מעלה, מעלה: 20 שנים לביה"ס לקולנוע מעלה
הנה 10 נקודות ציון בתולדות של ביה"ס לקולנוע שדן לראשונה בנושאים מושתקים בחברה הדתית, כמו קיפוח, בורות מינית ועוד
עוד לפני היות המכרזים בערוץ 2, התעוררה חבורה משופמת ברובה והחליטה לעשות מעשה: להקים בית ספר לקולנוע ברוח ישראל סבא. החלוצים הראשונים היו העיתונאי אורי אליצור, מוטי שקלאר, יצחק רקאנטי ונפתלי גליקסברג. כולם דתיים נעדרי עבר פילמאי, אבל חדורי תחושת שליחות. לחלום היו כמה מטרות: להכשיר פוליטרוקים שימלאו את השורות בתקשורת העוינת ויביאו סיקור "אחר".
ללמד את בנינו המצוינים ובנותינו המשובחות כמה דברים על מבע קולנועי כדי
עשור לבית הספר. די מנומנם. תרגיל ניסיוני קצרצר שערכה אביטל לבנה לוי (לימים אשתו ג'קי לוי), מחולל סערה בין כותלי בית הספר: לבנה לוי מציגה בחורה בצללית עירומה שעל גופה פסוקים מן התורה.
כדור שלג של תגובות גורר את בית הספר למשבר. מעולם לא נכתבו ונאמרו כל כך הרבה מילים על סרטון שבו צפו לא יותר מעשרה אנשים בכיתה. בית הספר נדרש לבדק בית ומגדיר מחדש את זכות קיומו ואת האג'נדה האידאולוגית והאמונית שלו. הבמאי רם לוי עוזב אותו במחאה, לעומתו נפתלי גליקסברג מצדיק את המחויבות של בית הספר לנורמות אתיות ואסתטיות.
דב לנדאו מפרסם מניפסט "אמרנו לכם": "המרצע יוצא מן השק. מאז ייסודו של מוסד השעטנז 'מעלה', גמגם לבי בדבר יכולתו למלא את השליחות שכביכול הוטלה עליו. מאז אני טוען שצרוף פשטני ומלאכותי של אמנות ותורה אין בו כדי ליצור לא אמנות ספוגה יהדות ולא יהדות ספוגה אמנות". הסטודנטית אביטל לבנה לוי נטשה את הלימודים בסוף אותה שנה וחזרה כעבור כמה שנים להשלים את לימודיה. סרט הגמר התיעודי שלה 'עדס' זכה בפרס ראשון בפסטיבל דוקאביב 2005.
השנתיים שבהן אודי ליאון ניהל את בית הספר נטמעו בהיסטוריה של בית הספר כשנתיים תוססות במיוחד. ליאון התזזיתי צבע את בית הספר בצבעים בוהקים ונתן לו את האופי המתריס שנשמר בו עד היום. בשנת 1999 החליט ליאון לפתוח מגמת תיאטרון.
הבמאית נאווה חפץ יוצרת את הסרט שיפצח ויגדיר את הנומ סחה האמנותית של "מעלה". הסרט "אשת כהן", דרמה שצולמה בפילם, מתאר את המתחולל בין בני זוג חרדים, לאחר שהאישה (אמונה צבי) נאנסת ומעתה, לפי ההלכה, אסורה לבעלה הכהן.
הסרט מגיש דילמה אתית עזה בין חוקי ההלכה והמוסר הטבעי. חפץ הצליחה לממש סוגיה הלכתית נפיצה לכדי יצירה אמנותית, בלי לעבור על גדרי הצניעות ומתוך כבוד גדול לתלמוד ולאופן שבו מתקבלת הכרעה הלכתית. הסרט הוקרן בעשרות פסטיבלים בעולם וזכה בפרסים רבים. בברלין הוא מוקרן לצד סרטו של עמוס גיתאי, "קדוש", בנוכחות היוצרים. תא מבקרי הקולנוע בוחר בו כסרט הטוב ביותר של "מעלה" בכל שנותיו. לכך התכוונו המשוררים שהקימו את בית הספר.
בשנה שלאחר המשבר הערכי בסוגיית צניעות או נמות, בית הספר פותח את שנת הלימודים עם סטודנטיות בנות בלבד. ירון לונדון תוקף בכתבה שוצפת את הפונדמנטליזם של בית הספר, חגי סגל משבח את המגמה לצניעות, אבל בשנה שלאמ חר מכן כבר שבים הגברים אל בית הספר, ועד היום לומדים ב"מעלה" גברים ונשים, ובשנים האחרונות גם חילונים וחרדים גמורים.
אל המשבר הערכי מצטרף משבר כלכלי וגרעון המאיים על קיומו של בית הספר. רבים שמחים על האפשרות להיפטר מהמוסד המרדני והשנוי במחלוקת. נטע אריאל, מנהלת בית הספר הטרייה, מגייסת אנשי רוח ותרבות, ומחתימה אותם על עצומה נגד סגירת "מעלה".
אריאל: "האיום הכלכלי רק חידד את הצורך במקום כזה. לא יכול להיות שאם כבר יש מוסד דתי בארץ, יחיד מסוגו ללימוד קולנוע, הוא ייסגר. אם יש משהו שלמדתי מהמשבר הזה זה כמה חיוני וחשוב שיהיה מקום כזה. כמה אוהבים אותנו. אבל מאז אנחנו מתנהלים בצמצום. מי שנכווה נזהר".
יצחק רקנאטי, ממייסדי בית הספר והמנהל הראשון, לא מתמוגג מהמשנה החינוכית: "ההישג הגדול של'מעלה' הוא שהוא קיים וחשוב כבר הרבה מאוד שנים. מבחינה חינוכית לדעתי בית הספר פספס. לא יכול להיות שהסרטים הטובים שלו יהיו דווקא אלה שפוגעים בבטן הרכה של המגזר הדתי. כשמדגישים רק את הקצוות, יש פה סוג של עוול".
הסרט מציץ אל המקום השמור ביותר במגזר: חדר המיטות של זוג דתי בליל הכלולות. מה קורה שם? לא הרבה. אבל תיבת הפנדורה נפתחת ומתוכה עולים בזה אחר זה קולות הקוראים לחשיבה מחודשת בנושא הבורות המינית המכוונת של צעירים דתיים.
הסדינים ה(לא) מלוכלכים תלויים עכשיו לעיני כול. גלון-קליין מצטרפת לשורה של בוגרות "מעלה" שלקחו על עצמן להיות קול נשי שקורא תיגר על מוסכמות חברתיות במרחב גברי תחום. בראשן הבמאית ענת צוריה. בשנת 2004, כשהיא כבר עצמאית, מנפיקה צוריה את סרטה הראשון בטרילוגיה - "טהורה". מסמך קולנועי על טבילת נשים במקווה. השני, "מקודשת", מטפל במסורבות הגט, והשלישי, "סוררת", נכנס בעובי תסביך ההפרדה בין נשים לגברים במחנה החרדי.
ערב ההתנתקות מגוש קטיף קם "מכון תורה ויצירה", גוף של רבנים שבאים אחת לחודש ל"מעלה" לצפות בסרטים ו"להרגיש את השטח". אל אחד המפגשים מוזמנים גם העיתונאים חיים יבין וגדעון לוי. הסרטים שהוקרנו במפגש עסקו בפינוי אנשים מבתיהם, והיו חומר בערה לדיון סוער בין העיתונאים לרבנים. רבים מהמשתתפים הקבועים מבין הרבנים החרימו את המפגש. אבל בתעשייה מבינים שבנות סתורות שיער ששרות בתפילה זה הדבר החם עכשיו והמכרז לערוץ 2 מפנק את חובשי הכיפות.
זה הרגע שבו נזכרים בבתי הקפה התל אביביים במוסד הירושלמי הצעיר. בוגרי "מעלה" נקראים לדגל: נועם דמסקי עושה את "הישיבה" בעבור ערוץ 10, ריאליטי על החיים בישיש בה תיכונית. אודי ליאון מתמקם בקשת, ו"מעלה" מפיק בעבור רשת תוכנית תרבות שבועית: "פרשת דרכים" בהגשת בוגרת גל"צ טל רוזנר. הרנסנס בעיצומו.
הבמאי הצעיר חיים אלבום מחליט לעשות את סרט הגמר שלו מהחומרים שהוא מכיר הכי טוב: החיים שלו. הוא כותב ומש ביים את הסרט "ואהבת", במרכזו בחור ישיבה (אורי לחמי) שמנסה להפטר מהנטיות ההומוסקסואליות שלו ולא מצליח. בתום ההקרנה אלבום מודיע לעולם שהילד הזה הוא אני.
המגזר בשוק. "ואהבת", יצירה קולנועית משובחת, פותח בפעם הראשונה דיון קולנועי סביב שאלת ההומוסקסואל הדתי. בית הספר והבמאי הופכים לקו חם לדוסים בארון. הסרט זוכה בפרס הדרמה הטובה ביותר בפסטיבל הקולנוע בירושלים 2008 ומשתתף בעשרות פסטיבלים ברחבי העולם.
אתר האינטרנט וואלה שחבר ליס ומשדר את פרקי הסדרה, זוכה במספר כניסות והורדות שלא ידע כמותן. קשת קונה את הסדרה, והיא זוכה בפרס הסדרה הטובה ביותר בטקס פרסי הטלוויזיה 2009, ולעוד שתי עונות הנמצאות בשלבי עריכה וכתיבה. המהפכה הושלמה. מעתה על כיסא הבמאי כתוב בס"ד.
נא להמתין לטעינת התגובות
