היי אתה, גיבור גדול
מדוע החליט אהוד ברק להיכנס דווקא ברב מלמד? החשד נופל על כוונה צינית לקושש מעט סימפטיה, ולחזק את מעמדו הרופף במפלגתו
כשהבחין בי, מיהר והרים שלט שהכין "צריך כסף לדלק כדי לחזור הביתה". כיוון שאני מחבב קבצנים יצירתיים, ודאי כאלו עם חוש הומור, הפרשתי לו שני דולר. אולי בגלל זה קשה לי לכתוב בחמת זעם ובחרון אף נגד שר הביטחון אהוד ברק.
באופן מוזר, אפילו סוטה נוכח מיקומי הפוליטי, אני קצת מחבב את ברק ובוודאי את חוש ההומור הקבצני שלו. מנהיג של שבעה ח"כים משחק אותה אבו עלי. בעל הבית האמיתי. רק מה, יכול להיות שזה מצליח לו. בניגוד לקבצן מניו יורק, ברק באמת מאמין שהוא משחק בנתניהו כבמריונטה, וזה עובד. ממשלה שנבחרה ברוב של גוש הימין מתייצבת בעמדות הפתיחה של ברק. הקול קול נתניהו, הידיים ידי ברק.
לסטיב מאדנטון , רווק בן 45 מצ'סטרפילד, אנגליה, שגר עם אמא, נמאס להיות לבד. בחור טוב, במובן הרע של הטוב, עם תחביב אקזוטי, אוסף אבקות כביסה מכל רחבי תבל. יום אחד גמלה החלטה בלב סטיב, הוא פרסם מודעת היכרויות בלוח העיתון המקומי, "הצ'סטרפילד גאזט". "לב בודד מחפש אישה טובה למטרת ידידות ובילויים". רק אישה אחת ענתה למודעה. אמא שלו.
גם אהוד ברק מחפש קשר. קשה להימנע מהמחשבה שהוא נכנס בראש מפוכח למערכה מול חלקים רחבים בציבור הדתי לאומי לא רק בגלל עקרונות, אלא גם מתוך כוונה צינית לקושש מעט סימפטיה ולחזק את מעמדו הרופף במפלגתו הגוססת. בפועל, חוץ מלהקת מעודדים בתקשורת שכל כניסה בדוסים בעלי זקן מדובלל היא עבורם סוג של משחק מקדים, אין
המציאות הקשה הוכיחה שסירוב פקודה לא עומד ברצינות על הפרק, כל עוד לא מערבים בפינוי חיילים דתיים. צריך להיות אידיוט אמיתי וחסר רגישות כדי לשלוח חיילי הסדר לפנות יישוב. ונדמה לי שאיש בצבא לא מתכונן לעשות את הניסוי. ניסיון ההתנתקות לימד שלמעט בודדים, החיילים הדתיים לא פרשו והקימו גדודים מורדים.
כעת, בזמן הזה, אחרי ההחלטה על ההקפאה והשלכותיה בשטח, הקרע מיותר, פוגעני ומשפיל. בוודאי אחרי שהרב מלמד חתם על מסמך הפשרה. אם כך, מה הרציונל של ברק? "שקט הוא רפש", כמאמר ז'בוטינסקי בשיר בית"ר.
ברק, אחד האנשים האינטליגנטים בישראל, ודאי מכיר את הבחנתו הקולעת של הגנרל הגרמני, הברון קורט פון האמרסטיינר, בנוגע למיון קציני צבא. הברון, רמטכ"ל הצבא הגרמני בטרם עליית הנאצים (שנים מאוחר יותר היה גם שותף לקשר לחיסול היטלר) טען: "אני מחלק את הקצינים שלי לארבעה. החכמים, העצלנים, החרוצים והטיפשים. בכל קצין מתקיימות לפחות שתיים מהתכונות המצוינות לעיל. החכמים והחרוצים הם המתאימים ביותר לעבודת מטה בכירה. לפיקוד זוטר בשטח ניתן להשתמש בעצלנים ובטיפשים. קצינים שהם חכמים ועצלנים מתאימים לפיקוד הבכיר. עצביהם ומזגם מאפשרים להם להתמודד עם כל סיטואציה. אבל אין נורא יותר מקצין שהוא טיפש וחרוץ. קצין כזה הוא סכנה איומה וחייבים לשחרר אותו באחת מהצבא".
מה קרה לברק של הסיירת, ברק המבריק והמתוחכם? כיצד הפך לקצין טיפש וחרוץ, שבמקום לקרר את השטח המתלהט לאחר ההחלטה על הקפאת הבנייה היה למצית שריפות? ברק זוחל תחת נתניהו, ביד אחת מפרק שעון, ביד השנייה מפצח מנעול, ובאינטליגנציה רגשית של טוסטר מעמיד את הציבור הדתי לאומי בדילמה לא הוגנת. מציב ברירה בין דבר לכולירה. אולי ירח הדבש עם נתניהו נמשך יותר מדי זמן.
ב"קומדיה האלוהית", שברק ודאי עיין בה, מציין דנטה את שור הפליז המוצב בגיהנום. במקור, שור הפליז (או השור הסיציליאני) היה אחד ממתקני העינוי המקוריים והסדיסטיים שנוצרו מאז ימי עולם. את השור הזמין פלאריס, רודן אקראגאס, מפרילס, פסל הפליז הנודע. פרילס יצק שור מפליז, חלול מבפנים, דלת בצדו. את הקורבן המיועד היו מכניסים לשור ומבעירים אש תחתיו. המתכת הייתה מתחממת עד שהפכה לצהבהבה, והאומלל בפנים היה עובר למצב צבירה של מרשמלו בל"ג בעומר. עשן הגופה הניתכת היה מתנשא מנחירי השור מעורב בריח קטורת שהונחה מבעוד מועד. ראש החיה עוצב כך שצרחותיו של האסיר ישמעו כגעייה של שור זועם. כיאה לסיפור טוב, קורבנו הראשון של השור היה יוצרו, פרילס.
לצורך הנמשל, ברק יצק שור מפליז והכניס לתבשיל קיצונים עם מתונים. הטעם חרוך. שר הביטחון פתח במאבק ברב מלמד ובישיבת הר ברכה כי זה לא כוחות. ישיבה קטנה, רב קיצוני, אין מה להפסיד. אלא מה, למשחקי כבוד באזור שלנו יש נטייה להסתבך כשעוסקים בליבת הקיום, ודאי כשהתקשורת, שטחית ופשטנית בדרכה, מחממת מהיציע. כשעוסקים בפצעים מוגלתיים, לא מקלפים את הגלד בידיים לא נקיות. לא שמעתי את ברק מציע להיכנס לעימות מול הדרוזים אחרי הפוגרום בפקיעין וחטיפת השוטרת. מה ההיגיון ללכת עכשיו על הקצה, לשים אקדח על השולחן?
בליל 18 ביוני 1815, בשדה המערכה בווטרלו, בא הקץ על עידן נפוליאון. 23 שנות מלחמה עקובות מדם הסתיימו בניצחון הדוכס וולינגטון. אין מחלוקת שאירועים משמעותיים בהיסטוריה התרחשו לא פעם בשל גורמים טריוויאליים.
בפרסום מדעי, עליו זכה בפרס מטעם האיגוד האמריקאי למנתחי מעי גס ורקטום, הבהיר ד"ר דיוויד ווילינג מדוע התקשה נפוליאון לתפקד בקרב חייו וזאת על אף שמספר ימים קודם לכן הוביל את צבאו לניצחונות מרשימים. מתברר שעל פי הרשומות ההיסטוריות, נפוליאון בונפארט התקשה לרכוב על סוסו באותו יום ארור כי סבל מטחורים. נפוליאון, שקבע ש"הצבא צועד על קיבתו", נפל קורבן לאירוניה ולאמרה אחרת שלו - "אפשר לעשות הכל עם חנית, חוץ מאשר לשבת עליה".
צרפתי אחר, המתמטיקאי והפילוסוף (הדתי מאוד) בלז פסקל, טען כי "אם היה אפה של קליאופטרה קצר יותר, ההיסטוריה הייתה אחרת". דהיינו , אלמלא הפרשייה הרומנטית עם מרקוס אנטוניוס, שסיבכה את רומא במזרח התיכון וקיבעה את מעמדה כאימפריה, יכול להיות שישו היה הערת שוליים בהיסטוריה העברית והעולם המערבי, כפי שאנו מכירים אותו היום, היה שונה לחלוטין. אז לכו תדעו, אולי הפיליפינית של ברק היא האף של קליאופטרה.
נא להמתין לטעינת התגובות
