לנסות למנוע דרכי התנהגות לא מוסריות באמצעות ביקורת ציבורית נוקבת על העוסקים בהן.
את כוחה של הביקורת הציבורית ניתן לראות בפרשת בגידותיו של שחקן הגולף טייגר וודס באישתו. וודס הוקע בשיח האמריקאי, נותני החסות שלו התנערו ממנו, והפופולאריות שלו בקרב הציבור האמריקאי צללה. ספק אם הפיכת הבגידה לעבירה פלילית הייתה יכולה להשיג יותר.
על כן נראה כי הצעת החוק לא תצליח להשיג את מטרתה. היא לא תביא את המשטרה לאכוף את האיסור הפלילי על הלקוחות, והיא לא תרתיע אותם. את צמצום תופעת הזנות ניתן להשיג באמצעות פעילות נגד הסוחרים והסרסורים, ובמקביל באמצעות הוקעה ציבורית של הלקוחות.
דודי פרחיה הוא עורך דין במשרד אגמון ושות'
נא להמתין לטעינת התגובות
