יאללה, לכי לעבוד: סיפורה של נאין
אין תוכנית שהשפיעה על שוק העבודה כמו ויסקונסין. בשבוע הבא יוחלט על המשך הפרויקט. מסע בין העובדים לחברי הכנסת

השפלות, חוקים שאי אפשר לעמוד בהם, יחס מזלזל כלפי המובטלים מצד החברות המפעילות", התפרצו בזה אחר זה הח"כים אורלי לוי אבקסיס, שלי יחימוביץ', מרינה סולודקין, אילן גלאון, בדיון בוועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת שדנה ביום רביעי בהרחבת תוכנית ויסקונסין לפריסה ארצית. "לנו", אמרה יחימוביץ'. "לנו אמנם אין 400 אלף שקל לתת למשרד יחסי ציבור או ללוביסטים כמו שעושים במשרד התמ"ת והאוצר, אבל יש לנו ידע מוכח שאותו אנחנו אוספים כבר ארבע שנים. "אילו התוכנית הייתה מופעלת על ידי גוף בפיקוח ממשלתי, היא הייתה מקובלת עליכם? ", שואלת חברת הכנסת רחל אדטו, "או שהכעס שלכם הוא על זה שמישהו גוזר קופון?". "זה מהותי שמישהו גוזר קופון", עונה לה יחימוביץ, "אבל זה לא רק הקופון, זאת גם העובדה שאי אפשר לדבר על רגולציה ופיקוח בתוכנית שלא נמצאת בידי המדינה".
"התוכנית היא חלק מתנועה עולמית שנותנת הזדמנות לאוכלוסיות החלשות ביותר", מסנגר פרופ' ג'ק חביב, מנהל מכון "ברוקדייל" שבחן את התוכנית. חברי הכנסת המתנגדים כמעט טורפים אותו בגלל הדוגמאות הלא מוצלחות, הנתונים הלא מדויקים והגישה האקדמית שמושכת זמן בלי לקחת בחשבון את הקצב של חבורת המתנגדים המושחזת שבאה עם מסמכים, מספרים, סיפורים מסמרי שיער ואצבע מאשימה כלפי האוצר והתמ"ת אשר רוצים להפריט את משרד הרווחה ושוכחים להזכיר שבדרך ייפלו כמה אזרחים, "בלי רשת ביטחון", כמו שאומר בשקט מאופק דב חנין.
"החד הוריות נאלצות להשאיר את הילדים שלהן ליד הגן לפני שהוא נפתח כי אם הן יאחרו לתוכנית ברבע שעה ישללו להן את הקצבה של אותו יום", אומרת לוי אבקסיס, ומוסיפה: "במחקר שהזמנו התגלה שההכנסה שלהן, שממילא לא עולה על 2,000, שקל ירדה ב-260 שקל לחודש. אז איך אתה אומר שמצבם של משתתפי התוכנית משתפר? ", היא לא נותנת לפרופסור לסיים משפט.
שדרות עצים, שדות תירס וחיטה, בקתות קש, חמורים ועזים, חדר גדול שבו גרים עשרה אחים ואחיות יחד, מים מהבאר, שירותים בשדה. ככה התגוררה נאין עד גיל 16 בכפר קטן באתיופיה. אחר כך טסה עם משפחתה לארץ. איבדה את אביה ואחותה בשדה התעופה, הוכנסה להסגר במתקן צבאי שבו לא ראתה אור יום במשך שבוע, ואחרי שבכתה עשרה ימים רצופים הגיע בסוף פקיד עם מתורגמן ומצא את אבא שלה בצפון הארץ, משום שעלה בטעות, בחסות החשכה, על אוטובוס אחר. נאין לא למדה מעולם, הוריה חיתנו אותה תוך התראה של כמה שעות בגיל 15 וחצי, בעלה נעלם וחזר לאחר כמה שעות והיום הוא מובטל והיא מגדלת את ילדיהם.
"שנה וחצי לפני חופשת הלידה, עבדתי בקניון", היא מספרת. "אחר כך חתמתי בלשכה והם הפנו אותי לשלוחה של ויסקונסין. הגעתי, קיבלה אותי יועצת, אמרה לי, 'אין לי עבודה ואני שולחת אותך לעבוד בניקיון'. אמרתי לה שיש לי בעיה בברך ואני צריכה עבודה בישיבה, ענתה 'עם הזמן זה יעבור. יאללה, תלכי לעבוד'. אחר כך שלחו אותי לבית ספר לנקב דפים, כשזה נגמר שלחו אותי למשק בית בעיר אחרת. ובכל פעם, כשזה קצת לא התאים למצב שלי, איימו עליי. אם את לא הולכת, לא תקבלי קצבה. בסוף החודש קיבלתי תלוש של 2,100 שקל על שש שעות של עבודת ניקיון ביום. זה נמשך שנתיים, ודווקא אהבתי מאוד את האישה שעבדתי איתה כי היא שתתה איתי קפה ושאלה אותי שאלות, התעניינה בי.
אחר כך התחילה מחלת הזאבת, שזאת מחלת פרקים. הבאתי את כל הבדיקות מהרופא של ויסקונסין והיועצת אמרה לי:'זה כלום, תמשיכי לעבוד'. עד שהגעתי לאשפוז בבית חולים. את 16 הימים שעבדתי עד שהתאשפזתי לא שילמו לי עד היום. אז זהו, אני מגדלת את הילדים שלי עם 2,000 שקל בחודש".
זאת נאין ואלה חייה. תוכנית ויסקונסין לא עוזרת לה להתקדם, להרוויח יותר, ללמוד, לזכות בעבודה שמתחשבת במצבה הבריאותי, באורח חייה, בקשיים הפיזיים שלה, ועוד לא אמרנו מילה על חלומות, תקוות, מצב נפשי וסתם חום אנושי או אמפתיה לאדם כמו נאין שהשמש לא האירה את חייה. "הם משפילים אותי. היא אומרת, ולא בזה שהם לא מאמינים לי, בזה שהם
תוכנית ויסקונסין קורעת את המשק. יש לה מתנגדים ויש לה תומכים. הכיוונים מפתיעים. הנה למשל, עמותת "ידיד", שפועלת לצמצום פערים חברתיים. בעמותה דווקא תומכים בתוכנית, בכפוף לתיקונים, כגון זכות המובטלים לפנות לבתי הדין לעבודה, לקבל אבטחת הכנסה גם כשאין השמה, לקבוע ששלילת הגמלה תיקבע רק על ידי שירות התעסוקה. כל התיקונים האלה, אומרים ב"ידיד", יהפכו את התוכנית למצוינת.
למי משתלמת תוכנית ויסקונסין? לחברות שנשכרות ליישם את התוכנית. בכל השמה מקבלת החברה 34 אלף שקל. את הסכום הזה החברה תקבל בין אם היא תמצא עבודה למובטל ובין אם לא. החברה שמפעילה את השירותים לא מסתכנת ולא יכולה להפסיד, ואת זה כנראה מבינים מצוין כמה פקידי אוצר לשעבר שהם או מקורביהם מעורבים היום בהפעלת החברות של תוכנית ויסקונסין. "מזמן לא הייתי בוועדה עם כל כך הרבה צעקות ואמוציות", אמר בסיום הדיון אמר ח"כ חיים כץ, יו"ר הוועדה. ורק נאין, שחוזרת מחר בבוקר לשבת שמונה שעות על הספסל בסוכנות, כשהיא צולעת, מקווה שמחר או מחרתיים, או אולי בשבוע הבא, יגיע פקיד שיחייך אליה, יתעניין בה וישאל אותה, פעם אחת בחיים, מה הייתה רוצה.