בידיים שלו: רק נתניהו יכריע בעניין גלעד שליט
בנימין נתניהו כל כך רוצה להחזיר את גלעד שליט הביתה. אך מצד שני הוא לא מסוגל לשלם את המחיר. ממש כמו בדילמה המדינית
המכרז במזרח ירושלים מוכן, הודעה חשאית הועברה לאמריקאים, שהביעו התנגדות. השביעייה בקדימה מתארגנת, חסר עדיין חבר שביעי, כולם מחכים לאפשרות שעסקת שליט תהיה, על פי התדרוך המוקדם, סוג של יריית הזנקה לעריקה. ונתניהו, בתוך כל אלה, רועד מפחד.
אתמול, בפעם הראשונה מאז קמה הממשלה, ניתן היה לשמוע את אנשי נתניהו מדברים בגנותו של שר הביטחון אהוד ברק. חלק מהם לא בחלו בשמות תואר. במקביל, תדרכו אנשיו של ברק, וגם ברק עצמו, נגד נתניהו.
שורש המחלוקת הוא, כמובן, עסקת שליט. המתווך הגרמני נמצא על הקצה, עומד לעזוב הכל ולחזור הביתה. על פי גרסה אחת, הוא אמור לקבל תפקיד ממלכתי בגרמניה ולא יוכל להמשיך. על פי גרסה שנייה, בסך הכל מדובר בחופשת חג מולד.
נתניהו מסרב לקבל את הגזרה הזו. למה זה נופל דווקא עליו? הנה, למשל, אהוד אולמרט, בסיטואציה דומה, החליט שלא. אבל אף אחד לא האשים אותו שקבר את גלעד שליט לנצח. היתרון של אולמרט היה שנגמרה לו הקדנציה. לביבי היא לא נגמרה. יש עוד זמן. לפעמים, בשעות הקטנות של ההתלבטות הקורעת, הוא מתחיל לרצות שהיא תיגמר.
להגנתו הוא אומר שתהיה עוד הזדמנות; אפשר יהיה להמשיך את המשא ומתן אחרי הפוגה קצרה; שאין צורך לחתוך עכשיו; שאי אפשר לייצר מצב של להיות או לא להיות; אי אפשר לנהל ככה משא ומתן. הוויכוח הזה, בהתחלה מנומס, הפך לפחות מנומס, ובסופו כמעט אלים. שני הצדדים מאשימים אחד את השני בתדרוכים מתוזמרים, גם בהדלפות לרשתות טלוויזיה זרות, הכל כדי לטרפד,
הצנזורה הצבאית בישראל אוסרת עלינו להביא לכם, הקוראים, עוד פרטים מהמחלוקת. בשלב הזה של העניינים, זו כבר פגיעה ישירה בדמוקרטיה. בזכותו של הציבור לדעת. בצורך בקיום דיון ציבורי מסודר, לפני שכבר מאוחר מדי.
כל מה שאפשר זה להסתפק ברמזים, בפרסומים זרים, בכל מיני עיתונים ערביים שאף אחד לא שמע עליהם קודם, ובפוקס ניוז. שיא האבסורד זה שחלק מההדלפות לפוקס יוצאות מירושלים, או מתל אביב, כדי לעקוף את הצנזורה. אלה שהטילו אותה יודעים גם לעקוף אותה כשצריך. חבל שהם עושים את זה על גבו של הציבור ששלח אותם.
בנימין נתניהו מודאג. הסקרים שמונחים על שולחנו רעים. מעמדו האישי בירידה תלולה. הציבור, שהצביע ימינה, מקבל מדיניות שמאלה. קודם כל הקפאה חסרת תקדים, עכשיו עסקת מרצחים. במנדטים, בינתיים, אין לזה ביטוי משמעותי.
הליכוד יורד, אבל אף אחד לא עולה. הציבור מתלבט. באחוזי התמיכה האישית בנתניהו, רואים את זה בבירור. ולכן הוא מתלבט. הוא מזיע. הוא יודע שצריך לקבל כאן החלטה מנהיגותית, אבל קשה לו לקבל אותה. לפני כמה חודשים, כך פורסם, קיבל החלטה אסטרטגית ללכת לעסקת שליט. אם קיבל, אז למה לא הולך? שיחתוך, וזהו. ואם הוא חושב שהעסקה הזו רעה לישראל, למה לא חותך הפוך? אומר את האמת, בגובה העיניים, לציבור ששלח אותו, וגם למשפחת שליט, ומשנה את כללי המשחק?
לנתניהו אין האומץ והמנהיגות הנדרשים לביצוע מעשים כאלה. נקודת האמצע הארכימדית, אותה כל כך התאמץ לאתר, חומקת ממנו. הוא יודע שהמתנחלים, שהצביעו עבורו בהמוניו, מתנגדים לעסקת שליט. יהיה לו קשה לפגוע בהם שוב.
מצד שני, אין דרך אחרת להחזיר את החייל הביתה. וביבי, בסך הכל איש חלש שבדרך כלל קורס תחת לחץ, נקרע בתווך. מדבר גבוהה, עושה נמוכה. עכשיו, עושה רושם, מתגבר הלחץ המוטל עליו בסדרה הנדסית מדי שעה. ברק לוחץ עליו להביא את דילמת שליט לקבינט. אחרים לוחצים עליו לדחות, להמשיך את המשא ומתן, למזמז ולסחוב את זה הלאה. כמו שהוא אוהב.
בינתיים הוא רואה את חתירתו של ברק תחתיו וחורק שיניים. הוא כל כך רוצה להביא את שליט הביתה, וכל כך לא מסוגל לשלם את המחיר. בדיוק כמו בדילמה המדינית הגדולה. הוא כל כך רוצה לעשות שלום, וכל כך לא מסוגל לשלם את המחיר. כאלה החיים כאן, אכזריים מאין כמותם, גובים מחיר כבד על כל דבר, אין ארוחות חינם ובנימין נתניהו צריך לקבל עכשיו את ההחלטות הגדולות, הענקיות, מהם פחד כל חייו. אין מה לקנא בו, או בנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
